רמב"ן/שבועות/ל/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן שבועות ל א

מתני': שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. מילתא אגב אורחיה קמ"ל דנשים אינן ראויות להעיד וכיון דפריט נשים פריט לכל שאינן ראויין להעיד דבדין הוא דהוה ליה למיתנא אינה נוהגת אלא בראויין להעיד ולמאן דאמר לאיתויי פסולי דרבנן משום הכי פריט להו דאי תנא התם אלא בראויין להעיד הוה אמינ' דוקא בפסולי דאורייתא ושמעינן ממתני' דאשה אינה כשרה לדון דכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן כל הכשר לדון כשר להעיד וכלל גדול הוא ולמדין ממנו.
וכן אמרו בירושלמי (ד,א) שאין האשה מעידה ואין האשה דנה ומאי דכתיב והיא שופטה את ישראל פירושו מנהגת שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זה עם זה כדין מלכה ואע"ג דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה נוהגין היו בה כדין מלכה אי נמי מקבלין היו דבריה ברצונם.

ואין חייבין על שגגתה. לאו בשנשבעו שאין אנו יודעים לך עדות וכסבורין שלא ידעו ואח"כ נזכרו דאי הכי פשיטא דפטור ומאי שנא שגגתה דקתני והרי אין כאן לא שגגת שבועה ולא כלום שהרי באמת נשבעו שאינן יודעין עכשיו והיכי אמרינן עלה בגמרא לימא תנינא לדרב כהנא ורב אסי הכא קושטא אישתבעו אלא כשאמרו שבועה שלא ידענו לך עדות זו מעולם ויספרו אחר כך שידעו ובתוספתא תניא ואי זו היא שגגת העדות שפטור לא היה יודע לו עדות או שהיה יודע ונעלם ממנו בשעה שנשבע פטור שנאמ' ונשבע על שקר וצריכה לפנים אם לא היה יודע לו עדות אין זו שגגה שאין כאן שבועת שקר.
ונראה שכך פירושה: שבשעה שנשבע לא היה יודע שראה עדות לו מעולם או שהיה יודע שראה אבל אינו זכור היאך היה מעשה אם הלוהו או נתן לו או בשאר כל הספיקות פטור שנאמר ונשבע על שקר וזה אינו יודע בודאי שהוא נשבע על שקר ובירושלמי אמרו סבור הייתי שאין זו שבועה מותרת ואע"פ שבכל התורה אומ' מותר שוגג מיקרי הכא שאני כיון שבדבור הוא עובר ובשעה שהאיסור חל עליו הוא אומר מותר אנוס הוא כדרב כהנא ורב אשי.

גמרא: וכי תימא כל כבודה בת מלך פנימה. כתב הרב הלוי ז"ל: הכא שמעינן דנשים יקרות דאית להו דינא לא מזלזלינן בהו למיתי לבית דין אלא משדרינן להו על ידי שלוחי בית דין ודביתהו דרב הונא לא רצתה שימנו לה שליח ואלו רצתה הרשות בידה ואמר שכן היה דן רבו רבינו יצחק ז"ל.
ואין זו ראי' לדין זה מפני שיש לומר דלא קיימא אמסקנא ועוד דדילמא הכי קאמר אין דרך הנשים לבא לב"ד משום דלאו כבודן הוא כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה אלא שכבר הורה הרב וקבלה מרבו לפי מה שהעיד הרב ז"ל.
וחזינא פלוגתא בי דייני, איכא מאן דאמר אי בעי איניש דלא למייתי לדינא מצי איהו גופיה למנויה שליח בעדים למטען בשבילו בב"ד ואית ליה ראיה כדאמרינן בירושלמי במסכת סנהדרין גבי כהן גדול דתנן דנין אותו ואקשינן התם וימנה אנטלר הגע עצמך נתחייב שבועה ואנטלר נשבע אלמא מצי לשוויה שליח. ורב נתן בעל הערוך ז"ל כך כתב מהא שמעינן דיכול הנתבע למנויי אנטלר כו' וכן כתב רבי' חננאל ז"ל.
ואיכא דפליג ואמר אינו רשאי שלא תהא סנהדרי שומעת מפי התורגמן טענות של שקר והתם משום יקרא דכהן גדול ושלא לבזותו דכתיב וקדשתו וכן כתב רבינו הגדול ז"ל בתשובתו שאין נתבע רשאי למנות שליח וכן נמצא בתשובה לרבינו סעדיה גאון ז"ל וכן הנשים אפי' יקרות בדין זה ולא ויתר להן רבינו ז"ל אלא לשגר להן שלוחי בית דין כגון סופרי הדיינין ולטעון מפיהן אבל למסור טענות לאחרים לא.
וכן נראה בתלמיד חכם שתורתו אומנותו וזילא ביה מילתא למיזל קמי דיינא לערער בהדי עם הארץ שרשאין ב"ד לשגר לו דברים על ידי שלושה בית דין דכבוד תורה עדיף אבל כהן גדול אפי' זה גנאי לו ולפיכך ממנה אנטלר ובדברי הרב אל ברגלוני ז"ל סיוע למה שכתבנו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.