קרבן העדה/שבת/יב/ד

קרבן העדה שבת יב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בסם. אורפמינ"ט בלע"ז:

בסיקרא. מין אבן שצבעו אדום:

בקומס. מין עפר שצבעו שחור פ"א מין שרף אילן גומ"א בלע"ז:

כל דבר שהוא רושם. לאתויי מים ששרו בהן עפצין גאלי"ש בלע"ז שהוא רושם שרשומו מתקיים:

על שני כותלי זוית. אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע:

על שני לוחי פנקס. פנקס של חנווני כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה דבוקים וטוחין בשעוה:

על שני לוחי פנקס. רבותא אשמועינן אף על גב דלאו על לוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכין זה לזה חייב:

הכות' על בשרו. בדיו:

המסרכו. במכתב או בסיד:

גמ' על עלי ירקות. שאין הכתב מתקיים עליו אפילו כתב עליו בדיו:

במשקין ובמי פירות. שאין הרושם מתקיים אפילו כתב על הלוח פטור:

כתב אות אחת בטבריא וכו'. ואיירי בשכתבן על שני מגילות:

ופריך והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. והני תרי אותיות אינן נהגין זה עם זה מיהת ובבבלי תירץ התם מחוסר מעשה דקריבה והכא לא מחוסר מעשה דקריבה:

ה"ג תפתר בסיד דק:

עדים שאינן יודעין לחתום. בגט:

והן חותמים בסיקרא. שכתב עליון הוא עיקר כתב:

מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת. ומחמירין ואוסרין לעשות כן בשבת נבוא להתיר בשביל כן אשת איש ונתיר לעדים לחתום כן על הגט:

מביא נייר חלק ומקרעין לפניהן. מסרטין ורושמין בסכין על הנייר שמות העדים ובאין העדים וממלאין הקרעין דיו:

ופריך ולא כתב ידו של ראשון הוא. והעדים אינן עושין דבר ואין זו כתיבה כלל ואין הגט יכול לקיים בחותמיו:

ומשני הוא מרחיב לפניהן הקרע. והן כותבין שם במקום הריוח ואינן ממלאין את כל הריוח:

רבי מנא. ופריך ולמה לית אנן אומרים שירשם לפניהם במים:

ומשני אם בא וערער עירעורו בטל. כשמקרעין לפניהם אבל כשירשמו במים יערער ויאמר שרשמו במי מילין ששרה בהם מי עפצים וה"ל כתב ע"ג כתב ובגיטין הגירסא אם בא וערער עירעורו קיים והיא היא:

על הטור. של אדם:

חייב. משום כותב:

לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומים בודקין כל היוצאין שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת:

מפני שוטה אחד. שעשה דבר שאין בני אדם עושין כן ומסר נפשו על הדבר אנו מאבדין כמה פקחין לחייבן מיתה על כתב כזה בשבת:

כתב. בגט כתיב וכתב לה ודרשינן וכתב אבל לא וחקק בסכין בטבלא:

וכתב ולא המטיף. שעושה נקודות כעין אותיות:

לא השופך. מפרש בסמוך:

כגון הדין דינרא. שהוא מכה בקורנס חותם המטבע על הדינר ותוכות וסביבות צורת החותם שהיא שוקעת והם מלאים דוחקין את תוכו וסביבות צורת הדינר וכנגד שקיעת רושם החותם אין הדינר של זהב נדחק וממילא הצורה עומדת במקומ':

כגון ההן פנקסא. כעין אותן של סוחרים שחוקקין עליהם בעט:

בשלא עירב הנקודות. שלא חזר והעביר הקולמס על הנקודות ועשאן אות שלם אבל עירב את הנקודות יחד כשר:

אפילו עירב את הנקודות. יחד פסול דלא הוה כתב:

אילין בני מדינחא ערומין סגין. אלו בני מזרח חכמים הם ביותר:

כד חד מנהון וכו'. כשאחד מהם רוצה להודיע לחבירו דבר סתר:

הוא כותב במי מילין. שהם מי עפצים כותב בהם ע"ג הנייר ואינו ניכר הכתב ההוא לשום אדם וסוברים שהוא נייר חלק:

וההן דמקבל כתבייא. והאי דמקבל כתב הוא:

הוא שופך על הנייר דיו שאין בה עפצים. אלא קומוס וקנקנתום והוא קולט מקום הכתיבה של מי עפצים וניכרת הכתיבה והיינו השופך לאחר שנכתב הגט במי עפצים והוא פסול שאין כתב על גבי כתב:

עשה כן בשבת. ששפך הדיו על נייר כתוב במי מילין מהו שיהא חייב:

וסיקרא על גבי סיקרא. פטור שהרי הוא כבתחילה לא כתב ולא מחק:

משום מוחק. שהוא מוחק התחתונות של סיקרא:

משום כותב. העליונות של דיו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף