רש"י/ויקרא/כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ ויקרא כ

ב

ואל בני ישראל תאמר. עונשין על האזהרות:

מות יומת. בבית דין, ואם אין כח בבית דין, עם הארץ מסיעין אותן (ספרא):

עם הארץ. עם שבגינו נבראת הארץ, עם שעתידין לירש הארץ על ידי מצוות הללו (שם):

ג

אתן את פני. פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו (שם):

באיש. ולא בצבור (שם), שאין כל הצבור נכרתין:

כי מזרעו נתן למלך. לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש (דברים יח), בן בנו ובן בתו מנין, ת"ל כי מזרעו נתן למלך, זרע פסול מנין, ת"ל בתתו מזרעו למלך (ספרא. סנהדרין ס"ד):

למען טמא את מקדשי. את כנסת ישראל שהיא מקדשת לי, כלשון ולא יחלל את מקדשי (ויקרא כא):

ד

ואם העלם יעלימו. אם העלימו בדבר אחד, סוף שיעלימו בדברים הרבה. אם העלימו סנהדרי קטנה, סוף שיעלימו סנהדרי גדולה (ספרא):

ה

ובמשפחתו. אמר רבי שמעון וכי משפחה מה חטאה, אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כלם מוכסין, שכלן מחפין עליו (ספרא. שבועות ל"ט):

והכרתי אתו. למה נאמר, לפי שנאמר ובמשפחתו יכול יהיו כל המשפחה בהכרת, ת"ל אתו, אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת אלא ביסורין (שם):

לזנות אחרי המלך. לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך ואפלו אין זו עבודתה (ספרא):

ז

והתקדשתם. זו פרישות ע"ז (שם):

ט

אביו ואמו קלל. לרבות לאחר מיתה (שם. סנהדרין פ"ה):

דמיו בו. זו סקילה, וכן כל מקום שנאמר דמיו בו, דמיהם בם. ולמדנו מאוב וידעוני, שנאמר בהם באבן ירגמו אתם דמיהם בם (ספרא. כריתות ה'). ופשוטו של מקרא, כמו דמו בראשו (יהושע ב'), אין נענש על מיתתו אלא הוא, שהוא גרם לעצמו שיהרג:

י

ואיש. פרט לקטן:

אשר ינאף את אשת איש. פרט לאשת קטן, למדנו שאין לקטן קדושין, ועל איזו אשת איש חיבתי לך,

אשר ינאף את אשת רעהו. פרט לאשת גוי, למדנו שאין קדושין לגוי (ספרא. סנהדרין נ"ב):

מות ימות הנאף והנאפת. כל מיתה האמורה בתורה סתם, אינה אלא חנק (ספרא. סנהדרין נ"ה):

יב

תבל עשו. גנאי. לשון אחר מבלבלין זרע האב בזרע הבן:

יג

משכבי אשה. מכניס כמכחול בשפופרת:

יד

ישרפו אתו ואתהן. אי אתה יכול לומר אשתו הראשונה ישרפו, שהרי נשאה בהתר ולא נאסרה עליו, אלא אשה ואמה הכתובין כאן שתיהן לאסור, שנשא חמותו ואמה. ויש מרבותינו שאומרים אין כאן אלא חמותו, ומהו אתהן, את אחת מהן ולשון יוני הוא הן אחת (ספרא. סנהדרין ע"ו):

טו

ואת הבהמה תהרגו. אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אלא מפני שבאה לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל, קל וחמר לאדם, שיודע להבחין בין טוב לרע, וגורם רעה לחברו לעבר עברה. כיוצא בדבר אתה אומר אבד תאבדון את כל המקמות (דברים יב), הרי דברים קל וחמר, ומה אילנות שאינן רואין ואינן שומעין, על שבאת תקלה על ידם אמרה תורה השחת, שרף וכלה, המטה את חברו מדרך חיים לדרכי מיתה, על אחת כמה וכמה (ספרא):

יז

חסד הוא. לשון ארמי חרפה חסודא. ומדרשו אם תאמר קין נשא אחותו חסד עשה המקום, לבנות עולמו ממנו, שנאמר (תהילים פ"ט), עולם חסד יבנה (ספרא. סנהדרין נ"ח):

יח

הערה. גלה, וכן כל לשון ערוה גלוי הוא, והוי"ו יורדת בתיבה לשם דבר כמו זעוה מגזרת ולא קם ולא זע (אסתר ה'), וכן אחוה מגזרת אח. והעראה זו נחלקו בה רבותינו, יש אומרים זו נשיקת שמש, ויש אומרים זו הכנסת עטרה (יבמות נ"ה):

יט

וערות אחות אמך וגו'. שנה הכתוב באזהרתן, לומר שהזהר עליהן בין על אחות אביו ואמו מן האב, בין על אחיותיהן מן האם, אבל ערות אשת אחי אביו לא הזהר אלא על אשת אחי אביו מן האב (עי' יבמות נ"ד):

כ

אשר ישכב את דדתו. המקרא הזה בא ללמד על כרת האמור למעלה שהוא בענש הליכת ערירי:

ערירים. כתרגומו, בלא ולד, ודומה לו ואנכי הולך ערירי (בראשית טו). יש לו בנים, קוברן, אין לו בנים, מת בלא בנים, לכך שנה בשני מקראות אלו, ערירים "ימתו", ערירים "יהיו", ערירים ימתו. אם יהיו לו בשעת עברה לא יהיו לו כשימות, לפי שקוברן בחייו, ערירים יהיו. אם אין לו בשעת עברה, יהיה כל ימיו כמו שהוא עכשו (ספרא. יבמות נ"ה):

כא

נדה הוא. השכיבה הזאת מנדה היא ומאוסה. ורבותינו דרשו לאסר העראה בה כנדה שהעראה מפרשת בה, את מקרה הערה (יבמות נ"ד):

כג

ואקץ. לשון מאוס, כמו קצתי בחיי (בראשית כז), כאדם שהוא קץ במזונו (ספרא):

כה

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה. אין צריך לומר בין פרה לחמור, שהרי מבדלין ונכרין הם, אלא בין טהורה לך לטמאה לך, בין שנשחט רבו של סימן לנשחט חציו, וכמה בין רבו לחציו, מלא שערה (ספרא):

אשר הבדלתי לכם לטמא. לאסר:

כו

ואבדל אתכם מן העמים להיות לי. אם אתם מבדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנאצר וחבריו. רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבש כלאים, אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, ת"ל ואבדל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העברה ומקבל עליו על מלכות שמים (ספרא):

כז

כי יהיה בהם אוב וגו'. כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה כרת, עדים והתראה בסקילה, מזיד בלא התראה בהכרת, ושגגתם חטאת, וכן בכל חיבי מיתות שנאמר בהם כרת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.