קרבן העדה/כתובות/ב/י

קרבן העדה כתובות ב י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' זה כתב ידו של אבא. ומקיימין השטר על פיו דקיום שטרות דרבנן והימנום רבנן בדרבנן:

שיצתה בהינומא וראשה פרוע. ונוטלת כתובה מאתים שזהו סימן שניסת בתולה וכדאמרינן ריש פרקין:

יוצא מבית הספר. כשהיינו למדין תינוקות בבית רבן לאכול בתרומה ובכולהו מפרש טעמא בגמרא:

ושהמקום הזה בית הפרס. ולא יותר ובא לטהר:

ועד כאן היינו באין בשבת. דתחומים דרבנן:

אבל אין נאמנין וכו'. דאפוקי ממונא הוא ובעינן עדות מעליותא ובכתובה היינו טעמא דרוב נשים בתולות נשאות וגלויי מלתא בעלמא הוא:

מעמד ומספד. היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכין לבית הקברות שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת:

גמ' תני אין הקטן נאמן אלא בדבר שהוא רגיל בו. כגון כתב יד אביו ורבו ואחיו שהן תמיד עמהן אבל לא על כתב שאר בני אדם:

ובלבד שיצטרף עם אחרים. שיהא עוד גדול עמו:

וחש לומר שמא עבד הוא. אהא דתנן ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה פריך ניחוש שמא עבד כהן הוא:

ומשני הדא מסייעא. מתניתין מסייעא להא דאמר ר' חמא בר עוקבא וכו':

ופריך לא כן א"ר זעירא בשם ר"י העבד עולה משבעה. קרואים שקורין בשבת הרי דעבד קורא בתורה:

ה"ג וידבר עולה מג' פסוקים וכ"ה במגילה. וה"פ אף זה אר"ז בשם ר"י דפסוק וידבר ה' אל משה לאמר עולה ממנין ג' פסוקים שצריך כל העולה בתורה לקרות אע"ג דאין למידין ממנו כלום:

ומשני תיפתר. תפרש הא דר"ז שלמד העבד מאליו ואין איסור אלא כשרבו מלמדו:

או שלמדו רבו. ואפ"ה אין בו איסור כגון טבי שהיה ר"ג מלמד עם החכמים ושמע טבי וזהו נמי כלומד מעצמו:

וחש לומר שמא עבד הוא. אהא דתנן במתני' ושהיה חולק עמנו על הגורן פריך ניחוש שמא עבד כהן הוא:

ומשני מסייעי' לההיא דתני רבי חייא וכו':

מהו להוציא ממון מתוך עדותן. של הקטני':

היך עבידא. היכי דמי הא תנן בסיפא שאין מוציאין ממון ע"פ עדותן:

ומשני היו הכל יודעין וכו'. נמצא שבעדות זה שאמרו עד כאן תחום שבת אנו יודעין שזהו שדה של ראובן מהו להוציא השדה מיד שמעון ולהחזירו לראובן שהרי בתחום שבת נאמנין או דלמא בכה"ג אפי' אתחום שבת אינן נאמני' או דלמא פלגינן דיבורי':

יוצאין היו פלוני ופלוני ללקט פגי שביעית. ואינן נאמנין בשביעית על הפירות לומר שהן של ששית:

ושמענו פלוני. מדבר על אשתו שזינתה או שהיא פרוצה ביותר לאסרה על כהן:

אשה פלונית. מדברת על בניה שהן פסולים:

הוזמו. אנו שהעידו בגדלן מה שראו בקטנן מהו שישלמו כגון בכתובת אשה שהעידו שיצאה בהינומא וכתובתה מאתים והוזמו:

או. אתיא כי האי דא"ר בא וכו' אין לומדין דבר מדבר בעדים זוממין דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו:

וכא כן. והכא נמי כן הוא דוקא בגדול דאיירי ביה קרא הוא דחייב לשלם כשהוזם אבל קטן פטור מלשלם:

תני. נאמן קטן לומר שאכל בקציצת פלוני ופלוני דכיון דאית לי' קלא יתירא ומפרסמא מילתא טובא לא מחלפא לי' הלכך אפי' בממון ולפסול משפחה נאמן:

אין נאמנין אלא בגודלן. אמתני' קאי דתנן אלו נאמנין להעיד בגודלן על מה שראו בקוטנן אבל להעיד בקוטנן אינן נאמנין דאין נאמנות לקטן א"נ אהא דקציצה דבסמוך קאי וזה נראה יותר דאל"כ לעיל ה"ל לשנויי:

תמן תנינן. בב"ק פ"י:

ה"ג אר"י בן ברוקה נאמנת וכו' מיכן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדה חברו להציל את נחילו. וה"פ נחיל של דבורים והיינו קבוץ של דבורים שנקבצי' עם המלך שלהם שמעינן מיהת דקטן נאמן אפי' לענין ממון:

ובההוא אמר כן. והכא קאמר במתני' דבדבר ממון אינו נאמן להעיד אפי' בגודלן:

שאין גזלו דבר תורה. אלא מפני דרכי שלום דהא הפקר נינהו דתני יוני שובך ויוני עליי' אין בהן משום גזל אלא מפני דרכי שלום:

ובלבד במפריח. כשהן פורחין הוא דאין בהן משום גזל אבל כשהדבורים עומדים על השוכו והוא ענף האילן יש בו משום גזל דאורייתא:

לא מסתברא. שיהא נאמן על נחיל של דבורים אלא לאלתר אבל לאחר זמן אין הקטן נאמן:

ותנינן. ותניא נמי הכי:

ה"ג בד"א בזמן שהעידו על מעמדן אבל אם יצאו וחזרו אין נאמנין שאני אומר מפני יראה ופיתוי אמרו וכ"ה בתוספתא. וה"פ דוקא בשהעידו מיד אבל אם יצאו וחזרו והעידו אני אומר שמפני אימה או שנתפתו העידו כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף