קרבן העדה/פסחים/ו/ג

קרבן העדה פסחים ו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הזאה תוכיח שהיא מצוה. בטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת בערב פסח שאם לא יזה לא יעשה פסחו ואפי' הכי אינו דוחה דהכי קים ליה לר"ע דלא דחיא והזאה שבות דמיחזי כמתקן גברא:

ועליה אני דן. וגם על ההזאה אני חולק ואומר שתדחה ולא תעכבהו מפסח ומק"ו זה עצמו:

א"ל ר"ע או חילוף. או אני אחליף הדין דפשיטא לי דהזאה מעכבא וילפינן בק"ו מיניה לשחיטה שתעכב:

במועדו. ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו:

הבא לי מועד לאלו. שיהא להם זמן קבוע כמו שקבע לשחיטה הלכך כיון שלא קבע להם זמן ומצי למיעבד מאתמול לא דחו והזאה נמי לאו מגופיה דפסח היא ולא כתיב במועדו:

גמ' שלש עשרה שנה. שימש ר"ע בבית מדרשו של ר"א ולא השגיח בו ר"א וזו שאמר הזאה תוכיח היתה תשובה הראשו' שהשיב ר"ע על דברי ר"א:

הלא זה העם אשר מאסת בו וגו'. פסוק הוא בשופטים:

תמן תנינן. לקמן בפ' מי שהיה טמא:

לא אר"א. דמיקרי דרך רחוקה כל שאינו בעזרה דוקא לפוטרו מכרת אבל ודאי אם שחטו עליו אף על פי שאינו בעזרה יוצא בוי ידי חובת פסח:

מתניתא אמרה כן. ממשנתינו מוכח כרבי יוחנן:

ומצוה להזות. בתמיה ומה השיב רבי עקיבא על כרחך תיפתר למשנתינו שחל יום השביעי בארבעה עשר שחל להיות בשבת וכולי וכדפרישית במתני' ואי סלקא דעתך דכל שאינו בעזרה לר' אליעזר אסור לעשות פסח א"כ מה השיב ר' אליעזר ועליה אני דן וכו' הא בהזאה זו דאיירי בה ר' עקיבא אוסר ר"א לשחוט עליו שהרי אף לאחר הזאה בשביעי שלו אסור לבוא לעזרה עד לערב ולמה יזה עליו אלא ודאי כר"י:

אמר רב הושעיה. ליכא לסייעא רבי יוחנן מהכא דאיכא לפר' למשנתינו שחל יום השביעי בשבת בי"ג נמצא שאין זורקין על טמא מת בשביעי שלו:

אשכח תני. מצא ברייתא דתני בה כהא דר"א וקשיא לר' הושעיה:

תיפתר. תפרש הך ברייתא דתני בה כר"א דאתיא כמ"ד איזהו דרך רחוקה מירושלים ולחוץ הלכך זורקין עליו בשביעי שלו אבל למ"ד מאסקופת העזרה ולחוץ אין זורקים עליו בשביעי שלו:

משיבין דבר וכו'. סיומא דפירוקא דר"י בר פזי הוא וכי משיבין דבר שהוא חוץ לירושלים כלומר דרך רחוקה לא מיקרי אלא כשהוא חוץ לירושלים וטמא מת הוא בירושלים:

ופריך ואית בר נש וכו' ויש אדם שהוא משיב לרבו או חילוף שנראה ח"ו כעזות:

ה"ג לפי שהיה ר"א מלמדו הלכה ובא שאין הזייה דוחה שבת. וה"פ שכך היה ר"ע מקובל מר"א שאין הזיה דוחה שבת אלא שנשכח מר"א בשעה שהיה דן ק"ו לכך א"ל או חילוף שאתה אמרת בהיפך:

כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. דסובר ר"א מכשירי מצוה דוחין את השבת:

אימורי ציבור. הקטר חלבים:

והרי הן דוחין את השבת. כדתנן במתניתין אלו דברים דוחין את השבת וכו'. הקטר חלביו:

שכבר דחה שחיט' את השבת. כמצותה הלכך הואיל וניתנה שבת לדחות כבר לא גזרו שוב על שבות הצריך:

ה"ג גבי תינוק מה אית לך. כלומר מה יש לך להשיב גבי מילה למה לא יהו מכשירין שלפני המילה דוחין את השבת. דהא לא שייך גביה פסול:

ומשני שמא יחלה התינוק. קודם שימול נמצא שחילל שבת בעשיית המכשירין ולא קיים המצוה:

התיבון. הקשו לר"ע דאמר כל המכשירין שאינו יכול לעשותו מע"ש דוחין את השבת אם נפל המזבח בשבת שלא היה יכול לבנותו מע"ש שהרי שלם היה למה לא יהא מותר לבנותו בשבת ואנן קי"ל בנין ב"ה אינו דוחה את השבת:

ה"ג מין מזבח ראוי לבנותו מאתמול וכ"ה בפר"א דמילה. וה"פ דמשני מצינו שבונין מזבח בע"ש אם היה צריך לו הלכך אינו דוחה את השבת משא"כ י"ד שחל להיות בשבת א"א להקדימו או לאחרו הלכך דוחה שבת וכן מילה ביום השמיני:

ופריך הגע עצמך שנולדה לו לפסח יבלת בשבת. למה אינו דוחה את השבת הרי לא היה ראוי לחתכו מע"ש:

ה"ג הרי אינו ראוי לחותכה בע"ש שעדיין לא היתה בעול':

ופריך הגע עצמך שחל ז' שלו. של טמא מת להיות בשבת שלא היה יכול להזות מע"ש ואפ"ה קאמר ר"ע שאינו דוחה את השבת:

ומשני מין הזייה בשאר טמאים ראוי מאתמול משא"כ בשחיטת פסח שזמנו קבוע ביום ההוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף