קרבן העדה/שבת/כ/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
גליוני הש"ס




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png כ TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הקט שעל המטה. וסתמא להסקה קאי ומוקצה הוא ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב:

ולא ינענע בידו. דמוקצה הוא:

אבל מנענע בגופו. בכתיפיו דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:

או שהיה עליו כר או סדין. דגלי דעתיה דאקניה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו:

מכבש. פרע"ס בלע"ז שני לוחין ארוכים וכבדים וסודרין הבגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים ע"י יתידות שיש ב' עמודים מנוקבי' קבועי' בד' פיאות של התחתונה ועליונה מנוקבת בד' זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות:

מתירין. את המכבש נוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים:

אבל לא כובשין. דהיינו צורך חול:

ושל כובסין לא יגע בו. מפני שהיא עשויה לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה:

גמ' כגופו הוא. כאלו הוא מלבושו של אדם שמותר לנענע:

דרך אצילי ידיו. כלומר ע"י שינוי:

קרוח קריחה. ר' ינאי מקלל למאן דמיקל לנענע דרך אצילי ידיו ואמר שיהא קרחה בביתו:

קפוח קפיחה. שיהיו בניו ומעשה ידיו כרותים:

ישפוך צנינים. שפוך עליהם קוצים וברקנים:

על מאן. דסר מדין זה יפול ביתו על מאן דעביד הכי:

הדין דין לעני. כלומר שמקללין אותו אבל לעשיר קונסין אותו ומחמירין עליו:

בחותמות שבקרקע. דלתי פתחי בורות ומערות הסגורות בקשרי חבלים:

שמפקפקין. מנענען:

ומפקיעין. החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורים אין בסתירתן איסור דאורייתא:

ה"ג וחותכין בי"ט ובשבת וכו':

ובכלים. כגון תיבה הנעולה ע"י חבל אפי' בשבת מותר להפקיע ולפקפק ולחתוך דאין סתירה בכלים:

ה"ג ואצ"ל בי"ט. וקשיא למה אסרו מכבש במתניתין:

ומשני הדא אמרה. זאת אומרת מכבש עשו אותה כקרקע לכך אין כובשין דלא הוה ככלים:

ומתניתין אמרה כן. כלומר מתניתין נמי דייקא:

של כובסין לא יגע בו. ועל כרחך לומר הטעם מפני שהוא כקרקע דליכא למימר הטעם מפני שהוא צורך חול כדפרישית במתני' במכבש של בעלי בתים דלמה אסרו הפתיחה אף על גב דדמי לסתירה הא אין סתירה בכלים אלא ודאי שעשאוהו כקרקע:

הדרן עלך פרק תולין
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת
מעבר לתחילת הדף