קרבן העדה/נזיר/ב/י

קרבן העדה נזיר ב י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עד שבעי' לא הפסיד כלום. כלומר כשהוא מפסיק נזירותו ומונה נזירות בנו ומגלח וחוזר ומשלים את שלו לתשלום נזירותו לשבעים שמנה כבר עד המאה שנדר הם ל' יום נמצא בין תגלחת נזירות בנו ובין תגלחת נזירותו ל' יום ואינו מפסיד כלום אבל אם מנה יותר מע' יום קודם שהתחיל נזירת בנו נמצא מתגלחת בנו עד תשלום מאה יום אינן ל' יום וא"א לגלח לנזירותו סוף מאה יום דאין בין תגלחת לתגלחת פחות מן ל' יום נמצא מפסיד כל אותן הימים שמנה יותר מן שבעים יום:

גמ' פשיטא. לי שאם נולד הבן באמצע היום שאותו המותר עד סוף היום נמנה לנזירות בנו ליום אחד מיהו הא מיבעיא לי התחלת אותו היום מהו שיעלה לנזירותו ליום אחד או דלמא כיון דנמנה אותו יום לנזירות בנו אינו נמנה לנזירותו:

ופשיט ולא מתני' היא. בתמיה וכי לא שמעינן ממתני' דעולה דתנן לאחר ע' סותר ע'. משמע אפי' נולד במקצת יום ע"א סותר ואס"ד מקצת היום אינו עולה לנזירותו אין כאן סתירה והל"ל נולד ביום ע"ב סותר:

הדא אמרה. זאת אומרת תחלת היום עולה ככולו הלכך אם נולד ביום ע"א סותר יום אחד ואם נולד קודם ע' יום הלידה עולה לכאן ולכאן:

סותר עשרה. כלומר מפסיד מימים שמנה קודם לידת הבן עשרה יום שצריך לנהוג אחר נזירות בנו עוד ל' יום שאין בין תגלחת לתגלחת פחות מל' יום נמצא נהג לנזירותו ק"י יום ואם נולד ביום צ' לנזירותו מפסיד כ' יום מימים שמנה קודם לידת הבן ונהג לנזירותו ק"ך יום:

ה"ג הניח נזירותו ובא כו'. איירי כשנולד ביום תשעים וקאמר אם נטמא תוך עשרה ימים הראשונים לנזירות בנו דהוי ליה עדיין תוך מאה לנזירותו דינו כנזיר שנטמא תוך מלאת שסותר את הכל נטמא תוך עשרים ימים האחרונים דה"ל אחר מאה יום לנזירותו פליגי בה:

סותר שלשים. מנזירותו ולאחר שנטהר מונה שלשים לנזירות בנו ועוד שלשים לנזירותו:

אינו סותר אלא שבע. מנזירותו מלבד נזירות בנו:

מסבר סבר ר"י. מדברי ר"י שמעינן דקסבר סתירת טומאה שקודם התגלחת כסתירה ממש הלכך בעינן ל' דהא ודאי טומאה דלאחר מלאת אינה סותרת כלום:

אין יסבור. אס"ד סובר ר"י סתיר' תער כסתירה ממש הל"ל סותר הכל כדין כל סתירת טומאה:

תיפתר. תפרש טעמיה דר"י הואיל ונולד הבן ביום שאינו ראוי להביא קרבן על נזירות דעדיין לא נשלמו ימי נזירותו שהן ק' יום ונתחייב בנזירות ל' יום מיד בשעת לידת הבן הלכך גם עכשיו ששלמו ימיו סותר ל' מיהת:

ופריך הגע עצמך כו'. לדבריך אם נולד לאחר ק' יום בלילה נמי נימא הכי שסותר ל' מנזירותו אם נטמא בימי נזירת בנו הואיל ונולד ביום שאינו ראוי לקרבן:

ומשני ראוי הוא. אין העכבה בו אלא שהלילה גורמת העכבה משא"כ כשנולד הבן ביום תשעי' העיכוב תלוי בו דעדיין לא השלים נזירותו:

ופריך הגע עצמך הרי שנולד בשבת. אחר שהשלי' נזירותו ה"נ נימא דסותר ל' אם נטמא הואיל ונולד ביום השבת שאינו ראוי להבאת קרבן:

ומשני ראוי הוא. בעצמו להביא קרבן ואין העיכוב תלוי בו אלא העיכוב הוא מחמת שבת מה שאין כן כאן:

השלים נזירותו כו'. מיבעיא אם היה זמן קודם הלידה לגלח והוא נתעצל ולא גילח ונולד לו בן ביום השבת דהשתא הוי קצת כאלו הוא הגורם מהו שיסתור שלשים ומשני אף על פי כן שבת הוא הגורם בשעת הלידה והוי ככל טומאה שלאחר מלאת דאינו סותר ויותר נראה דל"ג ליה:

תגלחת אחת לשתיהן. ואינו מביא אלא קרבן אחד:

הפריש קרבנותיו. שכבר קרא עליהן שם על נזירותו ולא הספיק להקריבן עד שנולד לו בן:

מגלח תגלחת אחת לשתיהן. דאם יש עליו כמה נזירות מביא קרבן אחד לכולן:

מגלח וחוזר ומגלח. דכיון שהפרישן על נזירותו אי אפשר לפטור נזירות בנו בקרבנות אלו:

מתני'. ברייתא דמייתי בסמוך קשיא לרבי יוחנן דתניא שאלו כו':

הרי שהיה נזיר. טהור ומצורע אחר ימי גמרו שאז היא תגלחת הראשונה:

מהו שיגלח תגלחת אחת. אחר טהרת שניהן ויעלה לו לשתיהן:

ה"ג א"ל אילו זה מגלח להעברת שער וזה מגלח להעברת שער יפה הייתם אומרים אלא שהנזיר כו'. וה"פ אלו תגלחת שניהן שוין ניחא אלא שתגלחת הנזיר להעביר השער מכל וכל שא"צ עוד שיגדלו לשום מצוה משא"כ תגלחת המצורע בימי גמרו היא צריכה עוד לגידול שער ולגלח שנית אחר ימי ספירה יום לפני הבאת קרבנותיו והואיל דחלוקין אין אחת פוטרת שתיהן:

ה"ג א"ל ולא תעלה לו ימי גמרו תעלה לו ומי ספירו וכן הוא בתוספתא ובבבלי סוף פ"ח. וה"פ דהא ודאי תגלחת שניה של מצורע אף היא להעברת שער שאין אחריה כלום תעלה תגלחת אחת לשתיהן:

ה"ג אמר להן אלו זה מגלח לפני זריקת דמים כו' אלא שהנזיר מגלח לאחר זריקת דמים והמצורע מגלח לפני זריקת דמים. דבנזיר כתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד ולקח שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ש"מ שהגילוח הוא לאחר זריקת דמים ובמצורע כתיב וביום השביעי יגלח ורחץ במים וטהר וביום השמיני יקח שני כבשים בני שנה:

ה"ג אמרו לו אף אנו אומרים לא תעלה לו טהור תעלה לו בטמא. וה"פ תעלה תגלחת אחת לגילוח נזיר טמא ומצורע בימי ספרו דשניהן לפני זריקת דמים:

ה"ג אלא שהנזיר מגלח לאחר ביאת המים ומצורע מגלח לפני ביאת המים. וה"פ נזיר טמא מגלח לאחר ביאת המים דכתיב וגלח ראשו ביום טהרתו משמע לאחר טהרה יגלח ובמצורע כתיב ביום השביעי יגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר:

הרי שהיה נזיר ומצורע. הא דאמרינן שאין תגלחת אחת עולה לשתיהן דוקא בנזיר ומצורע אבל נזיר ונזיר כגון שקיבל עליו שתי נזירות זה אחר זה או שאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר דחדא בחבירתה שייכא כדתנן במתני' תגלחת אחת לשתיהן דהא שניהן שוין:

מה עביד לה ר"י. איך מפרש להך ברייתא:

ומשני פתר לה. ר"י מפרש לה דחלוקים עליו חביריו על רבי שמעון בן יוחי ולית הלכתא כוותיה דיחידאה הוא:

הדרן עלך הריני נזיר

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף