רידב"ז/נזיר/ג/ב

רידב"ז נזיר ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השניה כו'. פי' דהא פרכינן בבבלי במס' שבועות דף כ"ח ע"א מי שנזר שתי נזירות מנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עלי' כו' הא אכלה כולה אין נשאלין ומתרץ ר"א שם ואילו הכא מוקי כך דלא מצא פתח לשאול על הראשונה אלא ע"י השניה כלומר דאם תתקיים הראשונה אז יש לו פתח לבטל השניה דקיומה של הראשונה הוא פתח חרטה על השניה וע"י שתתבטל הראשונה תתקיים השניה דאז אין לו פתח על השניה ע"כ יכול לשאול על הראשונה אפי' לאחר שמנה אותה דהא השניה עומדת קיים במקומה ע"י השאלה הזאת ונוסיק עלתה לו שניה ראשונה פי' בראשונה כדאיתא בבבלי ומסיק באומר אלו לנזירות פי' דהקרבנות נזיר בהפריש היה אומר סתם לנזירות אבל אם הפריש בפירוש ב' קרבנות על ב' הנזירות על הראשונה ועל השניה הפריש ג"כ הקרבנות כדאמר בסמוך שיכול להפריש בזמן משך הנזירות ראשונה גם קרבנות על השניה וא"כ כיון שאמר אלו לנזירות כלומר נזירות דהשתא שעומד בה ואלו לנזירות אחרת לא בדא עלתה לו שנייה בראשונה כיון דהקרבן היה בפירוש על נזירות הראשונה:

אר"א השלים נזירותו לראשונה. פי' שלא גילח ביום מלאת הראשונה והשלים נזירות האחרת לראשונה והביא קרבן וגילח עלת לו ראשונה בשנייה דס"ל כההיא דאיתא לעיל ספ"ב מגלח תגלחת אחת לשתיהן ויצא בגילוח ובקרבנות דחדא נזירות על שניהם וזהו דלא כר' יוחנן דפליג שם בספ"ב וס"ל דאינו יוצא בתגלחת אחת אלא מגלח וחוזר ומגלח אליבא דרבנן ורק לר' שמעון מסיק שם דנזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת לשתיהן אבל רבנן ס"ל דצריך ב' קרבנות נזירות וב' גילוחיה וע"ז מסקינן בשם ר' יעקב בר אחא דר"י פליג וס"ל עד שיביא כל קרבנותיו אליבא דרבנן ברם כר"ש סגי בקרבנות נזירות אחת ואחר כך מביא הברייתא הפריש שתיהן כאחת מי שמנה ב' נזירות והפריש שתיהן כאחת פי' שהפריש שתיהן על נזירות הא' והב' וקאי ב' הקרבנות על כל אחד ואחד על הראשונה הב' קרבנות ועל השניה הב' קרבנות אין בידו אלא אחת הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא את של זו בזו ואת של זו בזו לא יצא פי' שהקריב בל"א יום במלאת של הראשונה את הקרבן נזירות הראשון בעד השני ואח"כ הקריב במלאת של השני בעד הראשון לא יצא ופריך הא מקדש קדשה וכו' ומשני שעומד בנזירותו ופריך ניחא שניה ראשונה פי' בשלמא מאי דתני דלא יצא בעד השניה בקרבן ראשונה שפיר ניחא דהא לא היה עדיין זמן מלאת דהשניה אלא ראשונה בשניה קשה למה לא יצא דהא יכולת בידו שיהא השניה אף על הראשונה כר"א וע"ז פריך ר' יודה מאי קושיתך והדא מסייע פי' דקושיתך הוא סיוע לר"א ולא כן ריב"א כו' עד שיביא כל קרבנותיו וסברינן מימר כרבנן וכא כר"ש אנן קימין בתמיה הא לרבנן אינו יוצא בספירת הימים שמנה לשניה קודם גילוח על הראשונה וצריך לגלח ולחזור ולגלח לאחר ל' וצריך עוד קרבנות א"כ ממילא אין יכול לעשות הקרבן מנזירות שני' שיהא גם על הראשונה א"כ שפיר ניחא דלא יצא ומאי פריך אם לא דס"ל כר"א ע"ז משני ר' חיננא בשם ר' פינחס תיפתר בנזירותו ובנזירות בנו פי' דהא מסקינן לעיל בספ"ב בסוגיא לחלק בהא דר' יוחנן דס"ל דחייב ב' קרבנות בשמנה ב' נזירות אליבא דרבנן דחלוקין על ר"ש כדגרסינן שם אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן מה עביד לה ר' יוחנן פתר לה חלוקין הן על ר"ש וה"מ בנזיר ונזיר משום דיצא בשעה שראוי להביא קרבן והוי כמו ביולדת לאחר מלאת אבל בשנולד הבן בנזירות מרובה קודם המלאת אז גם ר' יוחנן מודה דמגלח תגלחת אחת על שתיהן דהוי כמו ביולדת לפני מלאת כדגרסינן שם אמר ר' אבין בר חייא קומי ר"ז תיפתר שנולד הבן ביום שאינו ראוי להביא קרבן ע"ש בדברינו דמבואר שם בהסוגיא דע"כ לא נחלקו ר"י ורבנן דתמן אלא בב' נזירות דיצא בשעה שראוי להביא קרבן וכה"ג בנולד הבן לאחר ה' דהוי לאחר מלאת בזה ס"ל לרבנן דתמן דלא דמי ליולדת לאחר מלאת דהתם נתרבה מגזה"כ זאת תורת משא"כ בנזירות אצטריך זאת לדרשא אחריתי אבל לפני מלאת דמי נזיר ליולדת דגמרינן מתורת הנזיר ללמד שמביא קרבן א' על נזירות הרבה לכ"ע ואף ר' יוחנן מודה בזה וע"כ מוקי ר"ח בשם ר"פ תיפתר בנזירותו ובנזירות בנו דאז משכח"ל לר"י ג"כ דמגלח תגלחת אחת באופן שנולד לפני מלאת דאז גם ר' יוחנן מודה דדמי ליולדת וע"כ יכול להביא על נזירותו ועל נזירות בנו קרבן אחד והברייתא מיירי על כל ב' נזירות בין בב' נזירות בעלמא בין בב' נזירות דנזירותו ודנזירות בנו א"כ פריך שפיר בנזירותו ובנזירות בנו כשהפריש על שתיהן בפני עצמן והביא של זו בזו למה לא יצא ראשונ' בשניה וקאי הקושיא אליבא דכ"ע אפילו לר' יוחנן ע"ז פריך הגמ' על אוקימתא דר"ח בשם ר"פ א"כ הוא למה קאמרינן ניחא שניה ראשונה הא באופן זה בדא עלת לו שניה ראשונה גם כן דהא זמן הקרבה הוא בבת אחת ובזה לא שייך שהקריב במלאת הראשונה לשם שניה כמו בב' נזירות בעלמא אם כן היה לן להקשות גם על שניה בראשונה ואלא ע"כ דתפרש הברייתא בב' נזירות בעלמא ולא בנזירותו ובנזירות בנו א"כ חוזר הקושיא לדוכתי' מאי קפריך למה לא תעלה ראשונה בשניה הא לר' יוחנן שפיר ניחא וע"ז משני ריבר"ב דשפיר פריך אפילו לר' יוחנן דס"ל בנזיר ונזיר דלאחר מלאת חייב שתים מ"מ קשה למה לא יצא בדיעבד דהא כל עיקר דחל נזירות על נזירות הוא חומרא דהא שתיהן ביום אחד כפי' הפ"מ ז"ל א"נ כפי' הק"ע ז"ל שרק לחזק הענין בא וכיון דכל עיקר שחייב ב' נזירות הוא חומרא בעלמא והאיך תני דאף בדיעבד לא יצא זהו עיקר הקושיא ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף