קרבן העדה/נדרים/ח/א

קרבן העדה נדרים ח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך. דכיון דאמר היום לא משמע אלא עד שיגמור אותו היום דהיינו עד שתחשך:

שבת זו. היה עומד באמצע השבוע ואמר שבת זו אסור בכל השבת:

והשבת לשעבר. ואסור נמי ביום שבת כי הוא בכלל השבוע שעבר:

חדש זה. היה עומד באמצע חדש ואמר חדש זה אסור עד תשלום החדש ומותר ביום ר"ח שהוא נמכ' עם החדש הבא ואפי' הי' ר"ח ביום ל' לחדש שעבר וכן שנה זו אם עמד באמצע השנה ואמר שנה זו אסור עד תשלום השנה ומותר בר"ה שהוא נמנה עם השנה העתידה לבוא:

שבוע זו. היה עומד באמצע שמיטה ואמר שבוע זו אסור עד תשלום השמיטה והשביעית בכלל שמיטה שעברה:

אסור מיום ליום. אם עומד באמצע היום ואמר יום אחד אסור עד למחרתו כעת הזאת וכן אם עומד בח' לחדש ואמר חדש עלי אסור עד ח' לחדש הבא וכן בשנה וכן בשמיטה:

גמ' ופריך הא משחשיכה מות'. כשאומר מהיום וכי לא קשיא ממתני' על ר"י דקס"ד בלשון בני אדם היום משמע היום והלילה שלאחריו:

ומשני לית אורחי' וכו'. אין דרך בני אדם כשלא אכל ביום עד הלילה לומר לחבירו בערב לא טעמתי כלום בלילה אלא הוא אומר לו לא טעמתי כלום אתמול הרי שלפעמים אין הלילה נכלל בלשון בני אדם:

ופריך אמור דבתרא והוא פליגי. תיקשי לך סיפא יום אחד אסור מעת לעת ובלשון בני אדם אין הלילה נכלל ביום:

ומשני לית. אין דרך בני אדם כשלא אכל בלילה עד הבקר לומר בבקר לא טעמתי כלום בערב אלא אומר לא טעמתי כלום יום זה:

ה"ג הא לית הוא פליגי. וכי לא קשיא מיום זה גופא קס"ד אע"ג דהלילה נכלל ביום אחד בלשון בני אדם מ"מ כשעומד באמצע יום ואמר יום זה ללשון בני אדם לא הוי אלא עד שתחשך ובמתני' משמע דוקא היום הוא דאינו אסור אלא עד שתחשך אבל כשאומר יום זה אסור מעת לעת:

יום זה משבת זו וכו'. סיומא דקושיא היא מ"ש יום זה משבת זו ומ"ש שבת זו מיום זה ומ"ש יום זה מהיום למ"ד הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם:

ברם הכא. אבל מתני' דהכא אתיא כמ"ד הלכו בנדרים אחר לשון תורה ובלשון תורה יום זה משמע מעת לעת כדכתיב בעצם היום הזה שפירושו עצם שבמעת לעת:

כן אורחיה. דבני אדם לומר המתן לי יום זה וכוונתו מעת לעת:

תמן תנינן. לקמן בפרקין קונם יין שאני טועם השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה עד ראש אדר עד ראש אדר ראשון:

הדא אמרה. זאת אומרת ניסן ר"ה לנדרים מדתנן אסור בה ובעיבורה דאס"ד תשרי ר"ה לנדרים ואם אמר קונם יין שאני טועם השנה אסור עד תשרי פשיטא שאסור בעיבורה שהרי גם כל הקיץ שלאחריו אסור:

ומשני תשרי ר"ה וכו'. לעולם תשרי ר"ה לנדרים ודקשיא א"כ ובעיבורה למה ליה למיתני איצטרך דסד"א לא נדר זה אלא שנה של י"ב חדש ויהי' חדש העיבור תחת אלול ויהא מותר בר"ח אלול קמ"ל דגם באלול אסו' עד ר"ח תשרי:

ה"ג אסור מיום ליום תני מעת לעת. וכדפרישית במתני' אסור לאדם להתענות. בשבת עד שש שעות דה"ל כמתענה בשבת:

מתני'. פ"ג דתענית מוכחת כן:

עד כדון צפרא. עד חצות מיקרי בקר ולא הגיעו לכלל תענית:

שכבר עבר רובו של יום בקדושה. והוה כאלו השלימו ש"מ מיד לאחר חצות ה"ל תענית וכאלו השלים כל היום בתענית:

מילתיה דר"י אמר. מדברי ר"י שמעינן שאם קיבל עליו להתענות איזה שעות אע"ג שכבר אכל ביום ההוא קודם התענית הוה נדר וצריך לקיים נדרו:

עד דחסל פירקי'. עד שסיים הפרק או עד שיגמור הפרשה:

ושמע שמת בנו של ר' יוסי. אע"ג שאכל גבינה ושתה מים העלה צום כל אותו יום:

לוה אדם תעניתו ופורע. אם התענה מקצת היום וכבד עליו תעניתו יכול להשלים מקצת היום הנשאר ביום אחר ש"מ דמתענין לשעות:

וכי נדר הוא זה. וכי כך נדר להתענות לשעות הא לא נדר אלא להתענות יום שלם ל"א וכי נדר הוא קיבל על עצמו דחיי' לשלם הא לא קיבל אלא לצער נפשיה אי מצי מצער נפשיה ואי לא מצי לא מצער נפשיה וכ"נ עיקר:

אבד תעניתו. וצריך להתענות יום אחר דכיון דנדר להתענות יום אחד חייב לקיים נדרו:

והוא. והא דאמרן שאבד תעניתו דוקא שאמר בשעת נדרו סתם שרוצה להתענות יום אחד אבל אם נדר להתענות יום זה ושכח צריך להשלים היום בתענית ולא יאכל ביום ההוא עוד:

לא אמר. דאבד תעניתו אלא כשאכל אבל אם טעם דבר מאכל ופלט לא אבד תעניתו:

הא מטעמיתא. הך טעימה שאדם טועם ופולט אינה צריכה ברכה ואין בה משום גזל ואיירי בשלא נתקלקל ונמאס המאכל בטעימתו:

ולא משום דמאי. מותר לטעום לכתחלה דמאי:

ולא משום הפסק תענית. כדאמרן אם טעם ביום התענית לא איבד תעניתו:

משחשיכה. בלילה שלפני התענית:

ה"ג ואם אמר כתענית ציבור אוכל ושותה מבעוד יום. קודם ליל שלפני התענית אבל בלילה אסור באכילה ושתייה כדתנן בפ"ק דתענית:

לוקה מכות מרדות. מדרבנן:

ימים הכתובי' במגילת תענית. ימים שנעשו בהם נסים לישראל ואסרו בהן תענית:

הא דאת אמר. הא דפליגי בימים הכתובים במגילת תענית היינו עד שלא בטלה מגילת תענית דהיינו קודם החרבן:

אבל משבטלה מגילת תענית. שאין קובעין עוד ימים זכר להצלת ישראל מפני שרבו הצרות לכך אף אלו שקבעו הראשונים בטלו:

א"ר אבא. לעולם בטלו מ"ת והא דאר"י צאו והתענו וכו' שאני חנוכה ופורים דלא בטלו לעולם דמפורסם ניסא דידהו:

ר' יונתן. ישב בתענית כל ערב ר"ה:

ה"ג ר' אבון ציים כל ערובת שובא וכ"ה בתענית. וה"פ ציים כל ערב שבת:

תלת מאה צומין. ישב בתענית ש' ימים זה אחר זה:

ולא חש. להפסיק מתעניותיו אף אם אירע בימים אלו ימים הכתובים במגילת תענית:

ריב"א. צוה להמלמדים כשיבואו הנשים לשאול מהן אימתי מותר ואימתי אסורין בתענית שיאמר להן בכל מתענין חוץ משבתות ר"ע וכו' ואין לחוש לימים הכתובים במגילת תענית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף