רמב"ן/יבמות/נז/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות ישנים רמב"ן רשב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהדורא בתרא קרן אורה רש"ש |
רב אמר יש חופה לפסולות. פרש"י ז"ל בחופה שלא קדשה מעיקרא ולא בא עליה ונראה מלשון פירושו דבין לרב בין לשמואל חופה בלא קדושין אינה קונה אלא מאן דאמר יש חופה משום דכיון דקרובה לביאה פסלא.
ואין פירוש זה נכון משום דכיון דלא קנה אינו בדין שתפסל שאף לכשרות אין חופה בכיוצא בזו ועוד דהא לקמן מייתינן יש חופה לפסולות מחופה דבתר קדושין.
ובתוספות אמרו [לפירש"י] דכולי עלמא כרב הונא סבירא להו דאמר בפ"ק דקדושין (דף ה') חופה קונה מק"ו ולפיכך אמר רב יש חופה לפסולות ואפילו לדברי המכשיר בארוסין בחופה כיון שנעשית נשואה מודה דפסולה מתרומה דבי נשא וכל שכן שאינה אוכלת בבת ישראל לכהן ושמואל סבר אין חופה לפסולות ואע"פ שחופה קונה בכשרות מק"ו הני מילי חופה שראוי' לביאה דחופה משום חיבת ביאה היא קונה אבל חופה שאינה ראויה לביאה אינה קונה ואפילו אחר קדושין אינה אשתו לכל דבר ורמי בר חמא פליג אדרב ואדשמואל ואמר דבמחלוקת היא שנויה וסבירא ליה לרמי דקונה אבל לפסלה מן התרומה במחלוקת שנוי' ופוסלת [לר"מ] משום משמרת לביאה פסולה ודחינן ממאי לעולם כדשמואל ואפילו לר' מאיר אינה פוסלת משום שאינה קונה כיון דפסולה היא אי נמי כרב ועד כאן לא אמרו רבי אלעזר ור' שמעון אלא בקדושין אבל חופה קונה ופוסלת. והא דאמרינן אלא אי איכא למימר בפלוגתא דהני תנאי דת"ק אמר אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ומשמע בת ישראל לכהן אוכלת קסבר חופה פסולה קונה ומיהו לא כרב אתיא דאיהו אמר פוסלת והאי תנא סבר מאכלת נמי אלא מרבי ישמעאל דקאמר אינה מאכלת ולאו מינה אתיא דאיהו אמר פוסלת אלא מר' ישמעאל דייקינן דאינה מאכלת מנא לן אלא משום דמדמי חופה לביאה ש"מ מיפסל נמי פוסלת וכך פירש"י בזה.
וגם זה הפירוש אינו מתקבל משום דלא אשכחן מאן דאמר חופה קונה אלא לרב הונא ואם כן נימא דרב היא ודשמואל נמי היא ועוד מדמקשינן אדרמי בר חמא דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר התם אלא בקדושין דקני לה אבל חופה דלא קני לה לא ש"מ מילתא פשיטא הא דבחופה לא קני לה והוי לן למימר אבל חופה פסולה דילמא לא קניא עוד קשה לי כיון דרב ושמואל בעיקר חופה פסולה פליגי אם קונה או אינה קונה היכי מייתי לה רמי בר חמא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן לפסול תרומה בלחוד ודכולי עלמא קונה היא ועוד דתנאי דר' ישמעאל לא מתפרש להו כלל דהא אפילו בדר' ישמעאל איכא למימר קונה ופוסלת מדמה לה לביאה ואיכא למימר אינה קונה ועוד מדסוגיא דרב ששת דאמר יש חופה לפסולות ומשמע לפסול כרב ולא מייתי לה [מברייתא ראי'] אלא שקונה ואתיא [נמי] כת"ק דר' ישמעאל דאמר קונה ומאכלת [ודלא כרב] וכולא שמעתא סרוכה ומתבלבלת בפי' הנזכר.
ורבינו תם ז"ל מפרש דהכא בחופה שאחר הקדושין ולענין מתניתין פליגי דתנן נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות דרב אמר יש חופה לפסולות וכמו שנבעלו דמי ואע"פ שנתארמלו או נתגרשו פסולות לעולם ושמואל אמר אין חופה לפסולות ואם נתארמלה כמן האירוסין הוא וכשרות ולדברי ר' אלעזר ור' שמעון אפילו לא נתארמלו אוכלות ורמי בר חמא סבר כתנאי לרבי מאיר דאית ליה אפילו באירוסין גרידא משמרת לביאה פסולה אינה אוכלת זו שנתקרבה יותר לביאה פסולה פסולה לעולם כמי שנבעלה ולרבי אלעזר ור' שמעון דלית להו משמרת אף זו כשירה ואפילו מעתה היא אוכלת כדתני' בסמוך אוכלות משלו ואוכלות בתרומה משום דאין חופה לפסולות וא"ת בשלמא מתניתין בבת כהן אוכלת משום אביה אלא ברייתא כיון דקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה משמע דבבית בעלה אוכלת וכיון דאין חופה לפסולות ארוסה אינה אוכלת איכא למימר אע"פ שאין חופה לפסולות לפסלן כיון שנכנסו לחופה אוכלות משלו ואוכלות בתרומה דליכא תו למגזר לא משום דעולא ולא משום סימפון ור' ישמעאל דאמר כל שאין ביאתה מאכילתה אין חופתה מאכילתה משום דקסבר יש חופה ונפסלות שאלו אין חופה בדין הוא שיאכלו כדפרישית והא דאמרינן (לקמן דף נ"ח) אין כספה מאכילתה מיבעי ליה [מאכילתה] לאו דוקא שיאכילנה בשלו אלא כלומר שאינה נפסלת [וה"פ] כל שביאתה פוסלתה כספה פוסלתה אי נמי מתניתא אליבא דמשנה ראשונה וקמ"ל שאע"פ שאין חופה לפסולות אוכלות משלו ואוכלות בתרומה דהוה ליה כהגיע זמן ולא נשאו.
ובפירוש ר"ח ז"ל רב אמר יש חופה לפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וכיוצא בה שנכנסו לחופה בלא קדושין ולא נבעלו או בקדושין וחופה ואע"פ שלא נבעלו ע"כ.
ובירושלמי (ו,ג) מצינו אמר ר' יוסי בר' בון ולא סוף דבר מן הנשואין אלא נבעלו בין מן הנשואין בין מן האירוסין פסולות לא נבעלו בין מן האירוסין בין מן הנשואין כשירות והא מילתא דידהו אתיא כשמואל דאמר אין חופה לפסולות אבל קשה לי דתניא בתוספתא לא נבעלו אע"פ שנכנסו לחופה הרי אלו כשירות לכהונה קשיא לרב אלא מדלא מקשו מינה בגמרא ש"מ קים להו בה דלאו מתריצתא היא ואף בזה השמועה דחוקה מאוד ופשטיה דרב ששת ממתניתין לא אתי שפיר דמנ"ל מינה לעשותה כבעולה לפסול לה.
ולי נראה דהכי מיפרשא שמעתא כולה, רב אמר יש חופה לפסולות ואפילו בפסולי קהל לישראל כדרך שיש חופה לכשרות לירשן ולידון בחנק ולהאכילן בתרומה לדעת רבי אלעזר ור' שמעון דמתניתין וגובה כתובה ממנו אלא שאינו מטמא לה דרחמנא מיעטה ושמואל אמר אין חופה לפסולות כלל אלא הרי היא כארוסה לעולם ואין לך נשואין בפסולות אלא ביאה ממש הא בביאה מודה שמואל דאי לא תימא הכי אלא נשואין בפסולות ליכא ועוד אשתו פסולה דמיעט רחמנא מטומאה ל"ל.
אמר רמי בר חמא חופה עושה נישואין בפסולות [לענין תרומה] מחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ורבי שמעון לר' מאיר דאמר קדושי איסור פוסלין את הכשירה מתרומתה משום שמשמרת להיפסל חופה שלא אמרו שהיא עושה נשואין אלא משום שמזדמנת לביאה של בעל כשאותה הביאה פסולה אינה אלא פוסלת שהרי יותר משמרת לביאה פסולה ולאו פסלה מתרומה שהרי פסולה ועומדת היא משעת קדושין אלא לומר שאין חופה זו אלא פסול שלה שהיא מזמנת עצמה לביאה פסולה ומשכחת בה פוסלת ממש למאן דאמר שכבר אכלה אמרינן אפילו לר' מאיר כגון שהגיע זמן ואכלה כמשנה ראשונה שאוכלת בימי האירוסין ואם הוסיף בה חופה אינה אוכלת כמי שקדשה מעתה שפוסלה משום קנין שהוסיף בה לרבי אלעזר ורבי שמעון דלא קפדי בשמור ביאה פסולה אף חופה של פסולות קונה ואוכל ת נמי בשבילה כשאר הכשרות עד שיפסלנה בביאה.
ואקשינן ממאי, דילמא עד כאן לא אמר רבי מאיר שימור דביאה פסולה פוסל ואינו מכשיר אלא בשעה שקונה אותה כגון בקדושין מכיון שמעתה הוא קונה אותה להיות שומרת לו לביאה פסולה אותו שמור פוסל הוא אבל חופה שכבר קנה אותה מודה דלא פסלה דמאי פסול מוסיף בה ועד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא בקדושין דלא קרבי לביאה אבל חופה דקרבה לביאה וכל עצמה לא תקנוה אלא משום קורבה זו הכי נמי דלא אכלה בתרומה שלו ואיפשר דאפילו בשל אביה דאע"פ שאין חופה פסולה קונה גזרו בה משום דקרבה לביאה והיינו דקאמרי בגמרא בדר"מ אבל חופה דלא קנה לה לא [ולא] אמרי אכלה ובדר"א אמרי הכי ה"נ דלא אכלה משום דלר"מ פסולה ועומדת היא לתרומה ולר' אלעזר אוכלת, ושאר השמועה פשוטה היא.
אמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו'. פירש רש"י ז"ל דאין ביאתה פוסלתה כל שכן שאין חופתה פוסלתה ולא נהירא מדאמר שמואל הואיל ואין לה ביאה שמע מינה מילתא פשיטא היא דאין לה ביאה ותנן נמי פחות מכן כנותן אצבע בעין אלא סיועא מדקתני נשאת לכהן אוכלת בתרומה אלמא בת שלש שנים אין אבל פחות מכן אם מסרה אביה לחופה אינה קונה ואינה אוכלת בתרומה ודאמרינן בת שלש הוא דמיפסלא בביאה אסוקי מילתא היא כלומר כיון דכל שאין לה ביאה אין לה חופה להאכילה בתרומה אף לפסול אינה נפסלת.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |