ריטב"א/עירובין/כח/א

ריטב"א עירובין כח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למימרא דדגים גידולי קרקע נינהו. פי' אליבא דאביי דמפרש הכי והאמר אביי גופיה אכל פוטיתא לוקה ארבע נמל' לוק' חמש כו': פי בתורה יש לאוי' כלליים בכל השרצים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ ולא תמטאו בהם ויש בשרץ המי' שני לאוין מפורשין כל שאין לו סנפיר וקשקשת חד לאו בת"כ וחד לאו במשנה תורה דהא כתוב ביה מבשרם לא תאכלו: ובשרץ על הארץ יש ג' לאווין מפורשין חדא כל השרץ השורץ על הארץ לא יאכל ועוד כתי' כל הולך על גחון וכו' לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלו' כי שקץ ועוד כתיב ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ: ויש בשרץ העוף לאו אחד מפו' וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו: מעתה יש בפוטיתא שהוא שרץ המיסד' לאווין השלי' הכללים ושנים מפורשים ובנמלה שהוא שרץ הארץ ה' לאוין הב' כללים והג' המפורשים. וצרעה שהוא שרץ העוף יש בו ששה לאוין השנים הכלליים והג' המפורשי' בשרץ הארץ דאיהו נמי לא מפיק מכלל שרץ הארץ דכל שהוא גדולי הארץ הוי בכלל וכדאתינן השתא לרבויי דגים בכנל שרץ הארץ למ"ד גידולי קרקע נינהו מוסף עליהם שרץ העוף הלאו המפורש בשרץ העוף הוה להו שש לאוין:

וכת' רש"י ז"ל דלא מצינן מנמלה וצרעה תרי לאוי דכתיבי בפרש' קדושי' תהיו ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה היינו משום דההוא הכא בבהמה וחיה בעוף גדולים משתעי ולא בשרצים דהא לא כתיב התם שרץ דלשון שרץ דבר שהוא נד בארץ ומפני קטנו אינו נרא' אלא ע"י ריחושו ושרוצו בארץ. והקשו בתו' דלשון רמישה נמי שייך אפי' בדבר שהוא נד ושורץ על הארץ דהא נחש שורץ בארץ שהולך על גחונו ואמרי' בפ"ד מיתות ובכל חיה הרומשת על הארץ זה נחש. ולא ידענא מאי קושי' דההוא מיירי בנחש קודם שנתקלל שלא הוה הולך על גחונו אלא אדם משלחו לצפון ולדרום כדאי' התם בהדיא בפ"ד מיתות ועכ"ז יפה כתב הרב רבי יעקב מאורליניש ז"ל דההוא ליכא למחשביה בנמלה וצרעה דההוא קרא לא מיירי אלא בח' שרצים הכתובי' בתורה בלבד וכדאמרינן במעילה פרק קדשי מזבח במובדלין דבר הכתוב דכתיב אשר הבדלתי לטמא כלומר שהבדילם הכתוב משאר שרצים טמאים ושאר שרצים טהורים ואם איתא דדגים גדולי קרקע נינהו אפוטיתא לילקי חמש משום שרץ הארץ כך הגרסא במקצת ספרים ולא דק שהרי מאותן חמש שבשרץ השורץ על הארץ כבר נמנו מהם גם בפוטיתא השנים הכלליים ואין הכוונה אלא לומר שנמנ' בפוטיתא כל החמש שבשרץ הארץ ונוסיף עליהם השניים המפורשים בשרץ המי' והוו להו שבע לאוין בפוטיתא. וי"ג ללקי נמי משום שרץ הארץ והגרס' הזאת רווחא:

אלא אמר רבינא עופות איכא בינייהו אהני כללא קמ' למעוטי מאי דלא דמי ליה בשני צדדין הילכך מרבי עופות שדומה לו בשני צדדין דהוו פרי מפרי וגדולי קרקע אבל דגים ממעטי דלא דמו אלא בחד צד שהם פרי מפרי אבל לא הוו גדולי קרקע: מהני כללא בתרא לרבויי כל דדמי ליה בג' צדדין פי' כל היכא דאיתנהו דאי ליתנהו לא מצרכינן לה וזה ברור וכיון שכן ממעיטו אפי' עופות דהא לא הוו ולדות הארץ ואינם אלא פרי מפרי וגדולי קרקע ונראין דברי' דלמאן דאמר כללא קמא ה"ה דאי איכא בפרט צדדין או יותר דבעי' הדומה לו בכולם דכיון דכללא קמא דווקא ומיעט כל דבר שלא היה לנו אלא הפרט המפורש לבדו היינו שריב' הכלל האחרון הדומה לו בכל הצדדין וא"ת א"כ היינו ריבה ומיעט וריבה י"ל דהא ליתא דבכלל ופרט וכלל בעי' הדומה לצדדין העיקרים שהם מעצמותו של דבר וריבה ומיעט וריבה מרבה אפי' הדברים הדומין בצדדים שאינם עקריים. וסוגיין בעלמא כמ"ד כללא בתרא דוקא ולא נקטי' בכלל ופרט וכלל אלא דבר הדומה בשני צדדים והכי רהטי כולהו: וק"ל בפ"ג מינים אמרינן דהיכא דאיכא תרי כללי ופרטי מרבי' אפי' מאי דדמי בחד צד ואלו הכא אמרי' דלכל הפחות בעינן דדמי ליה בשני צדדין. ובמסכת קידושין: דרשינן כלל ופרט וכלל גבי מרצע ונקטי' מה מרצע של מתכ' אף כל של מתכת ולא נקטי' מה מרצע שהוא כלי ושל מתכת:

ויש מתרצים דההוא כמאן דאמר כללא בתרא עדיף וכי בעי' הדומ' לשני צדדין היינו היכא דאיכא טפי מחד פרטא אבל היכא דליכא אלא חדא פרטא מרבי' הדומה לו אפי' מחד צד עיקרי ומהני כללא קמא למעוטי אם דומה לו בצדדין שאינם עיקריים וק"ל דהא במכילתין לעיל אמרינן ובמסכת גיטין דרשינן בכלל ופרט וכלל מאי דכתי' וכתב לה ספר כריתות מה הפרט מפורש דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל ואע"ג דליכא שם אלא חדא פרטא בעי' שם צדדין ויש מתרצים דהתם תרי קראי כתיבי ומנינן כל חד מנייהו בכלל ופרט וכלל האי מרבי' חד צד ומאי מרבי אידך צד א"נ דהנהו שני צדדים שקולין הם וא"א להביא אחת מהם ולהוציא לחבירו וכל כה"ג לא חשיבי אלא כחד צד ושקולים הם ויביאו שניהם וכדמוכח במסכת נזיר:

ואכתי ק"ל דבמסכת חולין גבי ארבה דדרשינן התם בכלל ופרט בד' רגלים וד' כנפים וקרסולים וכנפיו חופין את רובו וליכא למימר דההוא כמ"ד כללא קמא דוקא דהא קי"ל כמ"ד כללא בתרא דוקא ולא מוקמי' לה לההיא דלאו כהלכתא והנכון דההיא לא קשיא כלל דההיא לאו חד כלל ופרט בלחוד הוא אלא טובא כדאמרינן התם הרי זה כללי כללות ופרטי פרטות משום דכתיב למיניהו זימני טובא:

והא דאמרינן דר' אליעזר דריש ריבוייא ומיעוטא לאו למימרא דבשו' דוכתי לא דריש כללי ופרטי דהא בכמה דוכתי דרישי כללי ופרטי ולא פליג ר' אליעזר אלא לומר בין מן הסת' תופס כלל לדין ריבה ומיעט וריב' דהכי גמיר אי דאיכא למדרש מן הסתם אבל יש מקומות שיודה בכלל ופרט וכלל משום דגמיר לה הכי בהדיא. או משום דאיכא הוכחה והכי מוכח במ' נזיר בפ' ג' מינין ושם נפרש בע"ה מערבין בפעפועין ובגלוגלוגו' וגדגדניות פי' שכל אלו נאכלין כמות שהן ופעמים שאדם סומך עליהם לסעודה והני גודגדניות אינם אותם שאנו קורין פיריזיש בלעז אלא מן ירק הוא שעושה זרע וכדאמר ואם הקשו לזרע: ורש"י ז"ל פירש שהוא סליאנדרי בלע"ז:

מי לא תנן מערבין להזיר לנזיר ביין: פי' דאע"ג דלא חזי לדידיה כיין דחזי לאחריני מערבין בו:

והא ודאי שאין הדמיון יפה דהתם איהו גופיה חזי אלא דארעא דאיסורא רביע עליה מה שאין כן בגודגדניות שהם עצמן קשים לגוף אלא דתלמודא ס"ל דליכ' לפלוגי דינא מהאי טעמ' ומיהו אפשר דלמאי דאוקימנא הא דרב בחנדקוקי מידי דחזי לאכילה הדרי' מיהא וסביר' לן דבאידך שהם קשין אין מערבין בהם אפילו למרובה בנים ולא אמרי' בהא כיון דחזי לחבריה לדידי' נמי מערבין כיון דלדידיה לא חזי מחמ' דיעות שבגופן ולא מדמי' לה ליין דנזיר:

וחזיז. פרש"י ז"ל שהוא שחת ויש מיעוט בני אדם שאוכלין אותו כשהוא חי וסועדין בו אבל רוב העולם אין עושין כן ולהכי אמר רב שאין מערבין בו ופרכי' מאידך דרב דאמר שמערבין בו ומברכין עליו בורא פרי האדמ' אלמ' חזי לאכילה וגם לסעודה או ללפתן ופרקי' דההיא דאמר רב מערבין בחזיז הוה בתר דאתא רב לבבל וחזא שהיו רגילין לאכול אותו וללפת בו את הפת: ופרכי' ובבל הויא רובא דעלמא: פי' דבשאר דוכתי דעלמא לא רגילי למיכליה ומשו' בני בבל דאכלי ליה לימא רב שיערבו בו בכל מקום כדין בבל וכי בבל הוא רוב העולם שנגרור כל העולם אחר דרכם ומנהגם דהא רב סתמא קאמ' שמערבין בהם ומשמע בכל דוכתא:

והא תנן הפול והשעורה והתלתן שזרעו לירק. פי' שהיה כוונתו בזריעתן לאכול הירק שלה' בעודו לח ולא בשביל הזרע בטלה דעתו אצל כל אדם ואינו מעשר על הירק כלל אלא מעשר על הזרע כי עיקרם לזרע הוא בכל העולם וא"ת מאי קא מקשי מגברא לדוכתא דהא בפ' חבית אמרי' אין סוחטין ברמונים ושל בית מנח' היו סוחטין ברמונים ואמרי' הלכה כשל בית מנחם ופרכי' בשל בית מנחם הוי רובא דעלמא ומהדרי' אין דתנן המקיים קוצים בכרם ר' אליעזר אומר קדש שכן בערביא מקיימין קוצים לשדותיהן לגמליהן. ופרכי' מי דמי ערביא אתרא הוא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם. וי"ל דההיא דקיים קוצים בכרם אע"פ שאין נוהגין בו בשאר מקומות אינו מנהג משונה לפי שמקיים אוחם דודאי טובים הם לגמלים אלא לפי שאין הגמלים מצויים כשאר המקומות ומ"ה סבר ר' אליעזר דהוי ערביא רובא דעלמא ורבינן פליגי עליה התם ואמרו דאפ"ה לא הוי רובא דעלמא ומיהו בערביא גופה דנהיגי בה מודו רבנן דקדש: אבל כשהמנהג משונה מאד ויוצא מדרך השכל והראוי אפילו היכא דהוו נהיגי בה באתרא אין מנהגם מנהג ואפילו לדידהו ובטלה דעת' אצל כל אדם כדאסיקנ' בפ' המצניע כי המוציא משוי על ראשו בשבת פטור ואפילו לאנשי הוצל שנוהגין כן בחול דבטלה דעתם אצל כל אדם והא דחזין לההיא דחול דמיא דהא ודאי אין ראוי לזרוע תבואה בשביל לאכול השחת ולא לזרוע פולין ושעורין משו' ירקן ומ"ה אפילו הם אתר' אותם שנוהגין כן דינא כגברא שבטלה דעתם אבל לגבי עצמן והיינו דפרכי' הכא וכי בכל רובא דעלמא לגרור אותם למנהגם אדרבה כיון שמנהגם משונה אפילו לגבי דידהו אינו מנהג: וכהא דתנן בפול ושעורה שזרען לירק. ומיהו ק"ל דהתם היכי מייתי ראיה לההיא דסוחטין ברמונים מההיא דקוצים בכרם דהא רבנן פליגי עליה דר' אליעזר וסברי שהמקיים קוצים בכרם לא קדש ולא גמרי' מערביא דס"ל דערביא לא הוי רובא דעלמא וי"ל דסבירא להו דהלכתא כר"א מההוא א"נ דקסבר דהת' הוא דפליגי רבנן משום דלדידהו קיום קוצים בכרם אע"פ שאינו מנהג משונה מ"מ אינו מנהג יפה לגמרי כי פעמים שהפסדם מרובה משכר' והרי בשאר מקומות יש להם גמלים ואין מקיימין אותן אבל רמונים לסחוט מנהג טוב הוא דעדיף לרפואה ולמאכל ומה שאין נוהגין כן בשאר מקומו' אינו אלא מפני שאין הרמוני' מצויין להם לרוב הלכך בהא אפי' רבנן מודו דליהוי רובא דעלמא: ואפ"ה מהדרי' דלא דמו דערביא אתרא ורמוני' דשל בית מנחם גברא וש"מ דכל היכא דהוו אתרא ודאי הוו רובא לעלמא וק"ל דהא אמרינן בפ"ק דקידושין האו' חרופתי ביהודה מקודשת לפי שנוהגין לומר כן אבל האומר כן בעלמ' אינו מקודשת וכדפרכי' ויהודה הוי רוב' לעלמ'. וי"ל דההיא דחרופה הוא מנהג בינוני שאינו מנהג משונה ומ"מ אין המקום הזה מובחר כשאר מקומות שהרי אינם רגילין בו מפני כן כי ודאי הרי הוא ראוי להם ודומה כאלו היו גמלים מצויין בכל מקו' ואין מקיימים להם קוצים דבהא אפילו ר' אליעזר מודה כיון שהיו ראויין לעשות בערביא ואינם עושין דלא מגררי' שאר דעלמא בתרייהו נמצאת למד כי הדין הזה הוא על ג' דרכים. כל שהמנהג משונה אפי' נהגו בה באתרא חד בטלה דעתם לגמרי לגבי דידהו כהא דחזין וכההוא דהוצל וכל שאין המנהג משונה אלא שאין שאר העולם בוחרין בו ואע"פ שהיו יכולין לנהוג כן היכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג והוא דהוו היכא דנהוג אתרא והיכא שהמנהג הוא יפה וראוי לכל מקום ומה שאין נוהגין אותו בשאר מקומות הוא מפני שאינם צריכין לכך או שאינו מצוי להם הרי אותו מקום שנוהגין רובא דעלמא כקוצים בכרם לרבי אליעור ורימונים לרבנן ומיהו בדאיכא מנהגא דאתרא דכל מנהגא דגברא חדא או משפחה אחת לא חשיבא לעולם למיהוי רובא דעלמא וכדמוכח מההיא דרמונים. ומיהו לדידהו גופייהו אפשר דמהני מנהגא בכי הא. והרבה דברים נאמרו ונכתבו בזה אבל מה שכתבתי נ"ל שהיא תרומה טהורה מכל דברי רבותי ז"ל:

השחליים והגרגיר זרען לזרע מתעשרין. זרע וירק. זרען לירק מעשרין ירק וזרע. כך הגרסא בספרים ישנים והקשה ר"י ז"ל מה בין הלשון הראשון ללשון האחרון הוה ליה למיתני זרען בין לזרע בין לירק מתעשרין ירק וזרע שהרי אין הכוונה אלא שהוא חייב לעשר בין זרען בין ירקן: ותירץ דהא קמ"ל כי אם זרען לירק. הא אחשביה לירק וה"ל לגבי זרע כיפה לגבי רע ואם בא לתרום ולעשר מזה על זה מעשר מן הירק על הזרע דה"ל מן היפה על הרע אבל לא מן הזרע על הירק דהוה לי' כתורם מן הרע על היפה. ואם זרען לזרע אז הדבר הפך כי הזרע הוא היפה והירק הוא שאינן יפה. ואין התירוץ הזה מחוור דהאיך מחשבתו בזריעה משוי ליה יפה או רע ויותר נכון התירוץ השני שכתב רבי' ז"ל דנפקא מינה בדין המעשרו' לעניין מעשר שנה שנייה ושלישי' כגון שזרען לשנה שנייה ולקטן בשלישית שאם זרען לזרע הולכין אחר הזרע דהיינו אחר הבאת שליש ומתעש' הכל במעשר שני כדין שנה שנייה ואם היה דעתו לירק הולכין אחר לקיטתו כירק ומתעשרין מעשר עני כדין שנה שלישית:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---