קרבן העדה/יבמות/ז/ה

קרבן העדה יבמות ז ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' והשוטה. אפי' ע"י חופה וקידושין לא פוסל ולא מאכיל שאין קניינו קניין:

הרי אלו פוסלין. שהרי נתחללה בביאת פסול לה:

היה ישראל שבא על בת כהן. באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין:

עיברה לא תאכל. כדילפי' לעיל העובר פוסל דכתיב בנעוריה פרט למעוברת:

נחתך העובר במעיה תאכל. וה"ה אם ילדה ומת:

עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל עד שיצא לאויר העולם:

גדול משל אב. שהבועל אינו מאכיל לפי שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קניינו הוא ובנו מאכיל:

גמ' הדא אמרה. מדתנן במתני' האונס והשוט' לא פוסלין זאת אומרת:

שאין אונסין פוסלין בכהנות. פנויה שנאנסה ומותרת לאכול בתרומה:

טובלת מחיק בעלה. לקריו ואוכלת בתרומה לערב דקידושין אין להם:

אף פנוי הבא על פנויה. וכ"ש נשוי הבא על פנויה דחשיבא זונה אלא אורחא דמילתא נקט:

ה"ז בעילת זנות. וזונה אסורה בתרומה:

אנוסה א"צ להמתין ג' חדשים. דבשאר כל הנשים תנן לעיל פ' החולץ שלא ינשאו לאחרים עד שיהו להן ג' חדשים לאחר שנתארמלו או נתגרשו כדי לידע אם מעוברת היא מראשון או משני אבל אנוסה א"צ להמתין ומותרת להנשא מיד דודאי מתהפכת אחר הביאה מיד שלא תתעבר דאלת"ה קשיא הא דתנן האונס וכו' לא פוסלין ניחוש שמא עיברה ובסיפא תנן עיברה לא תאכל אלא ודאי דלא חיישינן לעיבור דודאי מתהפכת וה"ה בנשואה לשוטה אמרי' דודאי מתהפכת דאינה רוצה להתעבר הימנו לפי שיראה שלא תוכל לסבלו:

לא תקבל עליו. לא תשמע לו דאין ללמוד ממתני' דמתהפכת ודאי אלא דשאני תרומה שהקילו בה חכמים ולא חששו לספק מעוברת אבל ליוחסין חששו דמעלה עשו ביוחסין ואסורה להנשא עד אחר ג' חדשים:

אלו בת כהן וכו'. כלומר ותדע שהקילו חכמים באכילת תרומה:

שמא אינה אוכלת בתרומה מיד. בתמיה הא ליכא למיחש דמעוברת היא ואפ"ה צריכה להמתין מלהנשא עד לאחר ג' חדשים מיום השמועה דלא חילקו חכמים ש"מ דבתרומה הקילו:

ואלו הן. שאינן ראויין לבא בישראל:

בן ט' ויום אחד. שהוא גר עמוני וכו' דאסורים לבא בקהל. ה"ג ומצרי ואדומי. עד דור שלישי בעשה:

חלל. פסול לכהונה:

נתין וכותי. בלא תתחתן בם וקסבר כותים גירי אריות הן:

פסלה מן הכהונה. אם בת כהן היא מן התרומה ולויה וישראלית להנשא לכהן:

רי"א וכו'. בסמוך מפרש מאי קאמר:

ומה ביניהון. מאי איכא בין רשב"ג לר"י:

גר עמוני ומואבי. איכא בינייהו שהזכרים אסורים עד סוף כל הדורות והנקבות מותרות מיד דדרשינן עמוני ולא עמונית:

זה הואיל. ואיכא מקצתו זרעו שפסול פוסל דומיא דאלמנה לכה"ג שזרעו פסול ופוסל:

ה"ג מ"ד כל שאת מותר בבתו מותר באלמנתו וזה הואיל ואת מותר בבתו את מותר באלמנתו. וה"פ וזה גר עמוני הואיל ואת מותר בבתו דנקבות מותרות מיד אף אלמנתו מותר דיליף מאלמנ' לכה"ג מה אלמנה לכה"ג שכל זרעה פסול פוסל אבל מי שאין כל זרעו פסול אינו פוסל:

ופריך דברי חכמים. כלומר מאי איכא בין ת"ק לר' יוסי:

ה"ג ר' ירמיה בשם רבנן ור' בא תרווייהון אמרי גר אדומי שני וגר מצרי שני אע"פ שבניו מותרין את אסור וכו'. וה"פ אלמנת גר מצרי ואדומי שני איכא בינייהו דביאתן בעבירה דכתיב דור שלישי יבא להם וגו' ולא שני דלת"ק אע"פ שבניו מותרין את אסור באלמנתו כיון דנבעלו לאסור להן ולר' יוסי כיון שכל זרעו כשר את מותר באלמנתו:

ה"ג ר"ז אלכסנדריא משלח שאול. שלח לשאול לחכמים:

בת גר עמוני וכו'. מהו לכהונה קס"ד דקמבעיא ליה על אלמנתו אם כשרה לכהונה:

את אסור באלמנתו. לרבנן ולר' יוסי דוקא כל שזרעו פסול פוסל בביאתו ואלמנת מצרי שני כשרה לכהונה:

לא כן נצרכא. לא כך מיבעיא ליה אלא מצרי שני שנשא בת ישראל קמיבעיא ליה בתו מהו מי אמרי' הואיל ונתחללה אמה לת"ק אף בתה פסולה או לא:

ועוד מן הדא. מפלוגתייהו דר"י ורשב"ל דבסמוך מיבעיא ליה אתרווייהו אאמה ובתה:

בת גר עמוני וכו'. שנשאו ישראלית:

ר"ל אמר פסולות. הואיל ואמם נתחללו בביאתן אף בנותיהן פסולות:

בזקינות פליגין. באלמנות פליגי:

רי"א כשרות. דס"ל כר"י וכרשב"ג:

ר"ל אמר פסולות. דסובר כת"ק ומיבעיא ליה לר' זכיי אם יש לסמוך על דברי ר"י בר אחא או על דברי ר"י בר בון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף