קרבן העדה/כתובות/ה/א

קרבן העדה כתובות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אף על פי. אם רצה להוסיף וכו'. ולא אמרינן שאינו רשאי כדי שלא לבייש את שאין לו:

שלא כתב לה. תוספת מדעתו אלא ע"מ לכונסה:

גמ' ה"ג במה הוא מתחייב לה וכ"ה לקמן פרק הנושא. וה"פ איך יתחייב בתוספת זה הא הויא הוספה בטעות ואינה כלום:

לא כן וכו'. וכי לא כן ר"י ורשב"ל אמרי תרווייהו הכותב וכו':

ה"ג ונמצא שאינו חייב לו אינו צריך ליתן לו וכ"ה לקמן שם:

ומשני רוצה הוא ליתן. הרבה כדי שיקרא שמו עליו שהוא חתנו של פלוני ומתחלה ידע שאינו חייב לתת יותר ממאתים לבתולה ולאלמנה מנה וכתב לה לשם מתנה ופריך עד כדון. הניחא בהוסיף מן האירוסין אלא בהוסיף מן הנשואין דליכא למימר הכי שהרי כבר חתנו הוא למה יתחייב ליתן הא טעותא הוא:

ומשני רוצה הוא ליתן. הרבה שתיבעל לו ברצון ל"א רוצה הוא ליתן הרבה בשביל הנאה שהיה לו מבעילה הראשונה שבעל:

ה"ג עד כדון כשלא בעל כשבעל. וה"פ אם הוסיף לאחר שבעל מאי איכא למימר. וללשון השני אין צורך להגיה וה"פ אם הוסיף קודם שבעל מאי איכא למימר:

ומשני רוצה הוא ליתן. הרבה על שהוסיף בקנינו שבעלה ולל"ב על שהכניסה לחופה:

ה"ג פסק מן הנישואין לאחר זמן ולקרות וכו' בהנאת תשמיש אין בו וכו'. וה"פ אם פסק מן הנישואין לאחר שנשאה זה כמה מאי איכא למימר דלקרות לו חתנו של פלוני כבר עבר משעת חופה הנאת תשמיש נמי ליכא למימר שכבר בעל זה כמה וגם קנין לא הוסיף לאחר מכאן שהרי כבר נשא ובעל ימים רבים:

ומשני רוצה הוא ליתן. הרבה שלא תחזור האשה:

ופריך ויכולה היא. בתמיה:

לא כן תני. ביבמות ר"פ חרש:

האיש אינו מוציא אלא לרצונו. ואין האשה יכולה לצאת ממנו שלא ברצונו:

מעיקא היא ליה. מצערת אותו עד שמתרצה לגרשה לכך מוסיף לה שלא תצערנו ותשב עמו בשלום:

ובלבד באותן דברים שנקנין באמירה. כלומר בשעת נישואין דמשום דמחתני אהדדי גמר ומקני:

היך עבידא. היכי דמי:

זכת בין הבנות. הבת שנתקדשה זכתה בדברים אלו שאמר האב ליתן ואין שאר הבנות אפי' הן יורשות יכולין לעכב על ידה:

אשכח גידול רביתא ומר זעירתא. מצא רב גידול לומר חידוש גדול בשם רב ואמר דבר קטן דהא דזכתה הבת בין הבנות דבר פשוט הוא שכן דרך בני אדם ליתן לבתו ובודאי גמר ומקני:

אלא כיני. אלא כן היה לו לומר שאף הבן זכה במה שאמר אביו מלבד חלק ירושתו:

והדא היא זעירתא. בתמיה וכי זה הוא דבר קטן דאמר גידול:

ה"ג לא נמצא קונה אשה ומטלטלין בשוה פרוטה וכו'. וה"פ זהו חידושו שקונה אדם דבר עם אשה כאחת בשוה פרוטה דסד"א כשם שאין אדם קונה שתי נשים בפרוטה כך אינו קונה אשה ומטלטלין כאחת:

ה"ג ומה כן אין אדם וכו'. וה"פ ומאי רבותיה דגידול וכי לא ידעינן דאדם קונה קרקע ומטלטלין כאחד בשוה פרוטה ואשה יליף משדה עפרון:

ומשני שכן אדם קונה וכו'. שאני קרקע מאשה לענין זה שהרי אדם קונה וכו':

ובלבד מן הנישואים הראשונים. שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומרוב שמחתו בנישואין הראשונים אפילו באמירה לחוד גמר ומקני ליה:

ותיי כיי. ואתיא כי האי דאמר ר"ח:

זכה במטלטלין. המונחים בבית שהשיאו אביו בו אבל בבית עצמו לא זכה:

ופריך ופליג. בתמיה וכי פליג ר"ח אברייתא דר' הושעיא:

ר"י בשם ר"א. אמר תפרש הא דתני ר"ה שהיה אוצרו של אביו נתון שם בבית שהשיאו בו וכיון שהאב משתמש בו לא הוציאו מחזקתו ואינו קנוי לבנו:

לכן צריכה. לא נצרכה הא דר' הושעיא אלא אפי' היו הכלים שהניח האב בתוך הבית שאולים בידו מאחרים וקמ"ל ר"ה דאפילו הכי מעכבים שלא יזכה הבן בבית:

אם אמר לו. האב להבן שהם מונחין בו לשאילה שהשאיל המקום להשואל שיניח שם חפציו לא זכה הבן בהבית אבל אם לא א"ל זכה בו הבן:

אתא עובדא. מעשה בא לפני ר"י בר' בון וכו':

עיקרא לית לה תמליוסים. עיקר דין זה שיזכה הבן בהבית או במטלטלים המונחים בבית שהשיאו בו אין לו יסוד דהוא כמלתא בלא טעמא כדאמרינן בבבלי:

ורבנין. וחכמים בונין ועולין עליו כלומר שמחדשין בו דברים דכיון דחידוש הוא הבו דלא להוסיף עליו וקסבר אפי' לא א"ל לשאילה לא זכה בו הבן:

את אמר האב פוסק ע"י בתו אפי' היא בוגרת. מיבעיא ליה מי אמרי' דדוקא בבתו נערה הוא דהדברים נקנין באמירה דמטא הנאה לידיה שכסף קידושיה שלו אבל בבוגרת לא או דלמא אף בבוגרת:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

ה"ג ולא אח ע"י אחותו ואפי' היא קטנה. וכ"ה גי' הרי"ף ר"פ הנושא:

שנייא היא וכו'. סיומא דפשיטות הוא וכי יש לחלק באח בין נערה ובוגרת וכי היכי דסיפא בין בנערה בין בבוגרת איירי ה"ה רישא דאב פוסק ע"י בתו בין בנערה בין בבוגרת איירי:

ה"ג אפי' אחר נישמעינה מן הדא וכו' כ"ש אחר. וה"פ כ"ש אחר דלא מהני באמירה בעלמא:

אף למדת הדין כן. אף לענין חיוב ממון כגון שא"ל קח השדה וכו' הדין כן שאין נקנין הדברים באמירה לאב:

כיני מתני'. כן היא משנתינו דוקא אם הוסיף לאחר בעילה הראשונה הוא דלא בעי קנין דבשביל חיבת לילה הראשון שבעל גמר ומקני אבל אח"כ צריך קנין ממש:

בעל. וגירשה לאחר בעילה הראשונה והחזירה והוסיף לה אח"כ אמרינן דעדיין חיבת בעילה הראשונה קיימת וא"צ קנין א"נ אבעילה הראשונה שלאחר שהחזירה קאי שהיא כחיבת לילה הראשונה שלאחר הנישואין הראשונים ונקנין הדברים באמירה:

בעל. בעילה הראשונה ומת ונפלה לפני יבם אם הוסיף לה היבם באמירה בעלמא קנה אי נמי אף שכבר היתה נשואה לבעלה הראשון ימים רבי' אם הוסיף לה היבם נקנה באמירה דלדידיה חיבת לילה הראשונה עדיין קיימת:

ה"ג אמר ר' ינאי אמרו לר"ח צא וקרא. שר' חנני' הי' קורא בתורה בבהכ"נ והיה נקרא ר' חנניה קרא וא"ל שאין לו עסק בהלכות שאין הלכה כראב"ע:

אמר ר"י סי' הוה לן. בהלכות אלו דחזקיה ורבי יונתן אמרו דבר אחד וממילא שמעינן דר' יונתן אמר דהלכה כראב"ע:

ה"ג ומר חזקיה הלכה כר"ש בן מנסיא היא דראב"ע היא דר"ש בן מנסיא. וה"פ כיון דאמר חזקיה דהלכה כר"ש בן מנסיא ממילא הלכה כראב"ע דהא תרווייהו בחדא שיטתא קיימי דאזלינן בתר אומדנא:

ומר רבי ינאי וכו'. ואיך אמר רבי ינאי לר"ח צא וקרא דאין הלכה כראב"ע הא לפי סימנא דאית לן הלכה כראב"ע:

וכן נפק עובדא. הבני ישיבה נמנו וגמרו הלכה למעשה כראב"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף