קרבן העדה/סוטה/ג/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האיש פורע ופורם. כשהוא מנוגע פורע את ראשו ופורם את בגדיו:

האיש מדיר את בנו. הקטן בנזיר וחלה נזירות עליו אפילו לכשיגדל:

איש מגלח על נזירות אביו. אם נדר אביו בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה בנו נזיר או שנדר בנזירות לאחר מיתת אביו הרי הבן מגלח ביום מלאת ומביא קרבנות שהפריש אביו:

האיש מקדש את בתו. מקבל קידושי בתו הקטנה שלא מדעתה:

מוכר את בתו. לאמה כשהיא קטנה:

.

גמ' איש. דכתיב איש צרוע הוא:

אין לי אלא איש. הוא שנחלט בטומאת נתקים דכתיב בסיפא טמא יטמאנו הכהן אשה מנין:

ה"ג ת"ל והצרוע וכ"ה בבבלי. וה"פ דכתיב סמוך לו והצרוע אשר בו הנגט דמיותר ולא ה"ל למכתב אלא בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע דהא כתיב לעיל מיניה דבמצורע איירי אלא לרבות צרוע שני כגון אשה וקטן א"נ מיתורא דצרוע קדריש כל דשייך בו שם צרוע:

א"כ למה נאמר איש צרוע. אחרי דמרבינן הכל:

לענין שלמטן. לאו למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה אלא למעט הנשים מפריעה ופרימה לומר לך איש פורע ופורם וכו':

דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה וישנאה. באביה נתלית נתינתה דכתיב ברישא דקרא ואמר אבי הנערה אל הזקנים משמע דממעט אמה:

ה"ג ורגמו אותה ולא את כסותו. ולהכי נקט ליה להאי משמעותא דנסקל ערום בלשון זכר גבי איש למימרא הא אותה בכסותה:

והכתיב. גבי נערה המאורסה וסקלתם אותם באבנים וקאי על הנערה ועל הבועל נמי נדרוש ולא את כסותם הרי דאף האשה נסקלת ערומה:

מאי כדון. אלא מנ"ל דאין האשה נסקלת ערומה:

איש ע"י שאין ניוולו מרובה. כשהוא ערום וע"י שהוא ערום אינו שוהה למות לפיכך נסקל ערום כדי למהר מיתתו:

אבל אשה ע"י שניוולה מרובה. כשהיא ערומה וכתיב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה וזו יפה לה לסקול בבגדיה אע"פ שהיא שוהה למות:

ה"ג דכתיב ותלית אותו על העץ. בגניבו. דכתיב ונמכר בגניבתו:

ולא בכפילו. אם יש לו לשלם הקרן ואין לו ממה לשלם הכפל אינו נמכר:

ולא בזמימו. אם העיד על חברו שגנב והוזם שחייב לשלם כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם מ"מ אינו נמכר בשביל כך אם אין לו לעד לשלם:

בגניבו אינו נמכר ונשנה. אם גנב מחאה זהובים ונמכר לשש שנים בעד חמשים זהובים ויוצא בשביעית תו אינו נמכר:

ואין לו עליו דמים. אף שיש לו לשלם אחר שיצא מרבו אין לנגנב עליו שום חוב ופטור מלשלם לו:

ומעתה בגנבה אחת. וכדפרישית הוא שאינו נמכר ונשנה:

אבל בשתי גניבות. שגנב בשני פעמים אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתי פעמים נמכר לשש וחוזר ונמכר בשביל גנבה השניה אם לא הגיעה המכירה הראשונה יתר מדמי הגניבה האחת דבכל חדא וחדא קרינן בה ונמכר בגניבתו:

גנב משל שותפין מה את עביד לה. למאי מדמינן לה לגניבה אחת או לשתי גניבות:

היה גונב ומוציא בלילה. כמה פעמים בזה אחר זה:

נימר. פשיטא לן אם נודע לבעלים בין זו לזו שתי גניבות הן ואם לא נידע לבעלים גניבה אחת היא ואינו נמכר ונשנה:

הדרן עלך פרק היה נוטל
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף