קרן אורה/נדרים/סד/א
פלוגתייהו דר"א ורבנן בכבוד אביו ובכבוד המקום מודה ר"א דאין פותחין ובטעמא דמילתא פליגי אביי ורבא לאביי הטעם דאין נדרים נתרין יפה דאינו מתחרט חרטה גמורה אלא דבוש מפני כבוד אביו ולרבא הטעם משום דאין נדרים נשאלין לחכם ויתיר לעצמו ולשון רש"י ז"ל דכ"כ הנאהו אינו מדוקדק ופריך לרבא מהא דפותחין לו בכבוד אביו בדברים שבינו לבין אביו ולרבא הכא נמי איכא למיחש שיתיר לעצמו ולא ישאל לחכם:
ומשני כיון דבשאר נדרים אין פותחין בכבוד אביו ולא סגי דלא אזיל לחכם בהא נמי פותחין ולא חיישינן דלא אזיל לחכם ואין זה מובן כיון דלרבא טעם אחד בכל פתיחה בכבוד אביו שלא יתיר לעצמו א"כ אמאי חלקו בין דברים שבינו לבין אביו או לא וכיון דאסרו לפתוח בכבוד אביו בכל ענין הוי להו למיסר ומ"ט שרו בהא ואסרי בהא:
ומדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות נראה פירוש מחודש בזה דר"א דאמר פותחין בכבוד אביו לאו בדרך שאלה קאמר אלא כשאומרים לו הכעסת לאביך ולאמך בזה הנדר מותר בלי שאלה והפרה ור' צדוק השיב לר"א דא"כ יפתחו לו בכבוד המקום ג"כ בזה כי הקב"ה מואס בשבועות ונדרים וא"כ אין נדרים דבטלה שאלת חכם דלהיתר כזה אין צריך חכם דכל מי שיאמר לו כן הותר לו נדרו והתורה אמרה דהיתר נדרים צריך חכם ומש"ה ס"ל לרבנן דבין בכבוד המקום בין בכבוד אביו אין פותחין אבל בדבר שבינו לבין אביו מודו רבנן דיכול לפתוח בכבוד ולא חיישינן להא דאין שאלה לחכם בכה"ג דכיון דבכל נדרים צריך שאלה לא איכפת לן אם בכה"ג אין צריך שאלה ופי' זה נכון מאד בשמעתין ולא תיקשי לפ"ז מהא דפותחין ומהא דרשב"ג ומר' נתן דהתם בתורת שאלה אלא דלא ראיתי למי שהביא פירוש זה ולקמן גבי פותחין בלא תקום ולא תטור וכבוד עצמו כתב בפי' המשנה דצריך שאלה והפרת חכם וא"כ מנ"ל דפותחין דר"א בלא שאלה לחכם הוא ובירושלמי במתני' משמע להדיא כפירושו דאמרינן התם ולא יהיו נדרים והכתיב וידבר משה אל ראשי המטות תלה הכתוב בראשי המטות אם אומר את כן נמצאת עוקר פרשת נדרים מה"ת. משמע דבזה גופא אי נימא דפותחין נעקרה פרשת נדרים מה"ת ולא משום גזירה דיתיר לעצמו ויש לדחוק ולפרש דברי הירושלמי ג"כ כפירוש הרא"ש והר"ן ז"ל שוב ראיתי בלח"מ פ"ח מהלכות נדרים שהביא דברי הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל ע"ש מה שפי' בסוגיין ואין דבריו ז"ל מובנים. ולישנא דהש"ס כיון דלא סגי כו' הכא נמי פותחין משמע דע"י חכם קאמר:
ועי' בטור סי' רכ"ח שהביא טעמו של אביי דאין נדרים נתרין יפה וכתב הב"י ז"ל כיון דליכא נפ"מ לדינא מש"ה כתב כפשטא דלישנא דמשמע כאביי ול"נ דנפ"מ לדינא בין אביי ורבא דלאביי הא דמודים חכמים בדבר שבינו לבין אביו היינו כיון דאיתחציף כו' וא"כ לענין כבוד המקום אפי' בדברים שבינו לבין קונו אין לפתוח בכבוד המקום דלא שייך למימר כיון דאיתחציף איחציף אבל לרבא י"ל דבדברים שבינו לבין קונו ג"כ פותחין לו בכבוד המקום דליכא למימר אין נדרים נשאלין לחכם כיון דכל נדר לא סגי אלא דבירושלמי אמרו דכל הדברים הוי בינו לבין עצמו דאם חכמת חכמת לך ואם צדקת כו' הביאו הרא"ש ז"ל ואכתי נפ"מ לענין כבוד רבו דאין פותחין בו כדאיתא בירושלמי וא"כ בדברים שבינו לבין רבו לאביי י"ל דאין פותחין כיון דכמורא שמים הוא לא אמרי' הואיל ואיהחציף איהחציף ולרבא נראה דפותחין בכה"ג אלא דבעיקר הדין דבכבוד רבו אין פותחין יש לדקדק קצת מהא דלעיל דף כ"ב בעובדא דרשבר"י דאמרו ליה נדרת אדעתא דמצערי רבנן. וכן רב סחורה אמר התם דאדעתא דאיקפד רב נחמן לא נדר אלמא דפותחין בכבוד הרב והרא"ש ז"ל כתב במתניתין דמיירי דאינו מתחרט מעיקרא פי' דאינו מתחרט מעצמו מעיקרא דאם היה מתחרט מעצמו שרינן ליה וכ"כ הרע"ב ז"ל ולפ"ז אין ראיה מהא דרב סחורה דהוא עצמו היה מתחרט מעיקרא ומ"מ לא הבנתי דעת הרא"ש ז"ל שתלה הדבר בפלוגתא דפותחין בחרטה בלא פתח. והא אי מתחרט הכא מעצמו מעיקרא פתח נמי הוי ובירושלמי בשמעתין מייתי נמי כי הנך עובדי וכתב הק"ע דאם אינו מזכיר כבוד אביו רק בצערו של אביו ורבו יכול לפתוח:
ולענין דבר שבינו לבין אביו כתב הר"ן ז"ל במתניתין דהיינו שאסרן בהנאה ויש שם קצת חסרון בדברי הר"ן ז"ל וזה נכתב שלא במקומו ע"ש. ובירושלמי פריך אמתניתין במה אנן קיימין אם באוסר הנייתו על אבא הא קיי"ל דכופין את הבן לזון את אביו אלא באוסר הנייתו מאביו אלמא דאין יכול לאסור הנייתו על אביו ובטור וש"ע סי' רכ"ח כתבו ג"כ כנ"ל שהדירן מנכסיו ואומרין לו אילו ידעת שאתה חייב במזונותיהן היית נודר מדבריו נמי משמע דחל הנדר על איסור הניית אביו ואמו וכבר עמד ע"ז הק"ע שם וכ' שם לשיטת הש"ס דילן לחלק בין מזונות אשתו דלא חל הנדר משום דהוי כחוב אבל מזונות אביו מצוה היא ובאמת למאי דקיי"ל דהחיוב הוא משל אב ואין הבן חייב אלא בתורת צדקה ודאי יש לחלק בין חיוב אשתו לחיוב אביו דאין זה חוב גמור אלא בתורת מצוה. אבל למ"ד משל בן היה נראה דלא גרע מחיוב מזונות אשתו ואין לומר דרבנן אלמוה לשעבוד אשתו דאטו למאן דאמר מזונות דאורייתא יכול להדירה ואדרבה בירושלמי ריש המדיר פריך נמי ואדם נודר שלא לפרוע חובו ומשני כמ"ד אין מזונות אשתו דבר תורה אבל למ"ד ד"ת פשיטא דאין יכול להדירה וא"כ הניית אביו למ"ד משל בן הוי כמדיר שלא לפרוע חובו ובירושלמי פ"ק דקדושין קרי לה פריעת חוב וי"ל דהא דפריך הכא בירושלמי מהא דכופין את הבן כו' היינו משום דס"ל משל בן והכי משמע בירושלמי שם פ"ק דקדושין דפליגי אמ"ד משל זקן ועיין בתוס' קדושין ובדברי הראשונים ז"ל שכתבו להא דכופין גם לדידן דקיי"ל משל אב וכן מבואר בש"ע ולא משמע כן מהא דפריך הכא מהא דכופין דלא יחול הנדר אלמא דחוב גמור הוא וכן כתבו הראשונים ז"ל דהירושלמי ס"ל משל בן ומ"מ אפילו למ"ד משל בן איכא לאשכוחי שיחול הנדר על הניית אביו מנכסיו כגון שאביו עשיר הוא דאינו מחויב ליתן לו ובאשה דלית לה הוא דלא משכחינן שיחול הנדר אם לא באומר צאי מעשי ידיך במזונותיך כדאיתא ריש פ' המדיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |