רש"י/בכורות/לד/ב

רש"י בכורות לד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ונקצצה. שלא נתכוין לקצצה:

לכשיולד לו נגע אחר. שהרי הוא עכשיו טמא ומנוגע:

יטהר. מן הראשונה והולכין אחר זו ואם ירפא מזו טהור מכולם דאיגלאי מילתא דאי (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי האי:

עד שתפרח בכולו. נגע האחרון וליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה קמא השתא נמי הוה טהור כדכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו':

או עד שתתמעט בהרתו. הראשונה מכגריס קודם שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם:

בממונו אתי ליה למיעבד. ממה נפשך דסבר אטיל בו מום ואם יתירוהו לי בכך הרי נשכרתי ואם לאו מה הפסדתי אם אמתין למום אחר בלא"ה נמי הייתי ממתין עד שיפול מום הלכך קנסינן ליה אפי' יפול בו מום אחר כי היכי דלא ליתי וליעביד:

בגופו מי איכא למימר. דמנחי' לספיקא וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם הא ודאי לא עביד דחייש שמא נגע אחר לא יוולד לו לעולם ולא אטהר לעולם ואפי' אם יוולד מה אהני לו בקציצה הרי הוא נגוע כבתחלה מוטב לו להניח את זה שמא ירפא:

בהאי מומא. לא מישתרי ליה עד שיוולד לו אחר:

בהאי קציצה. וכיון דהך קציצה אינה מועלת לטהרו נמצא טמא עולמית דחשבינן לנגע כמאן דאיתיה דמי יימר דאי הוה ביה הוה מיתסי:

יטהר תנן. דמשמע מיד כשיוולד בו נגע אחר יטהר מן הראשונה:

או ויטהר תנן. דמשמע כשיוולד נגע אחר ויטהר ממנו מן האחרון אז יטהר מן הראשון:

לחתן שנולד בו נגע. דנגע האחרון נולד לו בימי חתנות:

למאי נפקא מינה. הא א"נ יטהר תנן הא טמא הוא מן האחרון עד שתרפא (ממה נפשך) וממה נפשך טומאה שייכא ביה:

נותנין לו. שלא יראה כהן את הנגע דכל כמה דלא חזי ליה כהן ולא מטמא ליה לא הוי טמא דבכהן תלא רחמנא:

לאיצטליתו. טליתו אם נולדו בה נגעי בגדים:

מקמייתא טהר ליה. מיד כשנולד זה ומזה אינו טמא דנטרינן ליה יומי דחתונה או של רגל לכל אדם. אלא אי ויטהר תנן סוף סוף לא מהני ליה מידי הא דנטרינן ליה דאינו טהור מראשונה עד שתתרפא אחרונה:

ומת. הצורם מהו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית:

אם תימצי לומר. במסכת גיטין דהמוכר עבדו לעובד כוכבים דקיימא לן קונסין אותו לפדותו עד עשרה בדמיו ומיבעיא לן התם אם מת המוכר מהו לקנוס בנו אחריו אם תימצי לומר ולמיפשט בההיא דקונסין התם דינא הוא דכל יומא מפקע ליה ממצות:

ואם תימצי לומר. הא דאמרינן במ"ק (דף יב:) המכוין מלאכתו במועד דמניח כרמו לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא והתירוהו חכמים במועד תאבד ולא יבצרנה הואיל ולכך נתכוין ומיבעיא לן התם אם מת קודם המועד מהו לקנוס בנו אחריו ולא יבצרנה במועד. ואם תימצי לומר התם הוא דלא קנסינן לבנו דהא לא עביד אביו איסורא דהא מת קודם המועד:

אבל הכא. עבד איסורא דמטיל מום בקדשים:

לממוניה. לבכור:

שנתקווצה. שנטל קוציה ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה:

תזרע למוצאי שביעית. דליכא למיקנס מידי דהא לא עבד בשביעית עבודה חשובה:

ניטייבה. נזדבלה ע"י עגלות ומשואות של זבל:

נידיירה. על ידי דיר בהמות שמעמידין ומשכיבין אותה חדש או חדשים כדי לזבלה:

לא תזרע. דקנסינן דעבד עבודה חשובה בשביעית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף