קרן אורה/עירובין/עא/ב
גמרא פליגי בה רב נחומי ורבה כו' והי' נראה דרבה הוא דאמר ביין כ"ע לא פליגי ומש"ה לא בעי לאוקמא פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן בהא כיון דכ"ע מודים ביין דבעינן תרתי ורב יוסף דמוקים פלוגתייהו בסומכין על שותף ס"ל כרב נחומי דביין פליגי ורב דפסק כתרווייהו כר"א וכר"מ ס"ל דר"מ ורבנן בתרווייהו פליגי בין בפת בין ביין אלא דא"כ הלכה כר"א למה לי דהא השתא לא הוי תרי חומרי בעירובין כיון דלרב אין חילוק בין פת ליין ומש"ה פירש"י ז"ל לעיל דרב ס"ל כמ"ד ביין כ"ע לא פליגי ורבנן דר"א בן תדאי הם רבנן אחריני וס"ל דאפילו ביין סומכין על שותף במקום עירוב ולפ"ז לא ידענא מי הכריחו לומר דרבנן דר"מ מודו ביין ואמאי לא קאמר דרבנן דר"מ היינו רבנן דר"א בן וודאי עכ"פ שמעינן משינוי' דרב יוסף בפלוגתא דר"א ב"ת ורבנן דרב פסק בפת ויין כר"מ וכן פסק הראב"ד ז"ל דבפת פליגי מהא דרב גידל אמר רב ובעה"מ ז"ל פסק כמ"ד דבפת כ"ע לא פליגי וקיים הרא"ש ז"ל דבריו וקשה לי דהא מסיק הש"ס להדיא דרב בתרווייהו פסק כר"מ אלמא דס"ל בפת נמי פליג ר"מ וא"כ לדינא נראה פסקו של בעה"מ ז"ל כיון דק"ל כר' יוחנן דאמר נהגו כר"מ אבל אורוי' מורינן כרבנן וא"כ אפילו ביין מורינן כרבנן דהא ביין נמי פליגי ומה שכתב הרא"ש ז"ל לדחות ראיית הראב"ד ז"ל מהא דחברים שהיו מסובין כו' משום שיתוף אין משום עירוב לא דרב לטעמי' דס"ל כר"מ עכ"ל. לא זכיתי להבין דהא ע"ז אנו דנין אי פליג ר"מ בפת אי לא ושפיר הביא הראב"ד ז"ל ראייתו אבל העיקר נראה כמש"כ דרב ס"ל דבתרוייהו פליגי בפת ויין ופסק כר"מ בתרוייהו ואנן ס"ל כר"י דאורוי' מורינן כרבנן אפילו ביין. והרמב"ם ז"ל פסק דבפת סומכין על שיתוף במקום עירוב וביין אין סומכין ועיין בכ"מ שם וכתב טעם אחר בדבר דבפת לא חיישינן לשכחת התינוקות מפני שמכירין בפת אבל בעירוב יין אין מכירין מש"ה חיישינן לשכחת התינוקת. ונראה דפסק כמ"ד בפת כ"ע לא פליגי והיינו טעמא דהתינוקות מכירין בפת אבל אם נימא דפסק כמ"ד ביין כ"ע לא פליגי וכרבנן בפת א"כ אמאי לא כתב כמו שכתב רש"י ז"ל דמש"ה ביין לא כיון דאין מערבין בחצירות ביין ומדינא אין סומכין על שיתוף במקום עירוב ולא משום כדי שלא לשכח תורת עירוב דרבנן לית להו כלל חששא דתינוקות ונ"מ לענין שכח אחד מבני חצר ולא עירב דאפילו נשתתפו במבוי ביין כולן אסורין ולשון רש"י ז"ל בד"ה כי פליגי ביין דלר"מ לא סמכינן עלי' דאין מערבין לחצירות ביין צריך ביאור דמשמע דמדינא קאמר ר"מ ובמתניתא תנא כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות. והנה מלשון הרמב"ם ז"ל משמע דטעמא דשלא לשכח קאי אהא דצריך לערב אחר שיתוף אבל לסמוך אעירוב לחוד ליכא למ"ד דהוא מפרש הא דמערבין בחצירות היינו כל חצר לעצמה ופשיטא דלא מהני במבוי במקום שיתוף ולפ"ז צ"ל הא דאמרי רבנן או מערבין או משתתפין היינו דלענין חצירות סגי בעירוב או בשיתוף אבל לענין לסמוך אעירוב במקום שיתוף לא איירי בברייתא כלל. וכן מבואר בירושלמי משתתפין במבוי היינו ביין או שאר מילי ואם רצו לערב בפת מערבין מערבין בחצירות היינו פת ואם רצו להשתתף היינו ביין אין משתתפין מערבין ומשתתפין כו' דברי ר"מ וחכ"א מערבין או משתתפין אם עירובי בחצירות מותרין בחצירות ואסורין במבוי ואם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן אלמא דאפילו לרבנן לא סמכינן אעירוב במקום שיתוף אלא דקשה הא אמרינן לקמן במתני' דחמש חצירות עירובי בחצירות ולא נשתתפו במבוי מני ר"מ אלמא דלרבנן סמכינן נמי אעירוב במקום שיתוף וכן איתא בירושלמי מתניתא ר"מ הוא וצ"ל דהיינו דווקא בפתוחות זו לזו ועיין בכ"מ פ"ה מה' עירובין וע"פ לשון הירושלמי שכתבתי נתיישב לי קצת ד' המהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה בפת שדקדקו על שיטת ר"י ז"ל למה לא מפרשי דאפילו רבנן מודו דלא סמכינן אעירוב במקום שיתוף ודווקא בשיתוף הוא דפליגי מפני שהשיתוף לכל הבתים ולכאורה הוא תמוה הא אמרי רבנן מערבין או משתתפין אלמא דבעירוב לחוד נמי סגי אבל לפי לשון הירושלמי ניחא אבל מ"מ דבריו ז"ל צריכין ביאור וע' בריטב"א ז"ל שהאריך ג"כ בזה:
וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה דאם נשתתפו במבוי ושכחו לערב בחצרות סומכין ע"ז בשבת ראשונה מדוחק אם אין מקפידין על פרוסתן והנה מסייע לי' הא דאמר רבה לעיל גבי ינוקא דאשתפיך חמימי' נסמוך אשיתוף ועיין בתוס' שם אבל עיקר דין זה הוא מד' הירושלמי הביאו הראב"ד ז"ל בהשגותיו ולענ"ד הדבר צ"ע דהכי איתא בירושלמי בנוסחי דידן פשיטא שסומכין על שיתופי מבוי מהו לסמוך על שתופי חצירות ר' יעקב ור' זעירא כו' נסמכין על שיתופי חצירות בשבת ראשונה מדוחק. ונראה לפרש דבשיטת הירושלמי קרי לשאר מילי בלשון שיתוף ולא נקרא עירוב אלא בפת והיינו דקאמר דהא פשיטא דסומכין על שיתוף במבוי מהו לסמוך על שיתוף בחצר ומסיק דבחצר נמי מהני שיתוף היינו שאר מילי חוץ מפת לשבת ראשונה וכן משמע התם מעובדא דשמואל שהיו מסובין בחצר ואמר שמואל כיון שהתחילו בתבשיל מבע"י מותר ומסיק הדא אמרה נסמכין על שיתופי חצירות בשבת ראשונה משמע להדיא דבחצר איירי וא"כ לא שמעינן מדברי הירושלמי אלא דבחצר מהני שיתוף לשבת ראשונה אבל לסמוך אשיתוף מבוי זה לא שמעינן ועיין בל' הראב"ד ז"ל וצ"ע ועיין בק"ע מה שפי' שם בסוגיית הירושלמי ול"נ כמש"כ ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |