קרבן העדה/סנהדרין/ז/יג

קרבן העדה סנהדרין ז יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' העושה מעשה. ממש בסקילה:

ולא האוחז את העינים. מראה לבריות כאלו הוא עושה ואינו עושה כלום:

שנים לוקטין קשואים. במכשפות לפנינו:

אחד. מהן לוקט וחייב מיתה וחברו לוקט ופטור ממיתה כיצד העושה מעשה שלקט ממש בכשפים חייב:

האוחז את העינים. הראה לנו כאלו נתקבצו כלן במקום אחד והקשואין לא זזו ממקומם פטור מן המיתה:

גמ' כתיב מכשפה לא תהיה. לשון נקבה אפ"ה אחד האיש מכשף ואחד אשה מכשפה חייבין מיתה דהא אוב וידעוני דמכשפים הם ולא חילק בין איש לאשה דכתיב בהו איש או אשה והא דכתיב לשון נקבה לימדך תורה דרך ארץ שמנהג העולם שרוב המכשפים נשים ולא אנשים:

ה"ג ר' לעזר אומר מכשף בסקילה רבנין אמרין בסייף מ"ט דר' לעזר כו':

ונאמר להלן. בסיני:

בסקילה. דכתיב כי סקול יסקל או ירה יירה:

לא תחיה כל נשמה. בשבע אומות כתיב:

מיתה בחדב. דכתיב בסיחון ועוג ויכהו ישראל לפי חרב:

אני מכריע. כרבנין:

ה"ג בן עזאי אומר נאמר כאן מכשפה כו':

ונאמר להלן. בסמוך למכשפה לא תחיה כל שוכב עם בהמה מות יומת:

מה מיתת הבהמה בסקילה. דכתיב בפרשת קדושים דמיהם בם וגמרינן לה מאוב וידעוני דכתיב בהו באבן ירגמו אותם דמיהם בם אף מכשפה בסקילה:

דלמא. מעשה בר"א ור"י ור"ע שנכנסו לרחוץ בהנך מרחצאות שבטבריא ששם מים חמין נובעין ועושין מרחצאות לרחוץ בהן:

חמתון. ראו אותן מכשף אחד ואמר מה שאמר מעניני הכישוף ואחזתם כיפת המרחץ ולא יכלו לזוז משם:

אמר. ר"ל לר"י מה זה יהושע. ראה מה שאתה עושה להתירו שידע בו ר"א שבקי בדבר להתירו ולהצילם מידו:

מי נפק. כשיצא המכשף הזה אמר ר"י מה שאמר ותפס שער בית המרחץ את המכשף ולא הניחו לזוז ממקומו והיה כל הנכנס הכהו באגרופו על לבו מפני שסבר בזדון לבו עומד שם ואינו רוצה להניחו לכנוס וכן כל היוצא הכהו על גבו שהיה עומד פניו לחוץ ואחוריו אל בית המרחץ:

אמר. המכשף לר"ל ור"י שיתירו הכשפים שעשו ואמרו ליה התר אתה וגם אנו נתיר והתירו אלו ואלו:

מן דנפקין. לאחר שיצאו אמר ר"י לאותו מכשף בדבר זה אתה רוצה להיות חכם והנך רואה את אשר עשיתי לך אמר ליה המכשף נרד אל הים ואראך חכמתי:

מן דנחתין לימא. אחר שירדו אל הים אמר המכשף מה שאמר בדברי כישוף ונבקע הים ואמר להו לא כן עשה משה רבכם בים נמצא אני חכם כמוהו:

אמרין ליה. אין אתה מודה לנו שהלך משה רבינו בתוכו אמר להו אין אמרו ליה א"כ לדבריך שאתה חכם כמותו גם אתה לך בתוכו:

הלך. בתוך הבקיעה:

גזר ר"י. על שרו של ים שיבלענו ובלעו:

דלמא. מעשה בר"א ור"י ור"ג שהלכו לרומי וכשעברו בדרך נכנסו למקום אחד ומצאו תינוקות משחקין ועושין חמרים ואומרים כך עושין בני א"י ואומרים זהו תרומה וזהו מעשר:

אמרין. הסברא נותנת שישנו כאן יהודים נכנסו למקום ההוא ונתקבלו כולן בבית אחד:

כיי. כי הוו יושבין לאכול והיה כל תבשיל שלא הכניסו תחלה לחדר אחד לא היו מביאין אותו לפניהם:

וחשון. והיו חוששין שמא מאכלים אלו זבחי מתים שנראה שיש ע"א בחדר ההוא ומקריבו שם תחלה ומשכו ידן מן האכילה ואמרו לבעל הבית מה הדבר אשר אתה עושה שכל תבשיל שאתה מביא לפנינו אם אין אתה מביאו תחלה לחדר הלזה אין אתה מביאו לפנינו:

אמר. להן אב זקן יש לי והוא נדר על עצמו שלא לצאת מן החדר ההוא עד אשר יראה חכמי ישראל ומפני כבודו אני מכניסו תחלה לפניו שיטול חלק בראש:

אמרין ליה. הכנס ואמור לו שיצא לכאן אצל חכמי ישראל שהן כאן:

נפק לגבון. ויצא אליהם אמרו לו מה ענינך שנדרת כן שאתה מבקש לראות החכמים:

אמר להו התפללו על בני שאינו מוליד:

אמר. ר"א לר"י מה זה יהושע שחשש שנעשה לו כשפים ואמר לר"י שיראו איך לעשות להסיר הכישוף:

אמר. ר"י להו שיביאו לו זרע פשתן והביאו לו זרע פשתן. איתחמי. והיה נראה כאלו זורעו על השלחן והיה נראה שמרביצו והיה נראה שצומח ונראה כתולשו והיה תולש והולך עד שהעלה אשה אחת בקלעית שערה ואמר לה התר הכשפים שעשית אמרה לו אין ביכולתי להתירו אמר ר"י לה אם לא תתירנו אני מפרסם אותך ומגלה קלונך ברבים אמרה ליה באמת לא אוכל להתירו שזרקתי הקשר שעשיתי בכשפים לתוך הים ואין בידי להוציאו משם:

וגזר ר"י על שרו של ים והקיאו הים לחוץ והותר הכישוף:

וצלון. והתפללו עליו וזכה להוליד ר"י בן בתירא:

יכיל אנא. ליקח דילועין ואבטיחים ולעשותם אילים וצבאים והן יולידו אילים וצבאים כלומר לא שיהיו לשעה כאחיזת עינים אלא יעמדו כך לעולם:

מהלך הייתי באחד משוקי ציפורי וראיתי מכשף אחד שלקח צרור וזרקו למעלה והיה יורד ונעשה עגל:

ופריך ולא כן א"ר לעזר כו' אם יתכנסו כו'. א"כ איך נאמר שמכשף זה ברא עגל חי:

ומשני נאמר. כלומר וכי נוכל לומר שלא לקח המכשף צרור וזרקו למעלה וירד ונעשה עגל שהרי עינינו רואות שכך עשה:

אלא. לשר שלו הממונה על אותו כישוף קרא והוא גנב עגל מן העדר והביאו לו והא דר' יהושע בן חנניה נמי הכי הוה:

מטייל. הייתי במקומות שסוגרין שם ציפורי וראיתי מכשף אחד לקח אבן אחד וזרקו למעלה וירד למטה ונעשה עגל ובאתי ואמרתי לאבי ואמר לי אם אכלתמן העגל אז תאמין שמעשה כישוף עבד ואי לאו אחיזת עינים הוה ולא היה ולא כלום:

שלש מאות. הלכות:

ושלש מאות לפטור. ומותר:

ושלש מאות לחיוב. כלומר אסור אבל פטור:

הדרן עלך פרק ארבע מיתות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף