רש"י/בכורות/ו/ב

רש"י בכורות ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דבר הבא ממעלי גרה. כגון האי טמא שנולד מן הטהורה:

גמל טמא הוא. וסתם גמלים נולדים מן הגמלה וכתב הוא דמשמע שהוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה:

גמל גמל. אחד בתורת כהנים ואחד במשנה תורה:

לאסור חלבה. של גמלה:

את הגמל. משמע את הטפל לגמל והיינו חלבו:

פירש. מכל דרשות שדרש דכל אתין באין לרבות וזה אין מה לרבות בו:

הטמאים. אלה הטמאים לכם בכל השרץ ה"א יתירא:

לאסור צירן. שומן הדג:

קיפה. ריסוקי בשר וקפלוטות שבשולי קדירה:

דאמר מר. במסכת נדה (דף ט.) דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב הלכך חידוש הוא דמעיקרא הוה דם והאוכלו בכרת והשתא מישתרי:

אבריה מתפרקין. מחמת הלידה:

ואין נפשה. אין דמה חוזר עליה עד עשרים וארבעה חדש ולפיכך מניקה אינה רואה דם נדה ולאו משום דדם נעשה חלב. והשתא כיון דלאו מחמת דם קאתי לאו חידוש הוא:

ולר"ש נמי דשרי בהנאה. לקמן בפירקין (בכורות דף י.) ר"ש אומר כו' משכחת לה דאיצטריך למיכתב בשר בחלב ואע"ג דחלב גרידא אסור נמי איצטריך למיכתב ביה ללקות על בישולו:

תזבח. רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב מדבר:

חריצי. גבינים וקא"ל ישי לדוד שיוליכם במלחמה לשר האלף:

יין וחלב. וכתיב לעיל מיניה לכו שברו ואכלו:

אלא מעתה. בין לרבנן בין לר' שמעון דדרשי לעיל גמל גמל שפן שפן מאי דריש ביה:

למה נשנו בבהמה. טמאים וטהורים:

מפני השסועה. בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר בתורת כהנים:

לאכילה. כגון פרה שילדה מין סוס דקאסר רבי שמעון כדקתני גמל גמל שני פעמים:

מי בעי רבי שמעון. דלא מישתרי באכילה במקצת סימנין עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף