קרן אורה/מעילה/יז/א

קרן אורה מעילה יז א

דף י"ז ע"א

משנה כלל אמר ר' יהושע כל ששיעורו וטומאתו שוה מצטרפין טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו אין מצטרפין כו'. איתא ביומא פ' יוה"כ על הא דתנן האוכל והשותה ביוה"כ אין מצטרפין מאן תנא אמר רב חסדא במחלוקת שנייה ור' יהושע הוא דאמר כל שאין שיעורן שוה אין מצטרפין ר"נ אמר אפילו תימא רבנן ע"כ לא קאמרי רבנן אלא בטומאה דשם טומאה אחת היא אבל גבי יוה"כ בעינן דמיתבא דעתיה ובהכי לא מיתבא דעתיה. ויש לדקדק היכי מצינו דפליגי רבנן אר' יהושע דמתניתין דכאן במכילתין לא מצינו שום מחלוקת. ועוד טומאתו ולא שיעורו מאי ניהו אי כמו שפירשו התוס' ז"ל בשר מן המת ואבר מן המת הא בזה וודאי לא פליגי רבנן כיון דליכא אבר של חצי זית בשר וודאי לא יצטרף אליו ועוד לפירושם למה ליה האי טעמא דאין שיעורן שוה הא בלא"ה לא מצטרפי אבר ובשר דלא עדיף מאבר שנחלק לשנים דאין מטמא כדאנן באהלות וכן לענין כל הטומאות וודאי אין מצטרפין איברין ובשרם מטעם זה ואי כמו שפירש רש"י ז"ל דטומאתן ולא שיעורן היינו נבילה ושרץ ובהא פליגי רבנן וס"ל דמצטרפין גם ע"ז קשה לי חדא דמאי קאמר התם שם טומאה אחת היא הלא שני שמות הם נבילה לחוד ושרץ לחוד. ועוד דא"כ יקשה מדברי רבנן על א"ד לרב אסי לעיל דאפילו טמאה וטהורה לא מצטרפי לטומאה משום דלאוין חלוקין הם והכא קאמרי רבנן דאפי' נבילה ושרץ מצטרפין וע"כ לא פליג ר' יהושע אלא משום דאין שיעורן שוה אבל אי לאוין חלוקים לא איכפת לן לכ"ע. ע"כ נראה בדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' טומאת אוכלין דנבילה ושרץ לא מיקרי טומאתן שוה משום דזה מטמא במגע לבד וזה מטמא גם במשא או משום דשני שמות ה ובכלל לא שיעורו ולא טומאתו הם וטומאתו ולא שיעורו הוא בשר נרקב מן המת דשניהם טומאת מת הם ובזה אפ"ל דרבנן פליגי וס"ל דמצטרפי משום דגבי רקב מצטרפין אפילו מב' מתים אבל אכתי לא ידענא היכן מצינו דפליגי רבנן בזה וצ"ע:

והנה לרב נחמן דאמר דביה"כ אפילו רבנן מודו דלא מצטרפי משום דלא מיתבא דעתיה משמע דבשאר איסורין דלאו משום מיתבא דעתיה הם מצטרפין לרבנן דר' יהושע אפילו אין שיעורן שוה ולפ"ז המעלה בחוץ חצי זית בשר עולה ולוג וחצי יין נסכים מצטרפין וחייב ודלא כמה דפשיטא להו להתוס' ז"ל בזבחים דף ק"ט דלא מצטרפי וראה זה חידוש הוא ובס' שמות בארץ שחיבר הגאון מהר"מ בן חבי"ב ז"ל בתוס' יוה"כ שלו ראיתי שכתב לחקור לרבנן דס"ל דמצטרפי אי מצטרפי לקל שבשניהם או לחמור שבשניהם וכן לענין יוה"כ אי בעינן מלא לוגמיו או ככותבת וכתב שם כיון דלא קאי הכי לא נחית בזה לעומק הדברים ולפי מש"כ נ"מ טובא לשאר איסורין אליבא דרבנן ולפי מה שכתבתי דמחלקותן הוא בבשר המת עם הרקב נראה דהא פשיטא דרקב אינו מצטרף לכזית בשר וע"כ צ"ל דפליגי לענין צירוף הבשר עם הרקב וזה לכאורה מסתבר דבשר משלים המלא תרווד דלא גרע בשר מרקב אבל העיקר נראה דצירוף דאמרינן הכא הוא להצטרף שני חצאי שיעורין מתרווייהו כגון חצי זית בשר וחצי תרווד רקב המונחים בבית אם מצטרפין לטמא באהל ולרבנן מצטרפי חצי שיעיר מזה וחצי שיעור מזה לטמא באהל וכן באיסורין אם אכל חצי זית מבשר עולה וחצי רביעית מנסכים מצטרפין למילקי עליה משום לאו דכליל תהיה:

שם משנה דם השרץ ובשרו מצטרפין זע"ז:

גמ' אמר רב חנן כו' הנה בהלכה זו רבו השיטות כאשר אבאר בעזר השם. שיטת רש"י בזה הוא דר' זעירא בא לפרש דמתניתין דווקא בדם של אותו שרץ הוא דמצטרף אבל לא בדם של שרץ אחר ופריך עליה מהטמאים דאפילו מב' שמות מצטרפין ומשני כאן בכולו כאן במקצתו אם הדם בא מכולו מצטרף אפילו עם שרץ אחר וכשבא ממקצת השרץ דווקא עם בשרו הוא מצטרף אבל לא עם שרץ אחר ושיטה זו קשה מאוד להבין טעמה דמאין לנו לחלק לענין צירוף בין בשרו לבשר שרץ אחר כיון דשיעור שוה וכל הדברים ששוין בשיעורן אמאי לא יצטרפו וה"נ שיעורן שוה בכעדשה. ועוד מאי נ"מ אם הדם בא מכל השרץ או ממקצתו והיותר תמוה הוא מש"כ דרביעית דם הבא ממקצת המת אינו מטמא והוא חידוש אשר לא נמצא בשום מקום וכבר הערתי בזה בחידושי למס' נזיר:

והתוס' ז"ל בפי' הראשון הוא קרוב לשיטת רש"י ז"ל אלא דגרסי והוא דעודן בו פי' דאינו מטמא אלא בעוד הדם עם בשר השרץ ויתר הדברים הולכים בדין אחד עם פירש"י ז"ל וכבר הקשו בעצמם על פי' זה ע"כ פירשו בדרך אחרת ונראה להם עיקר דר' זעירא אמר דווקא דם השרץ ובשרו מצטרף כגירסת רש"י ז"ל ופריך מהטמאים דאפילו שני שמות מצטרפין ומשני כאן בכולו כאן במקצתו פי' אם נגע בכולו היינו בשני החצאין אפילו מב' שמות מצטרפין אבל אם לא נגע אלא במקצתו אינו מטמא אלא דם ובשרו דכמחוברים דמי וכן פי' הר"ש ז"ל בפ"ג דאהלות ומסיק שם דהא דמצטרפין בשרץ לענין מגע גזירת הכתוב דיש נוגע וחוזר ונוגע מריבוי דהטמאים וגבי נבילה צ"ל דלענין משא קאמר דמצטרפין אבל לענין מגע אין נוגע וחוזר ונוגע ולפי שיטה זו שמענו בשרץ דברים שאינן בשאר טומאות והם ג'. הא' דמצטרפין שרץ ושרץ לענין מגע ואין בזה משום נוגע וחוזר ונוגע וילפינן לה מריבוי דהטמאים. הב' דדמו מטמא כבשרו אע"פ דבנבילה אינו כן ודבר זה ילפינן מקרא דוזה לכם הטמא כדברי ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי. הג' דדם השרץ ובשרו מצטרפין זה עם זה ואפילו נגע במקצתו טמא כאלו נגע בכולו משום דכמחוברים דמי:

ויש לדקדק מנ"ל האי דינא דדם השרץ ובשר כמחוברים דמי ואפילו נגע במקצתו כאלו נגע בכולו אי מריבויא דוזה לכם הטמא הא איצטריך לגופא דדם שרצים מטמא ואם נאמר כדבעי התוס' ז"ל למימר בריש סנהדרין דדם בכלל בשר הוא ולא איצטריך לגופיה דמטמא כבשר וא"כ ע"כ אתי לצירוף ואם נגע בכולו הא כבר שמעינן לה מריבויא דהטמאים דאפילו משני שמות מצטרפין אלא ע"כ אתי לאשמעינן דדם ובשרו אפילו נגע במקצת הוי כאלו נגע בכולו. אלא דלפ"ז תראה דקושית התוס' ז"ל בסנהדרין שהקשו דמנ"ל דדם מטמא בכעדשה ולא בעינן כדי שיקרוש ויעמוד על עדשה תיקשי ממ"נ בין למ"ד דם הוי בכלל בשר ובין למ"ד דם לא הוי בכלל בשר דלתרווייהו איצטריך קרא דוזה לכם הטמא לדרשא אחריתי דלמ"ד דם לא הוי בכלל בשר איצטריך לגופיה דדם מטמא כבשרו ולמ"ד נמי דדם כבשר הוא אכתי איצטריך דדם ובשרו מצטרפין ואפילו נגע במקצתו כאלו נגע בכולו. ואפ"ל דמהא דמצטרפי דם ובשר שמעינן נמי דלא בעינן יותר מכעדשה דאל"ה אמאי מצטרפי הא אין שיעורן שוה. ומסקנת דברי התוס' ז"ל בסנהדרין שם דדם לא הוי בכלל בשר וא"כ צריך קרא לגופיה דדם שרץ מטמא ואכתי מנ"ל דמצטרפי אפילו נגע במקצתו ודוחק לומר דמסברא פשיטא לן הכי. וצ"ל דאיכא תרי יתורי וי"ו דוזה וה"א דהטמא ותרוויהו שמעינן מינה. והנה לכל הני פירושי לא איירינן אלא בענין צירוף הטומאה אבל לענין אכילה פשיטא דבכל גוונא מצטרפי בין משם אחד בין מב' שמות כיון דשוו בשיעוריהן לא יצטרפו:

ואחר כל הנ"ל קשיא לי טובא סוגיא דריש כריתות דילפינן התם מקרא דכל חלב ודם דדם שרצים ובשרם מצטרפין לאכילה ופריך מהכא נפקא מוזה לכם הטמא ומשני סד"א ה"מ לענין טומאה אבל לענין אכילה לא קמ"ל ולמה לן קרא להכי שיצטרפו דם ובשר פשיטא דמצטרפין כיון דשוו בשיעורין. הן אמת שראיתי בדברי התוס' ז"ל בסנהדרין ובמנחות דהני תרי מילי דאיתמר בש"ס דילפינן לה מוזה לכם הטמא שהדם מטמא כבשר וגם מצטרפי אהדדי כולי חד מילתא הוא ותחילה ילפינן עיקר מילתא דדם מטמא כבשרו בכעדשה ומזה ממילא שמעינן דמצטרפין זע"ז כיון דשוו בשיעורין. ולפ"ז צ"ל הא דאמרינן סד"א ה"מ לענין טומאה אבל לענין אכילה לא היינו דלא הוה ידעינן דלענין אכילה שיעורן שוה דליצטרפו וקשיא טובא ע"ז חדא דהלשון לא משמע כן ועוד כיון דשיעור אכילה בכעדשה מטומאה ילפינן א"כ כיון דגלי לן קרא דדם מטמא בכעדשה ממילא שמעינן דלוקה על אכילתו בכעדשה וגם מצטרפין. ועוד דאמרינן התם הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין ופריך פשיטא ומשני דה"א ה"מ שרצים דמצטרפי לענין טומאה מצטרפי נמי לענין אכילה אבל נחש אימא לא ולדברי התוס' ז"ל אכתי תיקשי פשיטא כיון דשיעורן שוה כדאמרינן בפ' דם שחיטה דדם שרצים לוקה עליהם בכזית אם התרו בהן משום שרץ ואין לומר דקמ"ל דלא בעינן רביעית בדם שרצים ולא יצטרף לבשרו דאין שיעורן שוה קמ"ל דסגי בכזית דאכתי תיקשי באמת מנ"ל דלא בעינן רביעית בשאר שרצים ואפשר לומר דהני קאמרינן כיון דחזינן דבשרצים הטמאין דמן שוה לבשרן בשיעור ולא בעינן כדי שיקרוש ה"נ בנחש דמו שוה לבשרו ובכזית. אבל הדברים דחוקים מאוד וגם מאי דפשיטא להו דכזית ורביעית חשיבי אין שיעורן שוה לדידי מיבעי לי דכיון דטעמו של רביעית הוא כדי שיקריש ויעמוד על כזית א"כ כולי' חד שיעורא הוא והא דלא תני במתניתין זה נבילה ובשרה מצטרפין אין כאן קושיא דמתניתין ר' יהושע היא ור"י ס"ל דם נבילות טהור. ועוד דאיירינן הכא בין לאכילה בין לטומאה ובנבילה לאכינה אין מצטרפין דם ובשר וכ"ז כתבנו לשיטת התוס' בסנהדרין. אבל למאי דמסקי התם דדם לאו בכלל בשר הוא צריך לפרש ג"כ סוגיא דכריתות ג"כ בזה הדרך דהקישא דכל חלב וכל דם אתי לאשמועינן דדם הוי כבשר גם לענין אכילה ורש"י פ' דם שחיטה על הא דאמרינן התם דבשרצים לוקה עליהם בכזית פי' דמוזה לכם הטמא נפקא ואין זה מדוקדק דוזה לכם הטמא לענין טומאה מיירי וגם מה שכתב דכזית נפקא לן מוזה לכם הטמא ג"כ אינו מדוקדק דשמונה שרצים שיעורן בכעדשה וגם בדברי התוס' ז"ל שם בריש כריתות ראיתי דברי תימה שכתבו שם דה"א לאכילה לא משום דשיעור אכילה בכזית והוא תמוה דמאי ענין כזית אצל שמונה שרצים דבשמונה שרצים איירינן התם דאית בהו טומאה והא דקאמר אבל לאכילה לא היינו כדכתיבנא דלאכילה ה"א דדם לאו כבשר הוא דליכא למילף אכילה מטומאה ולא טומאה מאכילה איצטריך למיכתב בתרוייהו. והיינו נמי דקמשמע לן רבותא דנחש נמי דמו כבשרו לענין אכילה דסד"א דדוקא בח' שרצים דשייכא בהו ג"כ טומאה הוא דדמן כבשרן קמ"ל דאין לחלק ובכל שרצים דמן כבשרם. ואין להקשות למה לי קרא להכי דדם הוי כבשר לענין איסור תיפוק ליה בלא"ה מקרא דהטמאין לאסור צירן ורוטבן ודם נמי בכלל הזה כדמשמע בריש בכורות בסוגיא דחלב בהמה טמאה י"ל דמקרא דהטמאין לא ילפינן מלקות וכמש"כ הרמב"ם ז"ל אף על גב דלא משמע כן בפ' העור והרוטב וכבר הערנו בזה בחי' לנדרים וע"פ הנ"ל יש לישב מאי דקשה לר' יהודה שם בכריתות דאיצטריך ליה הקישא דכל חלב ודם למילתא אחריתי מנ"ל הא דדמו מצטרף לבשר ולפי הנ"ל ניחא דר' יהודה לטעמיה דס"ל דדם נבילות נמי מטמא וא"כ לא איצטריך קרא לדם שרצים דהוי כבשר ורבנן לטעמייהו דס"ל בדם נבילה דלא הוי כבשר לענין טומאה ע"כ איצטריך הקישא למילף מינה דמצטרף היינו דגם הדם בכלל האיסור הוא. ואתי שפיר בזה קושית הנר תמיד בשם המפרשים דלר"ש דאמר כ"ש למכות למה לי' האי הקישא דכל חלב וכל דם וע' מה שתי' שם לגירסת הרמב"ם ז"ל והתוס' לפי' קמא דבעינן דווקא עודן בו היינו שיהיה הדם מחובר בבשר ואם כן הוי כמו בתערובות דלא אמר ר"ש בכ"ש לדעת התוס' בע"א והוא תמוה דמה ענין זה לתערובות כיון דאיסור אחד לשניהם וודאי חייב בכ"ש ולמש"כ ניחא דעיקר קרא אתי לאורויי דדם הוי בכלל איסור שרצים גם לענין אכילה ואע"ג דלישנא דהש"ס דחוק הוא קצת גם לפ"ז מ"מ נראה ברור כמש"כ דלענין צירוף לחוד וודאי לא צריך קרא דלמה לא יצטרפו כיון דשניהם שיעור אחד להם והא דילפינן מקרא דהטמאים לענין צירוף ב' שמות היינו משום דאתי לאשמועינן דיש נוגע וחוזר ונוגע לענין טומאה או משום דהוי ס"ד כיון דב' שמות הם לא יצטרפו אבל משם אחד וודאי לא צריך קרא לענין צירוף. ועדיין צריך לבאר דברי ר"א מה שהקשו התוס' ז"ל בסנהדרין דלמה לא בעינן בצלול שיעור שיקרוש ולפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דגבי דם שיעור אכילתו בכזית וכן אמרו ז"ל באכילת דם שרצים דלוקה עליהם בכזית א"כ שמעינן מינה דלא בעינן בדם שיעור רביעית לענין איסור אכילה וה"נ בשרצים לא בעינן לענין אכילה וטומאה כדי שיקרוש אבל בסוף פ' חרש משמע דשיעור דם ברביעית הוא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל גופא בפט"ו מה' מאכא"ס ועדיין צ"ע בזה וע' בזה בחי' במס' נזיר וע' בשו"ת בית אפרים חלק א"ח שאלה י"ד מש"כ בזה וכמדומה שנעלמה מעין חכמתו ש"ס דפרק חרש ומש"כ דכזית ורביעית חד שיעורא הוא כוונתי לדבריו בזה אבל לא הזכיר שם דברי התוס' בסנהדרין ובמנחות דהוכיחו מן הירושלמי דאין שיעורו שוה מדלא מצטרף דם נבילה ובשרה. עוד נשאר שם בצ"ע על דברי התוס' שהבאתי לעיל דמצטרף חלב ויין להעלאה בחוץ ואני ישבתי זאת בטוב טעם:

ועתה אשובה לדברי הרמב"ם ז"ל ושיטתו בזה עוד שיטה אחרת כאשר אני אחזה וכמו שאבאר בעז"ה. הנה בפ"ד מה' אה"ט כתב דם השרץ ובשרו מצטרף לכעדשה והוא שמחובר בבשר ונראה דהוא ז"ל גריס נמי כגירסת התוס' ז"ל בפי' הראשון ולא ביאר לענין מאי בעינן דווקא מחובר בבשר. וראיתי בספר מים טהורים שרוצה להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל פי' האחרון של התוס' ז"ל דלהכי בעינן מחובר בבשר כגון אם נגע במקצתו אבל אם נגע בכולו לא בעינן מחובר בבשר ובזה רצה לישב מה דהשמיט הרמב"ם ז"ל החילוק בין מקצתו לכולו כי סמך בזה על דבריו בה' טומאת מת ע' בס' הנ"ל באריכות ותמיהני איך לא השגיח על ד' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מאכא"ס שכתב לענין אכילה ג"כ אינו מצטרף אלא אם מחובר לבשר ומה שייך לענין אכילה כולו או מקצתו ע"כ דבריו בדעת הרמב"ם ז"ל הם שלא בעיון במחכ"ת. והנראה ברור בדעת הרמב"ם ז"ל דהוא פי' הא דאמרינן בש"ס ועודן בו דלא ככל הפירושים הנ"ל דלכולהו קשיא טובא וכמש"כ ועוד דלכל הני פירושי מאי פריך מקרא דהטמאין דילמא מיירי לענין אכילה אע"ג די"ל דלאכילה לא צריך קרא מ"מ לא ניחא לי' להרמב"ם ז"ל בהני פירושי ופי' הוא ז"ל דהא דדם השרץ מצטרף לבשרו לכעדשה היינו דווקא בעודן בו שהדם מחובר לבשר ואז הוא מצטרף לכעדשה בין לאכילה בין לטומאה אבל אם הדם בפני עצמו אינו מטמא כלל ע"כ באכילה ג"כ אין שיעורו בכעדשה אלא בכזית אפילו בח' שרצים ולהכי אין מצטרף עור עם הבשר וכן משמע להדיא בדברי הה"מ בפ"ד מה' מאכלות אסורות שכ' שם על הא דבעי' מחובר בבשר אבל אם פירש שיעורן בכזית ואין מצטרף קל עם חמור והן הן הדברים שכתבנו ונמצא לפי דבריו ז"ל לא ילפינן מוזה לכם הטמא שני דברים דין הטומאה ודין הצירוף אלא כולי' חד מילתא הוא דאימתי הוא מטמא ומצטרף כשהוא מחובר עם הבשר אבל אם פירש אינו מטמא וגם אינו מצטרף. ואין להקשות למ"ד דדם נבילות מטמא אמאי לא יטמא דם שרצים דאין זה קושיא דליכא למילף לא נבילה משרצים ולא שרצים מנבילה דמה לנבילה שכן מטמא במשא ומה לשרצים שכן מטמא בכעדשה וע"כ בנבילה נמי לאו מסברא קאמר דדמו נמי מטמא אלא מאיזה יתורא דקרא נפקא לן. ואכתי קשה לשיטתו דדם בפ"ע אינו מטמא ואין שיעורו בכעדשה אלא בכזית א"כ הא דאמרינן בהעור והרוטב דאיצטריך למיכתב הטמאין גבי שרצים לאסור צירן ורוטבן ולא ילפינן מחלב משום דאי הוי ילפינן מחלב ה"א דשיעורן בכזית קמ"ל הטמאין לומר דשיעורן בכעדשה ואמאי משערינן בכעדשה הא צירן ורוטבן וודאי אינן מטמאין וכיון דטומאה לית בהו צריך לשערן בכזית כמו דם:

ולכאורה הא דלוקין על דם שרצים בפ"ע מריבויא דהטמאין נפקא דלא גרע מצירן דאלת"ה מנ"ל דלוקין על דם בפ"ע דילמא לא איתרבי אלא כשהוא מחובר בבשר אלא דז"א דהא על צירן אין לוקין לדעתו ז"ל ועל הדם לוקין כדאיתא בש"ס וע"כ צ"ל דאיסורא דדם בפ"ע נמי שמעינן מהא דמצטרף כשהוא מחובר בבשר דאי בפני עצמו לא היה בו איסור כלל לא הוי חזי לאיצטרופי ג"כ אע"ג דלענין טומא' בפ"ע אינו מטמא ובצירוף מטמא מ"מ אי לא הוי אסור באכילה בפ"ע לא היה מצטרף מ"מ צ"ע סוגיא דהעור והרוטב לשיטתו והא דאמרינן בכריתות הילכך דם נחש ובשרו מצטרף היינו כמש"כ דכיון דתנינן דבשרצים מצטרף ש"מ דדמו כבשרו לענין איסור שרצים ושפיר מצטרף דם נחש ובשרו. ועדיין צריך להבין לשיטתו הא דמשנינן בש"ס כאן בכולו כאן במקצתו ונראה לומר בזה דמה שכתב הוא ז"ל והוא שמחובר לבשר אין כוונתו שיהא הדם מובלע בבשר השרץ דא"כ קשה קושית התוס' פשיטא אלא הכוונה שיהיה הדם מחובר בבשר ולא יהיה זה בפ"ע וזה בפ"ע וא"כ אפשר אפילו דם מעכבר יצטרף עם בשר החולד בהתחברם יחד וז"ש כאן בכולו כאן במקצתו פירוש אם הוא כולו ביחד מצטרף אפי' משני שמות ואם זה בפ"ע וזה בפ"ע אין מצטרפין וע"ז קאמר ומנא תימרא דתניא איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא מאי מקצתו אילימא מקצת הדם הא אמר רבי חנינא רביעית דם שהגיס בה היינו שחלקה טהורה ואפי' האהיל על כול' טהור אלא ש"מ דאיהל על מקצתו נמי הכי פירושא אם אינה מחוברת כולה ביחד אלא מקצת מקצת אף דהאהיל על כולה טהור איהל על כולה היינו שמחוברת כולה ביחד טמא אלמא דמצינו דיש חילוק בין מחוברת לאינה מחוברת וה"נ לענין דם השרץ ובשרו וע"כ צ"ל כן לדעת הראב"ד ז"ל בפ"ד מה' טומאת מת שכתב להדיא דאפילו האהיל על כולו בקטפרס טהור הואיל והוא מפוזר והכא איתמר בהדיא דאיהל על כולו טמא אלא ע"כ צריך לחלק בין מחובר כולו ביחד או שהוא מפוזר ועדיין צ"ע כי לא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל האי חילוקא לענין רביעית דם השי"ת יאיר עיני באור תורתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף