קרן אורה/נזיר/כז/א

קרן אורה נזיר כז א

דף כ"ז ע"א

בד"ה ואמאי כו' וא"ת ומי דמי כו' וי"ל דה"פ כו'. לא הבנתי דבריהם ז"ל דהתינח לשיטתם ז"ל לעיל דבהמה הרי היא כמפורשת משום דשמא נתן דעתו כו' י"ל דהכא בבהמות הראויות לנזיר אמרינן דפירש לגמרי אבל אי בהמה שאינה ראויה הוי כסתומה לגמרי ולא חיישינן שמא פירש קצת ה"נ לא איבעי לן למימר דהוי כמפורשין לגמרי אבל לפי מאי דמסקו לעיל דהא דאמרי' בהמה הרי היא כמפורשת היינו דלא נאמרה הלכה בזה אבל לא הוי כמפורש בתערובות. א"כ כיון דמסתבר להו לחלק דבהמה הראויה לקרבן הוי כמפורשת א"כ אפי' אי נימא דהלכה נאמרה גם בבהמה שאינה ראויה מ"מ הכא בבהמה ראויה הוי כמפורשת ועוד תיקשי לי אפכא מאי קאמר רב פפא ולטעמיך כו' אבל אי בהמה כמפורשת ניחא ליה הא דרשב"ג ואמאי נהי דבהמה הרי היא כמפורשת היינו לענין נפילה לנדבה דלא אתמר בה הלכתא אבל לא הוי כמפורשת לענין הקרבה ואכתי תיקשי הראויה לחטאת אמאי תקרב חטאת בלא קריאת שם אבל לפי מה שפי' לעיל דהא דאמרינן לעיל בהמה הרי היא כמפורשת מיירי ג"כ בבהמה הראויה לקרבן י"ל דהרי היא כמפורשת ממש ולזה מייתי רב פפא ראיה מהא דרשב"ג וכן אמרינן בירושלמי בהמה אין בה סתומה בתחלה מהא דרשב"ג. אבל בנסכא וסואר של קורות א"א לפרש כמפורש ממש ועדיין צ"ע:

בא"ד וא"ת ואכתי כו' דלמא ר"ג מיירי כשפירש בשעת הקרבה. גם בזה יש לדקדק לפי שיטתם דרב פפא פריך דלא הוי לן למיחשב כמפורשין ממש אלא כמפורשין בתערובות א"כ אינו יכול לפרש בשעת הקרבה וי"ל דבכה"ג לא חשבינן להו כמפורשין בתערובות כיון דכ"א יש לו היכר ולא פריך אלא אהא דמקריב בלא קריאת שם ושפיר מקשו דלמא מיירי כשפירש:

בא"ד וי"ל כו'. ומשמע ליה דקודם הקרבה יש עליה שם עולה למעול בה ושם חטאת דאף אם מתו הבעלים דלמיתה אזלא כצ"ל:

בא"ד וא"ת ומאי ס"ד דרב פפא הא מדרב חסדא מוכח דעופות הוי כסתומים. וה"ה בהמה ולא הבנתי דאמאי לא מקשו על הא דרב הונא אמר רב דאמר בהמה הרי היא כמפורשת ואי לא מקשו אלא על רב פפא דמוכיח מדרשב"ג דבהמה הראויה להקרבה היא כמפורשת ועלה מקשו מה בין בהמה לעופות דחזיין להקרבה דא"כ לא מתרצי מידי דנהי דאיכא לחלק בין עופות לבהמה דלא חזי לנזיר דהני דלא חזי אימעיט להו מהלכה דמעות. אבל בהמה הראויה להקרבה הא הוי דומיא דעופות ולא אימעיט ממעות ואמאי קאמר רשב"ג דהוי כמפורשת. אבל בלא"ה אין כאן קושיא כ"כ דרב פפא לא פליג אדרב חסדא בהא דאין נקבעות אלא בלקיחת בעלים ועשיית כהן אלא דלענין ליפול לנדבה ס"ל דאימעיטו נמי ממעות ולא עופות וכמש"כ לעיל דעיקר דיוקו דרב שימי הוא מלשון אין מתפרשות. ורב פפא לא דייק הכי ובעי לאוכוחי הכי מהא דרשב"ג ומדחי רב שימי דלעולם עופות כסתומים וה"ה כל הני מילי לבר מבהמה דחזיא לנזיר משום דמי מצית אמרת כו':

ואחר כל הנ"ל סלקא שמעתא בהכי דרב שימי פליג על מימרא דאמוראי לעיל בנסכא וקורות וס"ל דכולהו הוו כסתומים וכן פסק הרמב"ם ז"ל כרב שימי דסלקא שמעתא בהכי ולא הבנתי תמיהת הכ"מ והלח"מ ז"ל שתמהו על הרמב"ם ז"ל שלא כתב דסואר של קורות הוי כמפורשין דליכא מאן דפליג בהא והרי רב שימי פליג אכולהו ובהכי סלקא שמעתא והדבר ברור דהרמב"ם ז"ל פסק כרב שימי אלא דהוא ז"ל חידש דבר בכל הני מילי בנסכא וכלי דאפי' אם אמר לעולתי ולחטאתי ולשלמי הוי כסתומים. והוא פלאי דזו מנין לו שיהיה בהן דין סתומים יותר ממעות:

ובא"מ כתב לחדש פי' דשמעתא דהא דאמר אבל נסכא לא היינו דבנסכא אפילו מפורשות יפלו לנדבה ע"ש באורך ואין דבריו ז"ל נראין דפשוט דהלכה במעות לא נאמרה אלא בסתומין דיפלו לנדבה ולא חיישינן לדמי חטאת המעורבין בהן אבל מפורשין מסברא בעלמא דמי חטאת ילכו לים המלח כו' ודין הזה שוה הוא בכל מילי ולא מסתבר לחלק כלל וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל דמפורשים גמורים ודאי בכל מילי לא יפלו לנדבה ולא כתב לחלק בין מעות לנסכא אלא דבנסכא אפי' אמר אלו לעולתי ולשלמי כו' הוי כסתומין. אבל מפורשין לגמרי פשיטא דגם בנסכא אין להם דין סתומים ואי כדברי הא"מ דהלכה נאמרה במפורשין ג"כ ואימעיט נסכא דמפורשין נמי כסתומים דמי א"כ אפילו מפורשין ממש נמי יהיה דינן כסתומים:

והיה נראה דיצא לו להרמב"ם ז"ל האי דינא מהא דדייק רב שימי מהא דרב חסדא דאמר אין הקינים מתפרשות אלא בלקיחת בעלים ועשיית כהן דכל שלא נתפרשו בלקיחת בעלים או בעשיית כהן הוי כסתומים. א"כ שמעינן מינה דאפילו אמר לעולתי ולשלמי ולחטאתי ג"כ הוי כסתומים דהא לא נתפרשו בלקיחת בעלים ונהי דגבי מעות אמרינן דלעולתי ולשלמי ולחטאתי הוי כמפורשין היינו משום דכבר נתברר דיש דמי חטאת ביניהם והרי הם כמו שנתחלקו ונתפרשו. אבל נסכא וכלי דאינו ראוי להוצאה וליחלק לא חשיבי דמי חטאת שבהם כמפורשין אלא דאכתי קשה הא עופות ראוין ג"כ ליחלק יותר ממעות וחטאת ודאי איכא ביניהם ואמאי הוי כסתומין אפילו אמר אלו לחובתי או לחטאת ועולה ועוד דכבר כתבתי לעיל דמדברי הרמב"ם ז"ל דהא דסתומים יפלו לנדבה בקינים היינו משום דראוין להביא בכולן עולה א"כ היכא דאמר אלו לחטאתי ולעולתי אמאי יפלו לנדבה וכבר כתבתי דאין הלכה זו ברורה אצלי וצריכה רבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף