ר"ש/כלים/טז

ר"ש ‏ כלים טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תמחוי המזנון. פי' גאון קערה גדולה שיש בה מגורות כעין קערות קטנות בתוך קערה גדולה ויש בה כל מיני מזון. מינים תרגום זני מלשון (ד"ה ב טז) בשמים וזנים וכתיב למינהו (בראשית א) ומתרגם לזנוהי:

אפיפורין. פי' גאון כגון כסא שמניחין עליו הספרים ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ובערוך פי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כ״ד:י׳) תרגום ירושל' אפיפורין דרגלוי ואמרי' בב"ר למלך שעשה כסאו ואח"כ אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה (בראשית ג) עשה לו מנעול ואפיפורין כבוש עליו כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב:

מגס. קערה תרגומו מגיסתא:

קוד הבבלי. כלי העשוי כמין מקדה של חרס כדאמר גבי שלמה בריש פ' מי שאחזו (גיטין דף סח:) חד אמר קודו (ע"ש רש"י ד"ה גונדי):

מאימתי מקבלין טומאה. אע"ג דגולמי כלי עץ טמאין כדאמרי' בפ"ק דחולין (כה.) היינו כדמפרש התם והא דקאמרי' התם כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרד טמא והכא תנן משישופם תרין שיפי הוו הכא מיירי בשיפה בעור הדג כדי להסיר הקסמים שלא יסרטו בבשרו ולא חשיב נגמרה מלאכתן עדיין עד שישופם אבל התם בשיפה כדי לצחצחו דלא קפיד עלה:

גמר שלא לשוף. שנמלך בלבו להשתמש אע"פ שלא ישוף עוד:

ג' בתים. מטה שמסרגלין אותה בחבלים בין חבל לחבל נקראת בית. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ה] הקוד והקערה והאנפול והתמחוי שנחלקו אע"ג שמקבלים דופנותיהם כלפסין טהורין הכסא והספסל והקתדרא והעריסה שנתפרקו טהורין מטה שנתפרקה כל אבר ואבר טמא בפני עצמו ומודים חכמים לר"מ שאין חבלים חבור לטומאה עד שיסרג בה שלשה בתים לכל רוח. עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה ואם עתיד לעשות לה עגלה עד שיעשה לה עגלה. פירוש קוד דברייתא אין זה הבבלי דרבי יהודה אי נמי הברייתא פליגא ועוד יש קוד אחד של חרס דתניא לעיל בפרק המביא שברי כלי חרס וכדברי רבי נתן הבוז והקוד הבבלי שנסדקו מלמעלה ומקבלין כשיעור מלמטה אע"פ שאין יכולין לישב שלא מסומכים טמאין שלכך נעשו מתחילתן:

ב

הסלין. בכל הני כלים מפרש מה היא גמר מלאכתן:

משיחסום. כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה:

ויקנב. לאחר שנגמר השפה נשתיירו קסמין קטנים ופוסקן וקוטמן שמה קניבה:

של תמרה. סלין שעושין מחריות של דקל. שכן מתקיימין בלא קניבה:

התלויה. שיגמור את החבל שתולה בה:

בית הלגינין. כלים שמניחין בו לגין לשמור:

בית הכוסות. כלים שמצניעים בו את הכוסות. ותניא בתוספתא (שם) בית הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ אע"פ שלא קינב מבפנים טמא שכן מתקיימין. עוד תניא בתוספ' (שם) הסלין של גמלים התירן טהורין קישרן טמאים ומיטמאים ומיטהרין אפילו י' פעמים ביום. כלי נצרים שלא קינבן ומשתמש בהן עראי טמאין. היה עתיד לחסום ולקנב אע"פ שמשתמש בהן עראי ומשליכם טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים. חומר בכלי פאפיר מכלי נצרים שכלי נצרים אין מקבלים טומאה [עד] שתגמר מלאכתם וכלי פאפיר כיון שנעשו דור אחד ע"ג הרחב שלהן טמאים. פירוש פאפיר מין זמורות ועושין מהן סלים ומסרגין מהן על הקונדסים ומהן אפיפורין דתנן לעיל:

ג

הקנונין. כמו קנון ותמחוי דבפרק כלל גדול (שבת דף עד.) שבוררים בו קטניות ועושין אותו מצורי דקל הדקין והחריות. קלתות כמו לתוך קלתה דבפרק הזורק (גיטין דף עז.) והן קופות קטנות:

הסוגין. קופות גדולות שדומים לסאה ואית דגרסי סואין:

דורין. פירש גאון וכן ערוך כדאמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב.) אי נמי דקא גדיל שישורא ופירושו מין הוצין ומתחילין ועושין קופות דורין דורין:

צפירות. פי' גאון וכן ערוך כגון אלו שעושין לקופות גדולים ותופרים אותם ומערבין אותם והצפירה לשון סביב וחזירה כדכתיב (שופטים ז) ישוב ויצפור וכתיב (יחזקאל ז) באה הצפירה:

ערק. פירש גאון וכן ערוך נפיאתא בלשון חכמים. תניא בתוספתא [שם] הקנונים הקטנים וכן הקלתות משיחסום ויקנב הקנונים הגדולים והסואין הגדולים משעשה שני דורין לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג נפה וכברה וכף של מאזנים משיעשה דור אחד לרחב שלהן חוץ מזה שעל גבי האריג: הקופה משיעשה שתי צפירות לרוחב שלה. חוץ מזה שעל גבי האריג משמע שהם כלים שנעשין מנצרים דקין ואורגין אותן כשק:

ד

תורמל. פי' גאון וכן ערוך ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא ובפ' במה מדליקין (שבת דף לא.) גר שבא במקלו ובתרמילו ובסוף יבמות (דף קכב.) זה מקלו וזה תרמילו כלי של עור ומוליכין בו מיני מזונות וכל דבר:

קיהותיו. פירש גאון וכן ערוך אית דגרסי קיחותיו והן מסגרותיו כמו (ישעיה סא א) ולאסירים פקח קוח כמו אזנים קטנות סביבות התורמל כאזנים של דיסקיאות ונותן זו לתוך זו ומכניסין באותן האזנים סבלין ומסרגלין אותם:

סקורטיא. בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נה:) מאי איסקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא עור שלובשין אותו העבדנים בשעת מלאכתן:

צוציתא. מלשון (יחזקאל ח ג) ויקחני בציצית ראשי כגון ציצית של טלית עושין לה לקושרו בהן:

קטבליא. בפ' הפועלים (בבא מציעא דף צ:) פירש קטבליא על גבי (צ"ל דישא) רישא ובפ"ג דשקלים תרם בראשונה וחיפה בקטבלאות עור שמותח על גבי מטה:

פחות מחמשה טפחים. פתח העשוי להכניס בו המוך והנוצה לכר ולכסת ובתוספתא קורא אותו טיבור ותרי תנאי ואליבא דר' יהודה דתנא יהיב חד שיעורא לכר ולכסת ובתוספתא מחלק. תני"א בתוספ' [שם] עור העריסה שהוא עתיד לעשות לה [ב] טבור רבי יהודה אומר בכר אין פחות מחמשה ובכסת אין פחות מג':

ה

פטיליא. פי' גאון וכן ערוך קופה לגרוגרות כדתניא (ירושלמי פ"ו דשבת) חותל של תמרה ופטיליא של גרוגרות מקטע ואוכל:

חסינה. כמין קופה ועשויה מן הוצין ומשימין בה את הטיט תרגום (יואל א) ונהרסו ממגורות אתפגרו חוסניא:

סוגניות. מלשון (שיר ז) סוגה בשושנים. עושין כמין כפיפה קטנה מן העלין ומכסין בה פירות ואינה אלא מלאכת עראי:

נצרים. צורי דקל:

חותל. כלי שעושין מחריות של דקל ומניחין בו תמרים לחים ואוכלין אותם נותן לתוכו ונוטל מתוכו אבל אם אין יכול להוציא את התמרים אא"כ יקרענו או יתיר החריות שלו טהור דכיון דקורעו ומתירו משליכו לאשפה והוי ההוא תשמיש עראי. תניא בתוספ' חותל שהוא עתיד לאכיל' תמרה ולזורקו טהור חישב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה טמא:

ו

במסכת מכשירין פ"ה [מ"ח] קסייא של שולחנות ופי' בערוך קערות של שולחנות ויש מדמים לוקשותיו ומנקיותיו ואע"ג דגרסינן במנחות (דף צז.) קשותיו אלו הסניפים והיא צלוחית של יין והוא כמו (במדבר ד) קשות הנסך:

של גרוסות. טוחני פולין ברחיים:

מפני הזיעה. לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע:

ז

המלקוט. פירש בערוך עור שמשימים בעיני הפרה לסבב בדישה:

והחסום. פירש גאון וכן בערוך כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמין בה פי השור והגמל:

מדף של דבורים. פי' גאון וכן בערוך כמו דף וקרש ולוח שהוא נתון לפני כוורת כשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואח"כ יכנסו לכוורת עוד פי' בערוך כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנים בשביל שיברחו מן הכוורת הנחיל ויקח הדבש מלשון (תהלים א) אשר תדפנו רוח:

מגפה. כלי שמביא רוח ומניפין בו לאדם כדאשכחנן באגדה (ב"מ ר"פ הפועלים פו.) בתי הניפי לי במניפיך:

קפסא. כמו כלי קופסא דפ' התכלת (מנחות דף מא.):

קמטרא. המלתחה תרגומו קמטרא (מלכים ב י):

והמכבש. פי' בערוך כל דבר שהיא לכיבוש דבר אחד באמצעו שמו מכבש וכל חרש לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצם העץ עד שיתקנו למלאכתו וכן מכבש של כובס יש לו שני דפים אחר שיכבסם מקפלן ומניחן ביניהם ונראין יפין:

קמרון. פי' גאון וכן ערוך הקובה שלמעלה בראש התיבה שהוא כסוי שלה שמה קמרון כדאמר שש עגלות צב בפר' ויהי ביום כלות משה ואמרו רבותינו (בראשית רבה פ"ל) שפירוש צב קמרוסא שהוא קובה שלא ישלוט בה עין:

אנגליגין. אית דגרסי אנלינגין ספסל שמשימין עליו את הספר וי"מ נרתק של עור שמכניסין בו את הספר:

בית הנגר. פי' בערוך מקום שמשימין שם הנגר ומקום המנעול ומקום המזוזה:

תיק נבלים תיק כינורות. כלי שמשימין בו הנבל והכינור:

אימום. פורמ"א בלע"ז כמו מנעל שעל גבי האימום דבפרק תולין (שבת דף קמא:) וכן גודלי מצנפות עושין צורת ראש האדם וגודלין עליו המצנפת:

מרכוף. פירשתי לעיל בסוף פרק חמשה עשר:

רביעית של אליית. מנענעים של מקוננות. ובמנענעים ובצלצלים תרגום וברביעין ובצלצלין (שמואל ב, ו ה):

גנוגנית העני. תרמילו של עני:

וסמוכות המטה. כלי שסומכין בו המטה שלא תפול:

טפוס של תפילין. דפוס שעושין בה תפילין. טפוס כמו דפוס וכן בפרק שתי הלחם (מנחות דף צד.) תנן ובטפוס היה עושה אותן ואמרינן בגמ' ושמת אותן בדפוס:

אימום של עושה שיאגות. אית דגרסי סבאות תיכי חלילאתא שהן נעשין באימום. תניא בתוספתא בפרק המשנה בכלי עור רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אלולגין של ספר תורה טהורין התיק שלו טמא משמע משם דאנליגין לאו היינו תיק:

ח

תרונתק תיק ההימנק שצריך שני תיקין:

סקורטיא. פירשתי לעיל

פגושות. חצים רחבים וי"א הפוגיות ומחי קבלו תרגום ומחת פגשוהי (יחזקאל כ״ו:ט׳):

סמפוניא. כלי זמר של מתכת כדתנן לעיל פי"א:

אלה. מצא בלע"ז:

העשוי לחפוי. תשמיש עראי וטהור וכל שמכניסו מן הצד אינו אלא מכסה בעלמא. תניא בתוספתא לעיל בפרק טבעת היה משוקע עד חציו ועד שלישו טמא מפני שהוא ככסוי קסיא. פחות מכן טהור מפני שהוא ככסוי קמטרא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף