ר"ן/שבת/ה/א
אלא א"ר זירא הא מני אחרים היא וכו'. פי' ולאו אקושיין איתמר הא דר' זירא אלא אמתני' דהא פרכי' עלה בקושיין דדלמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן כדפרישית לעיל[1]:
איכפל תנא לאשמועינן כל הני. פי' מי הזקיקו לתנא דמתני' לאשמועינן דין דמוציא ומכניס אוקימתי דלא שכיחן ליתני פשט כנף בגדו לפנים ולא הי' לו לטרוח בהני אוקימתי. וא"ת והא אצטריך לאוקמה בשלשל ידו למטה משלשה משום סיפא דמתני' דקתני פשט העני את ידו לפנים ונטל ב"ה מתוכה פטור ולאשמועינן דאע"ג דידו למטה משלשה לא אמרינן דכל פחות משלשה כלבוד דמי וכאלו מונח החפץ בקרקע כיון דידו לא קיימא במקום גופו ואגד גופו שמי' אגד[2], וי"ל דאי לאשמועינן הא הוי לי' למיתני בהדיא דאיירי בלמטה משלשה ולא הוי לי' למסתם סתומי[3]:
נעקר ממקומו וקבל פטור. וא"ת פשיטא דהא אין כאן הנחה מכחו וי"ל דקמ"ל דאע"ג שנתכוין לזורקה לאדם זה ואיהו הוא שקבלה אפ"ה כיון שלא נח מכחו פטור. וא"ת כיון שלא רצה להניח החפץ לילך למקומו אלא הוא בא ועכבה הוה לי כנתכוין זרוק שמונה וזרק ארבעה דחייב כדאמרינן לקמן[4] שהרי כתב שם משמעון[5]. וי"ל דהתם הוא בשההנחה מחמת העקירה אבל כאן שמחמת העקירה היתה ראוי' לילך יותר ובא זה וקלטה בדרך דין הוא דליפטר[6][7]:
בעי ר' יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וקבלה מהו. ואמרי' בירושלמי[8] אמר ר' יודן פשיטא לר' יוחנן בשזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב מה צריכא לי' בשזרק בימין וקלט בימין. רבנן דקסרין ר' שמיי בשם ר' אחא אפי' זרק בימין וקלט בשמאל צריכא לי'. אין תימא פיו ופיו כיון שאכלה כאחד היא ברם הכא יד היא ר' מונא בעי מעתה הוציא כגרוגרות בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת אמר לי' ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה לא כן היחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין. ונראה פירושא דרבנן דקסרין סברי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל קא מיבעיא לי' לר' יוחנן ומספקא לי' אי הוי פטור או לא. אין תימא פיו ופיו בתמי' כלומר שאכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית אחר דהוא חייב והכא נמי דכותיה וליחייב אפילו הכי לא דמי דהתם כיון שאכלה כאחד היא ומצטרפת האכילה אבל הכא נהי דביד שמאל קלט מכל מקום ידו היא והרי היא כאלו קלט בימין ופטור או דלמא כיון שקלטה בשמאל חייב, ור' מונא בעי לר' יודן מעתה איכא לאקשויי דכיון דאמרת דאלו זרק בימין וקלט בשמאל חייב משום דדמי לשנים שזה זורק וזה קולט אם כן הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת ואמר לי' ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה בתמיה, לא כן היחיד שעשה וכו' כנ"ל[9]:
- ↑ לעיל ד: ד"ה הא. וכ"כ תי' הריטב"א ד"ה אלא, בשם יש מתרצים, ויעו"ש דלא נהירא, וכעי"ז ברמב"ן ד: ד"ה ואמר ורשב"א שם ד"ה זרק, על אוקימתת רב יוסף, כרבי בברייתא דזרק ונח ע"ג זיז, ובריטב"א שם כ' עוד לת' באופ"א, דלעיל לא ניח"ל ברבה גם משום דלא ברירא טעמ' דר"ע אי משום קלוטה או משום דילפי' זורק ממושיט, עיי"ש היטב. ובעיקר הקו' הנה כה"ק המהרש"א ד: בתוד"ה זרק, על התוס' שם, ועי' פנ"י שם ליישב לתוס' דר"ז אינו חושש לחלק בין עקירה להנחה, וכרבה דל"ח לזה, והטעם שלא העמיד מתני' כר"ע, כיון דס"ל דטעמי' דר"ע משום דיליף זורק ממושיט ולא משום קלוטה, משא"כ רב יוסף דאמר לק' צ"ז. דרב המנונא פשט דטעם דר"ע משום קלוטה, מדלא אוקי כר"ע, ע"כ ס"ל לחלק בין הנחה לעקירה, וכ"כ בחי' רע"א ד: ד"ה והנה בקושיית, בפי' הב', ובזרעו של אברהם בתוס' שם, וכעי"ז בחי' מהר"ם בנעט בתוס' שם, בבא"ד א"כ. ועייש"ע בויברך דוד שם ליישב עוד די"ל דר"ז ס"ל דידו שאני דחשוב כד', ומה שאמרו אחרים עמד במקומו היינו בקיבל בידו, והגמ' לא ידע סברת ר"ז עד דמסיק דידו ש"א חשובה כדע"ד. ובאמת ליעקב ד"ה ואפשר עוד, תי' מצד הסברא עקירה והנחה שוות, ורק בר"ע מוכח מדלא מחייב ב', ע"כ דרק בהנחה אי"צ מקום ד', וכ"מ בחי' רע"א ד: ד"ה אולם מה, ובחיי שלמה ד"ה אלא, וראש משביר ד"ה אלא. ועי' עוד ישוב בזה, ברע"א שם, ובלשון הזהב שם ד"ה ומ"ש המהרש"א, הראשון. ועי' גור אריה שם ד"ה אילימא.
- ↑ וכה"ק הרמב"ן ורשב"א ד"ה אכפל, ובגהש"ס ד"ה אמר.
- ↑ והרמב"ן שם תי' דלא ניח"ל ר' אבהו לומר דנקט רישא לאשמעי' פטור שבסיפא, וכעי"ז תי' הרשב"א שם, עוד תי' הרמב"ן דהק' דהיה להתנא להשמיענו בדברים שהדרך בכך, אבל לשנות עשיר ועני סתם בשוחה גומא וננס אי"ז דרך. ובחיי שלמה ד"ה אמר, תי' דרבא לשיטתו לק' צ"ב. דפליג על דין אגד יד, ומוקי מתני' למעלה מג' ולכן פטור בסיפא, וכ"כ במתנת חלקו וענף יהושע ד"ה אמר, וע"ע שבת של מי ד"ה אמר. וע"ע ישוב בזה, באגודות אזוב מדברי ד"ה אמר, ויברך דוד ד"ה קשיא, קרבן תודה ד"ה איכפל, ובארות המים ברש"י שם.
- ↑ דף צ"ז:
- ↑ ועי' תורא"ש ד"ה ה"ג, שדחה עפ"י קו זו גי' רש"י. ועי' מקור הלכה סי' כ"ה, ליישב דזורק עיקר החיוב הוא על מעשה הזריקה, וכל מה שנעשה אח"כ מאליו נחשב כאילו עשה הכל וחייב למפרע על המעשה זריקה, וכשנעשה ההנחה ע"י כח אחר, ל"ש לחייבו על מעשה הזריקה. וע"ע שואל אמת ד"ה בעי, משה"ק.
- ↑ וכעי"ז בריטב"א ד"ה נעקר.
- ↑ ועי' ויברך דוד ד"ה עקר, לדון בכה"ג שנתכוין בזריקתו לשני שיוכל לקבלו באמצע הזריקה, דמסתבר דפטור, דמ"מ לא עשה ההנחה, ויעו"ש דכן מש' בד' רבינו הכא, ובאמת עי' במאירי שדן בזה, ויעו"ש דתלי' בפלוגתת רש"י ד"ה כשני, שלדעתו הפטור משום דהוי כשנים שעשאוה, והרמב"ם שבת פי"ג הט"ו דטעם הפטור, משום שאין ההנחה גמורה עד שינוח במקום שהי"ל לנוח בשעת עקירה, ובלא"ה לא נתקיימה מחשבת הזורק. וכ"מ בר"ח ד"ה וא"ר, דלרש"י שהפטור משום דהוו ב' שעשאוה, בכה"ג נמי פטור, אמנם להרמב"ם הנ"ל חייב כיון שנתכוין לזה, ובעיקר ד' הרמב"ם, יעו"ש הלש' קלטו אחר, ועי' לח"מ שם שביאר דהיינו שנעקר ממקומו, ועי' מרכה"מ שם.
- ↑ ה"א, והובא ברשב"א ד"ה ירושלמי.
- ↑ ועי' פני משה, וקרבן העדה שם, ועי' שבת של מי ד"ה בעי, וע"ע ויברך דוד דצ"ב מה דבעי הירושלמי לדמות אכילת חלב להכא, ועיי"ש דיל"פ כוונת הירושלמי דנפשוט מפיו, מהוציא בפיו אוכל דלר"מ חייב כמבו' בכריתות י"ג., ודחו דבפיו שאני שכיון שאוכלו שוב אין כלל את החפץ, משא"כ זריקה ממקום למקום, וכן בי' החת"ס ד"ה שני. ובעיקר הענין עיי"ש בשיירי קרבן ה"א ה. ד"ה אלו זרק, דילה"ק מד' ר' יודן, למש"כ בתוד"ה כשני, בפי' הר"ח, דזרק מימינו וקיבל שמאלו פטור, ועי' מגן דוד שתי' דע"כ הירושלמי מיירי דוקא בכה"ג שעקר ממקומו ד"א וזרקה בימינו וקבלה בשמאלו, שגם עקר גופו ד"א וגם מימינו לשמאלו, והר"ח מיירי בלא עקר גופו אלא שהיתה ימינו רחוקה משמאלו, ובזה פשוט דידו בתר גופו גרירא, וכעי"ז במקור הלכה סי' כ"ו. ובעיקר ע"ע בתוד"ה כשני, ומשנ"ת בציונים שבסוה"ס בדבריהם.