קרבן העדה/כתובות/יא/ו

קרבן העדה כתובות יא ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' איגרת ביקורת. בגמרא מפרש:

גמ' בקרקע עד שליש. אין בה אונאה והמקח קיים:

ובמטלטלים עד שתות. אין בהן אונאה:

ודכוותה בהקדש בקרקע עד שתות. אין בהן אונאה אבל יתר משתות יד הקדש על העליונה דבהקדש האונאה חציה כשל ההדיוט וכדמסיק:

תמן תנינן. פ"ו דערכין:

שום הקדש. גזבר המוכר קרקע של הקדש:

ששים יום. מושכין ימי ההכרזה:

ופריך ויכריזו יותר. עד שיהיה ברור להן שיפסקו המוסיפים א"נ יכריזו עד ס' יום כמו בהקדש וכ"נ עיקר:

ומשני עד שלשים וכו' מכאן ואילך את מרע כוחן. של היתומים שכשיראו הלוקחים שפסקו הלקוחות מלהוסיף אף הן יחזרו בהן משא"כ השתא יסברו אולי יבואו עדיין המוסיפים:

ופריך ואמור אף בהקדש כן. שלא יכריזו יותר משלשים שלא להפסיד ההקדש:

ומשני שנייה וכו'. שאני הקדש שכל מה שאמרו הלוקחים ליתן אינן יכולים לחזור עד שיבא אחר ויוסיף עליו א"כ אי אפשר שיפסיד ההקדש:

ופריך ויכריזו. הקדש לעולם עד שיהיה ברור להם שיפסקו המוסיפים:

ומשני דיו להקדש שיהא. הכרזתו כפליים כשל הדיוט אבל יותר מזה לא הטריחו חכמים להגזברים:

ה"ג שאם ימצאו שומן שאין מכריזין ומחליטין. וה"פ כיון דשמעינן שהמכוון שלא להפסיד ולמכור בפחות משומא הלכך אם נמצא אחד שאמר ליתן כפי השומא אין מכריזין השדה עוד ומחליטין לו השדה:

ומכריזין בבקר ובערב. דתנן במתני' דערכין היינו בשעת יציאת הפועלים לעבודתם בבקר ובשעת כניסתם לביתם בערב דמאן דניחא ליה למיזבן א"ל לפועלים ואזלו וראו אותה אם היא יפה ובשעת הכנסת הפועלים כי היכי דלידכר בעל הבית באורתא מאי דאמר לפועלים בצפרא ולישיילינהו אם היא יפה:

ואומר שדה. פלונית וסימני' ומצריה כך היא יפה לתבואה וכך שמוהו ב"ד:

ה"ג אמר ר"י בשמצאו שומן מחליטין. אם אמר אחד ליקח אותה כפי שומת בית דין אין צריכין הכרזה אלא מחליטין אותה לו מיד:

דו מתני'. וכן מוכח ממשנתינו:

מפני שפחתו או שהותירו. הוא דמכרם בטל אבל אם מכרו כפי השומא אף על גב דלא הכריזו מכרן קיים:

מה חמית וכו'. ומנא תימרא דמתני' איירי בשלא הכריזו:

מן דבתרה. מסיפא מוכח כן דתנן אלא אם כן עשו איגרת ביקורת והיינו הכרזה כדמסיק ש"מ דרישא בשלא הכריזו ואפילו הכי אם מצאו כפי שומן מכרן קיים:

אכרזה. ולשון ביקורת שמבקרין אותה בני אדם ע"י ההכרזה:

ה"ג תני עבדים ושפחות ושטרות ומטלטלין אין להן איגרת ביקורת עולא וכו' וכ"ה במגלה פ"ד:

עבדים שלא יברחו. לכן אין מכריזין אותן שכשישמעו שמכריזין אותן למכרן יברחו:

שלא יגנבו. כשנאספין לראותן כדי ללקחן:

לית הדא אמרה. וכי לא שמעינן מהכא שהעבדים נפדין בג' דאי בעשרה למה להו הכרזה הא בעשרה פירסומא מילתא היא א"נ עדיין יש לחוש שיברחו א"כ יהיה להם נמי הכרזה אלא ודאי דבשלשה סגי:

א"ל אין. דסגי בג':

א"ל והתנינן. במגילה פרק ד':

ובקרקעות. של הקדש הבא לפדותן צריך עשרה בני אדם ואתד כהן:

ואדם. אם בא לפדותו מן ההקדש כיוצא בהן שצריך עשרה משמע עבד נמי בעי י':

א"ל אדם. שכאן בן חורין הוא כלומר אדם דתנן במתני' בבן חורין איירי אבל עבד בג' סגי:

אתא עובדא. בא מעשה לפני ר' שמכרו הדיינים בפחות משתות ורצה לעשות כרבנן דמכרן בטל:

ה"ג לא כן למדתנו בשם זקני' א"כ מה כח ב"ד יפה וכ"ה בבבלי בפרקין:

וקיבלה. קיבל הדברים ממנו והורה כרשב"ג דמכרן קיים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף