קרבן העדה/פסחים/ב/ג

קרבן העדה פסחים ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בשוגג. ששגג בתרומה ואפילו הזיד בחמץ:

משלם קרן ותומש. ואע"ג דחמץ בפסח אסור בהנאה ולא שוה מידי משום דבאוכל תרומה בשוגג כתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש שאין משלם לו מעות אלא פירות והתשלומים נעשים תרומה הלכך לאו בתר דמים אזלינן:

במזיד שהזיד בתרומה אפילו שגג בחמץ פטור מן התשלומים:

ומדמי עצים. אם תרומה טמאה היא אין משלם לו דמי עצים שהיתה ראוייה להיסק תחת תבשילו משום דמזיד בתרומה אינו אלא כשאר גזלן דעלמא ומעות משלם לפי דמים ולא לפי מידה וחמץ בפסח לאו בר דמים הוא שהרי אסור בהנאה ואף להיסק לא חזי ולאו מידי אפסדיה:

גמ' מתנית'. דמשכחת תרומת חמץ בפסח דקדשה:

כשהפרישה מצה ונתחמצה. והוא הדין כשהפריש תרומת חמץ קודם פסח:

אבל אם הפריש. חמץ לתרומה בפסח:

לא בדא. אין בזה חל עליה שם תרומה ואפי' למאן דאמר חמץ בפסח מותר בהנאה שנאמר תתן לו ולא לאורו:

הפריש. בפסח מצה להיות תרומה על חמץ שיש לו מי חל עליה שם תרומה:

שאינה מתרת שיריים לאכילה אינה תרומה. דכתיב מראשית גבי תרומה ילפינן מיניה מראשית ולא כל ראשית שצריך לשייר מקצת וילפינן נמי שיהו שיריים ניכרין שתהא היא מתרת שיריה ובמפריש מצה על חמץ אין היתר בשיריה:

הפריש חמץ על מצה. מהו אפי' ל"ג:

מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה. כיון שאם הפריש מחמץ על חמץ אינה תרומה כדאמרינן בסמוך דבעינן שיהו שיריה ניכרים:

ואפי' הימינה למקום אחר אינה תרומה. כ"ש מחמץ על מצה דאינה תרומה:

ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן. עשה עיסה מד' רבעי הקב וחימצן ואין חיוב חלה נוהג אלא בעיסה שיש בו חמשת רבעים קמח:

וארבעת רבעים וכו'. חזר ועשה עיסה מד' רבעין קמח חמץ:

ועירבן. אותן ח' רבעים ועשאן עיסה אחת נמצא דהשתא חייבין בחלה:

אם התרו. לאכול כזית מעיסה זו משום אוכל טבל דהיינו עיסה שלא הורמה חלתה:

אינו לוקה. משום איסור חלה דקודם שנתחייבה בחלה היה עליה איסור חמץ שהוא איסור כרת ואין היתר לאיסורו וטבל אינו אלא מיתה בידי שמים ויש היתר לאיסורו ואין איסור קל חל על איסור חמור כדמסיק:

אבל אם עירבן. תחלה שחל עליה חיוב חלה תחלה ואח"כ נתחמצה איסור חמץ חל על איסור טבל ואם התרו בו משום טבל ומשום חמץ סופג שמונים:

עשה כרי והשתחוה לו. ונאסר משום עכו"ם ודוקא כרי אבל אם השתחוה לו במחובר אינו נאסר להדיוט:

ומירחו. שאז חייב בתרומה שקודם שנתמרח פטור מתרומה:

אינו לוקה. שמתחלה נאסר משום עכו"ם שאיסורו חמור שחייבין עליו מיתה בידי אדם ואין איסור טבל הקל שמיתתו בידי שמים חל עליו:

למי הוא משלם. מיבעיא ליה אם הוא משלם לאותו כהן שהיתה התרומת חמץ שלו או דלמא לכל כהן שירצה דהא לא גזל לאותו כהן ולא מידי שהרי היתה אסורה בהנאה א"נ מיבעיא אם הוא מפריש לעצמו ומוכרו לכהנים והדמים שלו או דלמא משלם הוא לכהנים:

תפלוגתא דר"י ודרשב"ל. בעי' זו תליא בפלוגתא דר"י ודרשב"ל:

דאיתפלגון. דפליגי בישראל שגזל תרומה מאבי אמו כהן ומת אבי אמו ואין שם יורש אלא הוא:

משלם לשבט. צריך לשלם לאחד מהכהנים אע"פ שהוא לא גזל מהכהנים שאלו לא גזלו היה נופל לו בירושה מ"מ כיון דבשעת הגזלה גזל מהכהנים צריך לעשות השבה מעלייתא וישלם לכהנים:

משלם לעצמו. צריך להפריש חולין כנגד שיעור התרומה וחומשה שאכל והן נעשין תרומה ומוכרן לכל כהן שירצה והדמים שלו וכן לענין תרומת חמץ אע"ג דלא גזל מכהן שהתרומה שלו מידי לר"י משלם לאחד מהכהנים שירצה ולרשב"ל הרי הוא לאותו כהן שהתרומה שלו א"נ הרי הוא לעצמו:

בחומש שהוא משלם לשבט. כיון דהחומש לכפרה אתא צריך ליתנו לכהנים:

א"ל אף אני סובר כן. דמודה רשב"ל בחומש:

שכן תרומה טמאה. אין לשבט בה אלא אפרה דלהסקה עומדת ותנן פ"ו דתרומות האוכל תרומה טמאה משלם קרן וחומש ואין הכהן יכול למחול ש"מ שכל שראוי להנאת הכהנים חייב עליה חומש והוא לכהנים כדין כל האוכל תרומה שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל מי שירצה:

אפי' עליה פליגין. כלומר אפילו על החומש פליגי ר"י ורשב"ל א"נ אפי' על התרומה טמאה פליגי והראשון נראה:

ה"ג הנהנה מן התרומה בפחות משוה פרוטה וכו'. ודוקא כשאין בה כזית מיבעיא ליה דביש בה כזית חומש נמי חייב ואפילו אין בו ש"פ דבאכילה תלי רחמנא דכתיב ואיש כי יאכל קדש:

פרט לפחות משוה פרוטה. דאת ריבוייא ואשר נמי ריבוייא הוא ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:

לרבות לתשלומין. את קדריש:

מאן דאמר פרט וכו'. כלומר ולא פליגי מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה. היינו לקרבן שאין בו פחות משוה פרוטה קרבן מעילה:

מ"ד לרבות. היינו לתשלומין שחייב לשלם אפילו נהנה בפחות משוה פרוטה:

כמה דתימר תמן. לענין מעילה אם הזיד בפחות משוה פרוטה אף על פי שאינו חייב חומש ואשם בתשלומי' מיהא חייב:

ואמר. אף כאן לענין תרומה הדין כן. דאפילו בפחות משוה פרוטה חייב לשלם לשבט:

ופריך ולאו מתניתא היא שאם אכל פחות משוה פרוטה מזיד שהוא פטור:

מזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים. ש"מ דהאוכל תרומה דלא חזיא לכהן במזיד פטור ה"נ פחות משוה פרוטה פטור מתשלומין:

תמן. גבי תרומת חמץ אינו ראוי להשלים עליה עד כדי ש"פ דאיהו בעצמו אינו כלום:

ברם הכא. אבל כאן באוכל תרומה פחות מש"פ ראוי הוא להשלים עוד פחות מש"פ ולהצטרפן הלכך חייב לשלם:

שוגג בתרומה וכו'. אם אכל תרומות חמץ בפסח וידע שהיא חמץ אבל לא ידע שהיא תרומה:

ומזיד בנזיר. שידע שקיבל עליו נזירותו ואכל ענבים או שתה יין של תרומה:

אין תיפתרינה לשני דברים. אם תפרש שהן כשני לאוין ושני דברים ניחא ולכ"ע לוקה משום חמץ ומשלם לתרומה:

מחלוקת ר"י ורשב"ל. דפליגי בפ"ז דתרומות דר' יוחנן סובר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי וממון לא משלם ורשב"ל סובר דלוקה ומשלם א"כ פליגי בכל הני דאמרן לר"י פטור מן התשלומין ולרשב"ל חייב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף