קרבן העדה/נדרים/ד/ג

קרבן העדה נדרים ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ותורם תרומותיו ומעשרותיו לדעתו. כגון שאמר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום אבל לא יאמר לו יתרום שהרי עושה שליח והנאה היא לו שעושה שליחתו הכי מוקי לה בבבלי מיהו בגמרין משמע דמוקי לה בתורם משלו על של חבירו:

ומקריב לו קיני זבין וכו'. כהן שהדיר את ישראל הנאה ממנו יכול להקריב קרבנות שמביא על זב וזבה ויולדת דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו ולא שלוחי דבעל הקרבן:

ומלמדו מדרש. ספרא וספרי שהוא מדרש הפסוקים:

הלכות. הלכה למשה מסיני:

הגדות. דברי חכמים שסמכו על הפסוקים והא דשרי ללמדו כל הני לפי שאין אדם רשאי ליקח שכר על מה שמלמד חבירו תורה ואין כאן הנאה אלא מצוה קעביד:

אבל לא ילמדנו מקרא. שמותר ליטול שכר על לימוד המקרא כדמפרש בגמרא:

אבל מלמד הוא את בנו. אף על גב דהאב מצווה ללמד את בנו תורה וזה מוציאו ידי חובתו לא מיקרי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו גם אפשר שהיה מוצא אחר שהי' מלמדו בחנם:

ולא יוזן את בהמתו. דניחא לי' בפטומה וקא מהני לי':

טמאה נפשה וגופה לשמים. דלמלאכה קיימא ואינו חושש על פטומה:

שאם ירצה מוכרה לעכו"ם. לאכילה ונוטל דמים יתרים בשביל פטומ':

גמ' טובת הניית מעשרותיו של מי. מי זכאי בנתינת מעשרו' אלו לכל כהן שירצה בעל הכרי או המתקן מי אמרי' אי לאו פירי דהך מי מתקנא כרי דההוא או דלמה אי לאו כרי דההוא לא הויין פירי דהדין תרומה:

כדעתיה. לשיטתו:

טובת הנאה. שיתן לו ישראל דבר מועט שיתן מעשרות אלו לבן בתו כהן:

ה"ג הפריש קרבן מצורע על חבירו המתכפר הוא שעושה תמורה. וה"פ ראובן שהיה מצורע והפריש שמעון קרבנותיו משלו אם ראובן אמר על בהמה אחרת ה"ז תמורת זו ה"ז תמורה אבל ראובן אינו מימר בו שהבעלים עושים תמורה ה"ה ה"נ בעל הכרי הוא בעלי' דתרומה וטובת הנאה שלו:

לדעתו. ואי טובת הנאה דבעל הכרי הא קמהניא לי' בטובת הנאה:

ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו שלא יקח המודר טובת הנאה א"נ כשהפרישו ע"מ שלא יהא להמודר בהן טובת הנאה:

חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'. כלומר שציוני ללמוד בחנם דאל"כ כאשר ציוני אהיכא קאי:

ואי אתם צריכין ללמוד מקרא ותרגום בחנם:

ה"ג וכן חמיין וכו'. וה"פ קשיא ליה ואנן רואין מלמדי משניות נוטלין שכרן:

שכר בטילן. שמבטלין ממלאכתן ומלמדין עם התינוקות הן נוטלין וזה ודאי שרי:

אר"ז מדבריהן. הא דמלמדי משניות נוטלין שכר הוא מדרבנן דיש כח ביד ב"ד לעקור דבר מן התורה בדבר שהוא לקיום התורה:

ה"ג זן את עבדו או אינו זן את עבדו. וה"פ אם מותר לזון את עבדו הכנעני דאפי' למ"ד אינו יכול לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך מ"מ דמיא לאשתו ובפטומן לא נפקא מיניה מידי דלמנקרותא את הבית עביד או דלמה כיון דע"י המזונות יכול למיעבד עבידתא טפי אסור:

הוון בעיי מימר. סברוהו למימר דלכ"ע זן הוא את עבדו:

וזו. העבד נפשו וגופו לשמים כמו הטמאה הלכך מותר לזונו:

ה"ג וזו הואיל ואינו מוכרו לעכו"ם ואינו מאכילו לכלבים זן את עבדו. ובמאי דעביד עבידתא טפי לית לן בה מידי דא"כ אשתו נמי:

אשכח תני. מצא ברייתא דמפורש בה דזן את עבדו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף