רלב"ג - ביאור המילות/דברים/יד

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בנים אתם ליי' אלהיכם. ולזה הוא משגיח בכם כהשגחת האב על הבנים:

לא תתגודדו. הוא מענין חתיכה כטעם גודו אילנה והכונה בזה שכומרי עבודה זרה היו נוהגים לחבול בעצמם שהיו חותכים בשרם עד שפוך דם עליהם והנה ההתגודדות לא יהיה אלא בכלי חותך הבשר ומזה הזהירה התורה בזה המקום וזה מבואר מצד הסמיכות וכאלו אמר שהשם יתעלה אוהב אתכם ולזה לא יעמיס עליכם דבר יקשה עליכם אבל ישתדל לשמור אתכם מזה ולזה הזהיר אתכם מההתגודדות שלא תחבלו בעצמכם וכבר מצאנו יתגודדו מענין אגדות וחבורות אמר ובית זונה יתגודדו. וכבר הבינוהו קצת מרבותינו מזאת הכונה השנית והוציאוהו מזה הזהירה התורה בזה המקום וזה מבואר מצד הסמיכות וכאלו אמר שהשם יתעל אוהב אתכם ולזה לא יעמיס עליכם דבר יקשה עליכם אבל ישתדל לשמור אתכם מזה ולזה הזהיר אתכם מההתגודדות שלא תחבלו בעצמכם וכבר מצאנו יתגודדו מענין אגדות וחבורות אמר ובית זונה יתגודדו. וכבר הבינוהו קצת מרבותינו מזאת הכונה השנית והוציאוהו מזה האזהרה שלא יהו שתי בי דינין יושבים בעיר אחת וינהג זה וחבורתו מנהג אחד והאחר וחבורתו מנהג אחר והנה הנכון לפי הפשט הוא מה שביארנו:

ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. רוצה לומר על הראש שיסיר השער משם כדרך שתהיה שם קרחה על המוח ולמדנו שחייב על שאר הראש כבין העינים ממה שאמר לא יקרחה קרחה בראשם והנה שימת הקרחה תהיה אם שימרוט השער בידו או שישים על הראש דבר יסבב שתהיה שם קרחה. והנה ידמה שכן היה דרך עובדי עבודה זרה לעשות זה על מתיהם ולזה הוצרכה התורה להזהיר על זה ואולם שיעור הקרחה יתבאר מדיני הצרעת כי שם נאמר קרחת וכבר נתבאר שעורו שם והוא מבואר שמריטות שתי שערות לא יקרא קרחה:

ג

לא תאכל כל תועבה. ידמה שאין הכונה בזה בענין עבודה זרה אשר נקרא תועבה שהרי מנע ממנו כל הקנאה בכללות שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך ואין הכונה בו גם כן קדשים בעלי מם שנקראו תועבה בפרשת שופטים אמר לא תזבח ליי' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגומר. כי תועבה הוא. וזה שכבר נתבאר במה שקדם שהיו נפדין ונאכלין במומן ולזה אמרו רבותינו שהו מפסולי המוקדשין שהטילו בהם מום וקנס הוא שקנסה אוו התורה מפני שבזה הקדשים כדי שיאכלם שלא יותר לפדותן וימותו במומן ואפשר שיהיה הרצון באמרו כל תועבה לא תאכל כל שקץ כי השקץ והתעוב אחים אמר שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא והנה הזהיר בזה אכילת הבעלי חיים שאמר בהם כי שקץ הם בפרשת ויהי ביום השמיני והם הדגים והעופות שאין להם סימני טהרה. וכל שרץ העוף ההולך על ארבע. וכל השרץ השורץ על הארץ. וזה נאות מאד מצד הלשון ומצד מה שנמשך אליו כאלו יאמר כי מצד אהבת השם יתעלה את ישראל והיותם בנים לו הזהירם מלאכל המאכלים המשוקצים והמתועבים שהם מזיקים לבריאות האדם ולהכנת שכלו כמו שביארנו בפרשת שמיני:

ד

זאת הבהמה אשר תאכלו. התבאר מזה שחיה היא בכלל אכילת בהמה והקדים לזכור מיני הבהמה להיות יותר נכבדים והנה זכר בסדור כי היותר נכבד הקדים השור שיותר נכבד מהכבש והכבש יותר נכבד מהעז:

ו

כל בהמה מפרסת פרסה. זכר שסימני טהרה הם בבהמה וחיה שתהיה הבהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות לא שתהיה לה פרסה עגולה:

ומעלת גרה בבהמה. רוצה לומר כי בבהמה עצמה הנזכרת שהיא מפרסת פרסה ושוסעת שסע יצטרך עוד סימן אחר והוא שתהיה מעלת גרה וכשיתקבצו אלו הסימנין אותה תאכלו לא זולתה ואף על פי שהיא מעלת גרה או היא מפרסת פרסה שסועה כיון שלא נתקבצו בה אלו הסמנין כמו הגמל והארנבת והשפן והחזיר וקל וחומר לשאר בהמה טמאה שאין בה שום סימן טהרה:

יא

כל צפור טהורה תאכלו. רוצה לומר שכל עוף טהור תאכלו ולא פרט מיניו לרבויים וכבר נתבאר מזה שצפור המצורע אשר שולחה על פני השדה אשר היא טהורה כמו שאמ' שני צפורין חיות טהורות היא מותרת באכילה וכבר ביארנו סימני טהרה בפרשת ויהי ביום השמיני והנה הוסיף בעופות הטמאים בזה המקום הדיה ואמרו רבותינו שכבר נכלל זה גם כן במה שנזכר בפרשת שמיני ושם נתבאר שהוא ההולך על ארבע רגלים:

כ

כל עוף טהור תאכלו. ידמה שרמז בזה אל המינים משרץ העוף ההולך על ארבע והוא אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם והם הארבה והסלעם והחרגול והחגב למיניהם והנה בזה הסדור נזכר זה גם כן בפרשת שמיני:

כא

לא תאכלו כל נבלה. היא הבהמה שמתה:

לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. הנה גר שער הוא הגר שקבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה כי העובד עבודה זרה לא ישב בארצנו כאמרו בפרשת ואלה המשפטים לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. והתורה צותה במקומות רבים לאהוב את הגר ולזה הקדים היותה לגר בנתינתה למכירתה לנכרי והנה לא רצה השם יתעלה שתתן אותה לנכרי לפי שהוא עובד עבודה זרה ולזה לא רצתה שננה אותו מתנת חנם:

כי עם קדוש אתה לה'. ולזה ראוי שתקדש עצמך בעניני המאכלים ולא תתגאל במאכלים העם והמגונים:

לא תבשל גדי בחלב אמו. כבר ביארנו עניין זאת האזהרה והתועלת המגיע ממנה בפרשת ואל המשפטים ושם ביארנו מה שהגיע מהתועלת מפני ההכפל זאת המצוה בשלשה מקומות מהתורה זהו ביאור מה שנצטרך אל ביאור במה שהגבלנו לבאר פה מזאת הפרשה.

כב

עשר תעשר אל כל תבואת זרעך. ידענו שאין הכונה במעשר הנזכר בזה המקום מעשר ראשון שהיה נתן ללוים כי הוא נאכל בכל מקום כמו שנזכר בפרשת קרח וזה המעשר הנזכר בזה המקו' לא היה נאכל כי אם במקום אשר יבחר ה' כמו שזכרנו בזה המקום ולזה הוא מבואר שזה המעשר הוא מעשר שני והוא שהיו מפרישים הבעלים לאכלו במקום אשר יבחר ה' והוא המעשר הנזכר בסוף פרשת אם בחקותי והנה אמר פה את כל תבואת זרעך ובפרשת אם בחקותי אמר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ למדנו מזה שזה המעשר נוהג בזרעים ובפירות האילן והוא מבואר שאינו נוהג אלא בנאכל מהם שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך ואינו נוהג גם כן מן התורה אלא בדבר המתקיים כי לא יתכן בדבר הבלתי מתקיים כמו הירקות שישאנו שם לאכלו והוא מבואר עוד שאינו מחוייב הפרישו עד שתגמר מלאכתו שנאמר ואכלת שאינו מחסור אלא אכילה ועוד שהרי אמרה בזה המעשר מעשר דגנך תירושך ויצהריך שהם דברים שנגמרה מלאכתם לאכילה ולפי שחייבה התורה לעשות את כל תבואת הזרע למדנו שהגיע לחיוב מעשר אסור לו לאכול מהזרעי' והפירות' עד שיעשר:

כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ר"ל כל מה שתכניס מזרעך שיצא מהשדה לזה הוא מבואר שיש לו לזרוע ממנו בשדה קודם שיעשר ואינו מעשר אלא מה שמכניס לביתו ולזה לא ינהג המעשר בלקט שכחה ופאה והדומה להם ולא ראשון שאן אני קורא בו תבואת זרעך אלא אחר שהפריש ממנו חלק הכהנים והלוים וראוי שתדע שאין ראוי שנבין מזה שאם לא היה הזריעה שלו בהיותו בשדה וזה יהיה כשלקחו מאר ונגמרה מלאכתו ביד הלוקח שיהיה פטור מן המעשר וזה שהרי הזרע הוא שלו כיון שקנאו והתורה לא אמר היוצא משדך ועוד שהרי בפרשת בחקותי לא אמר זרעך אבל אמ' מזרע האר מפרי עץ ולא התנה שתהיה הארץ שלו ולא האילן:

היוצא השדה שנה שנה. למדנו שבכל שנה חייב לעשר ואינו מעשר מפירות שנה זו על פירות שנה אחרת ומזה המקום התבאר שכן הענין במעשר ראשון כי המעשר שני בא אחריו כמו שביארנו וכן למדנו מזה שאינו מעשר ממין על שאינו מינו כי לא יאמר עשור כי אם בלקיחת החלק העשירי מהדבר ההוא וכן יתבאר מזה שלא יעשר מן התלוש על המחובר או הפך כי אין זה עשור וכן יתבאר שהעשור לא יהיה באומר כי אם במדידה וזה כולו מבואר ולפי שמעשר בהמה היה דינו כדין המעשר שני ולזה סמכו למעשר שני בפרשת בחקותי ואמר בכל אחת מהם שהוא קדש לה' למדנו מזה גם כן שאין מעשרים בה משנה לחברתה ולא צוו להפריש מעשר בהמה כי אם מבקר וצאן לפי שכונת התורה היתה שיעשו ממנה שלים לה לא יופרש כי אם מהמינים הראוי לשלמים ולזה גם כן תמצא במעשר שני שהוא אפשר שיעשו ממנו שלמים כשהיה אפשר זה כמו שיתבאר אחר זה בג"ה:

כג

ואכלת לפני ה' אלהיך. מגיד שאין אוכלו שם אלא בשעה שבית הבחירה קיים והעבודה שם כי אז הוא לפני ה' לא בשעה שנחרב הבית ואין העבודה שם:

מעשר דגנך תירושך ויצהרך. מגיד שאין מפרישין מעשר שני אלא מדבר שנגמרה מלאכתו לאכילה:

ובכורות בקרך וצאנך. זה ממה שירה עוד שאין זה הענין אלא בפני הבית כי הבכור אינו נאכל כי אם בפני הבית דמו ואמוריו הם למזבח כמו שנתבאר בפרשת קרח:

למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים. מגיד שתועלת זאת המצוה הוא שילמד האדם בה ליראה את השם יתעלה וזה כי מפני שלא היה נאכל אלא במקום שיבחר השם יתעלה אשר שם ימצאו החכמים שיורו משפטי ה' ליעקב ותורתו לישראל והם הכהנים והלוים המשרתים לפני ה' הנה ימשך להם זה התועלת מפני אם למקום ההוא הנבחר אכול שם זה המעשר עם שענין המעשר בעצמו מישיר אותם ליראת השם יתעלה בהשיגם זה הנמצא העשירי שהוא בעל כל שאר הנמצאות והנה לא יכבד עליהם באם שם ועמדם שם בשלשה רגלים אשר צותה התורה שיבאו שם לפי שיש להם מן המזון מה שלא יותר להם לאכלו אלא במקום בית הבחירה ושם גם כן ירגילו עצמם מפני זה ליראה את השם יתעלה מצד אחד כי כבר ימצא שם מי שיש לו שעור רב מזה המעשר ולא יוכל להתעכב שם עד שיאכלוהו הוא וביתו ולזה ימהר לתת ממנו ללוים ולשאר הצריכים וזה ממה שירגילו לו ויקנה מנהג בעשיית הצדקה ואמר כל הימים להעיר על נצחיות אלו המצות כל זמן שיהיה שם מקום הבחירה ותהיה העבודה שם:

כד

וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו. מגיד שהוא יכול לפדותו אם מפני רבוי הדרך אם מפני הקושי שיש בנשיאתו אל המקום אשר יבחר ה':

כי ירחק ממך המקום. ביאר שזה הקושי יהיה מפני רוחק המקום הנבחר:

כה

ונתת בכסף. כבר אמר בפרשת בחקותי שזה הפדיון יהיה אם גאול יגאל איש ממעשרו שיוסיף חמישיתו עליו והנה התבאר שזה הכסף ראוי שיהיה ראוי לקנות בו בקר וצאן ויין ושכר וכל אשר תשאל נפשו וזה לא ישלם כי אם במטבע לא בחתיכת כסף כי לא יוכלו להשתמש בו לקנות מה שירצו כמו הענין במטבע ולפי שאלו הענינים שזכר הם הסבה כשיוכל לחל קדושת המעשר שני על הכסף למדנו מזה שאם נכנס המעשר שני בירושלם אינו יכול לפדותו:

וצרת הכסף בידך. למדה התורה שישתדל שלא יאבד כדי שתשלם כונת התורה בזה המעשר:

כו

בבקר ובצאן. אמר זה לעשות מהם שלמים שנאמר ושמחת אתה וביתך אך עולות לא יתכן שיעשה מהם כי התורה צותה שיאכלנו במקום בית הבחירה והגיד בזה שאין חשש אף על פי שיאכל מנו המזבח קצת וישארו בידו עורות כי אינם נאכלים ולא יתכן לחללם על כסף כי התורה לא תקנה הפדיון הזה אלאל במעשר שני בעצמו כשלא הגיע למקום הבחירה והיה זה כן לפי שקניית הבקר והצאן הם לכונת האכילה לא לעורות וזה למדנו מזה באמרו ביין ובשכר לא תקפיד התורה אם יקנה היין עם הקנקים:

ובכל אשר תשאלך נפשך. לפי שמעשר שני היה מזרע האץ ומפרי עץ והיה הפרט הנזכר בזה המקום דבר שהוא נאכל והוא מגדולי קרקע או ב"ח טהורים למדנו מזה שאין ראוי שיתן הכסף כי אם בדבר שיש בו תועלת לאכילה או לשתייה. והוא עם זה בשר או גדולי קרקע:

ושמחת אתה וביתך. מגיד שכבר יתכן לעשות לו מזה השלמי' והם הנקראים שלמי שמחה:

כז

והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. כבר ביארנו זאת המצוה במה שקדם מזאת הפרשה:

כח

מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו'. מגיד שכאשר הפריש מעשר שני שתי שנים שחוייב לאכלו במקום בית הבחירה כמו שקדם הנה שנה השלישית לא יהיה הענין כן רוצה לומר שלא יחוייב להביאו למקום בית הבחירה לאכלו שם אך יניחהו בשעריו רוצה לומר באוצר במקומו ויעשה בו כמו שזכר בסמוך ואמר את כל מעשר להורות שהוא ממתין אל העת שכלו בו המעשרות והוא חג הפסח כי אז נגיעו בכללם התבואות והפירות:

כט

ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. מגיד שאם לא היה לו חלק עמך תן לו מזה המעשר ולמדנו מזה שזה המעשר הוא נתן לעניים וזה יתבאר גם כן מפני שצוה לתת ממנו לגר מפני שסתמו שהוא עני כמו שאמר במתנות עניים לעני ולגר תעזוב אותם ואמר עוד בזה המקום שינתן ליתו' ולאלמנה לפי שסתמן להיות עניים כי אין סומך ידם. וראוי שתדע שהגר הנז' בזה המקום הוא גר צדק ויעיד על זה שכבר סמך אותו ללוי שהוא בן ברית וכן הענין ביתום ואלמנה והענין בעצמו יחייב זה כי כמו אלו המתנות צותה התורה המקומות שינתנו לעניים ולא אמר בנבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אלא מפני שאיננה ראויה לעניי ישראל:

ואכלו ושבעו. למדנו מזה שראו שתהיה נתיניה לכל אחד מהם כדי שבעו:

למען יברכך ה' אלהיך. ביאר כי בשכר מה שיתן לעניי' מזה יברכהו הש' יתעלה בכל מעשה ידיו כי הוא חנן אותו כדי שיחון העניים כמו שאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.