קרבן העדה/יבמות/ז/א

קרבן העדה יבמות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלמנה לכה"ג. עבדי מלוג. מה שאשה משיירת לעצמה ואינה כותבת בכתובת' נקראי' נכסי מלוג שהבעל מולג אותן נכסים כמליגת התרנגולים מפני שהוא אוכל פירות מאותן נכסים ואם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה ונכסי צאן ברזל הן הנכסים שהכניסה לו ומה שהוסיף הוא לה וכתבו בכתוב' סך הכל קבל עליו פלוני כך וכך בכתוב' ולכך נקראי' צאן ברזל שהקרן קיים כברזל שאם מתו חייב הבעל לשלם ולפי שהיו רגילים לשום הצאן לרועה והי' חייב באחריותן כפי השומא אפי' אם מתו לפיכך נקראו גם הנכסים שהבעל מקבל עליו אחריותן נכסי צאן ברזל:

עבדי מלוג לא יאכלו. לפי שהן שלה והיא חללה:

בת ישראל שניסת לכהן. אפי' עבדי מלוג יאכלו דהיינו קנינו שקונה הכהן ובגמרא יליף דהקניין שקנה הכהן אוכל בתרומה:

גמ' שנשא אשה. או קנה לו עבדים:

מנין לאשתו. בת ישראל שנישאת לכהן וקנתה עבדים מנכסי מלוג שלה או עבדיה שקנו עבדים שיאכלו בתרומה:

קנין כספו. קרא יתירא הוא ודרשינן הכי כהן כי יקנה קנין נפש יאכל בו והיינו עבד של כהן שקנה עבד אף הוא יאכל בתרומה:

הם יאכלו. קרי ביה הם יאכילו קנין כספו של כהן הם יאכילו לאחרי' וקנין כספו דמיותר איצטרך לדרשא אחרינא א"נ מכח יתורא דקנין כספו דריש יאכילו:

היא מתני'. איירי הך ברייתא:

קנינו. של עבד לבדו הוא ואין לכהן קנין בגויה ולמה יאכלו בתרומה:

כל הקודם בהן זכה. דשל עבד הן והרי הן כנכסי גר דהפקר הן וכל הקודם בהן זכה:

והכא. במתני' תנן עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה קשיא לי' אמאי לא יאכלו בתרומ' לאו קנין קניינו הוא בתמיה הא אשה זו אע"ג דאסורה לו מ"מ קניינו היא ועבדי מלוג קנין קניינו הן:

הראוי לאכול מאכיל. לכך כתיב יאכלו ללמד הנקני' לכהן כשהן אוכלי' יאכילו לאחרי' אבל כשהן אינן אוכלי' אינן יכולי' להאכיל לאחרי' ואלמנה לכה"ג היא עצמה אסורה מלאכול הלכך גם עבדי' לא יאכלו:

משום קנס. מדאורייתא מיכל אכלי ורבנן קנסוה שלא יאכלו כי היכי שתתן על לבה אני איני אוכל ועבדי אינן אוכלין כזונה היא אצלו ותצא ממנו:

מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו:

עבד שהוא ערל. שאסור לאכול בתרומה דלא עדיף מכהן ערל א"נ בגז"ש ילפי' מפסח שערלות פוסל בתרומה ואותו עבד ערל קנה עבדים:

אין כאן קנס. לא שייך הכא קנס דאיירי בשהוא אנוס וא"א למול הלכך עבדיו אוכלים בתרומה:

בעבדי צאן ברזל פליגין. ר"ל ור"י כדמסיק בסמוך:

מכרן. בכה"ג נשא אלמנה איירי אם מכר עבדי צאן ברזל שלה אינן מכורין א"נ בכל אדם איירי אם מכר מנכסי צאן ברזל של אשתו אינן מכורין ופי' זה נראה:

אוכלין בתרומה. אפי' נישאת לכהן באיסורא והיא אינה אוכלת אפ"ה עבדי צ"ב אוכלין ש"מ דשלו הן ואיך קאמרת דאינן מכורין:

א"ל הרי עבדי מלוג. כהן שנשא כשרה לכ"ע עבדי מלוג שלה אוכלין בתרומה ואם מכרן אינן מכורין ש"מ שאין הדבר תלוי באכילת תרומה דאע"ג דאוכלין בתרומה אפ"ה אינן מכורין:

ומשני משלך נתנו לך. בשלמא עבדי מלוג בדין היה שלא יאכלו בתרומה דאינן קנין כספו אלא חכמים אמרו בעל אוכל פירות נכסי אשתו והרי הן כשלו לפיכך יאכלו בתרומה והם אמרו נמי אע"פ שאוכלין בתרומה מ"מ מכרן אינן מכורים אבל נכסי צאן ברזל דמדאורייתא אוכלין בתרומה למה לא ימכרן:

מתני' וכו'. כלומר תניא כוותיה דר"ל ות"כ דר' יוחנן:

יוצאין בשן ועין לאשה. אם סימת עינו:

אבל לא לאיש. אם סימא את עינו דלאו דידי' הוא:

קל הוא בשחרור. אע"ג דלענין מכירה אינו מכור לענין שחרור יוצא הוא לחירות:

אפותיקי. אפה תהא קאי כלומר לא יהא לך פרעון אלא מזה:

אינו מכור. וב"ח גובה הימנו:

שיחררו משוחרר. אם שיחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה ממקום אחר הרי שהקילו בשיחרור:

אינן בדין יום או יומיי'. יעמוד אלא דינו כאלו הכה עבדו של חבירו ואפי' חי מעת לעת אחר שהכהו ואח"כ מת מחמת המכה חייב עליו:

בין לאיש בין לאשה. לא לאיש כיון שאינו יכול למכרן ולא לאשה הואיל והבעל אוכל פירו' ומדאינן בדין יום או יומיים אף לאיש ש"מ אם מכרן אינן מכורין:

מה פליגין. מיבעיא ליה במאי פליגי ר"ל ור"י אי בשמכרן הבעל לעולם אפי' כשימות הוא תחלה פליגי או דלמא אפילו בשמכרן כל ימי חייו ולכשימות יחזרו לה נמי פליגי:

ה"ג א"ת בשמכרן לעולם אבל מכרן לשעה ד"ה מכורין א"ת בשמכרן לשעה אבל מכרן לעולם ד"ה אינן מכורין. וה"פ אם נאמר בשמכרן לעולם פליגי א"כ בשמכרן לשעה אף ר"י מודה שהן מכורק וא"ת בשמכרן לשע' פליגי א"כ בשמכרן לעולם אף ר"ל מודה דאינן מכורין:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

מכר'. הבעל או הלוה אם מכרו להשדה:

הלוקח יחוש לעצמו. שמא לא תמות האשה בחיי בעלה או שמא לא ישלם הלוה למלוה נמצא מקחו בטל שאם אין להם להאשה ולבע"ח לגבות מבני חורין יטרפו את זו אע"ג שבשע' שלקח' היו שם בני חורין אפ"ה לא מצי למימר הנחתי לך ב"ח לגבות הימנו כיון שעשה לשדה זו אפותיקי משא"כ בלוקח סתם שדה כשיש שם עוד בני חורין כפי החוב או כתובת אשה ליכא למיחש מידי שיאמר להם הנחתי לכם מקום לגבות:

שתהא אשתו מחזרת. לאחר מותו על בתי דינין לדון עם הלוקחי' ולא תדע על מי לחזור מי קנה ראשון ומי אחרון ומסתמ' על מנת כן נישאת לו שתהא אחריות כתובתה על שדה זו הלכך אינה מכורה:

אמרו. בני הישיבה אתיא דר"ל דאמר בנכסי צ"ב אם מכרן מכורין כרבנן דס"ל הא דלא ימכור נכסי צ"ב הטעם שלא תצטרך לחזור על ב"ד להוציא את שלה מן היורשין ור"ל דאמר מכורין ש"מ בדיעבד לא חיישי לכך היינו כרבנן ור"י דאמר אינן מכורין כרשב"ג דאין אדם רוצה שתהא אשתו מחזר' על ב"ד וע"מ כן נישאת שלא ימכור נכסי צ"ב שלה:

הוי. ש"מ בשמכרן לשע' פליגי ר"ל ור"י דהא רבנן ורשב"ג נמי במכרן לשעה פליגי דמודה ת"ק שהלוקח יחוש לעצמו:

וולד בהמת מלוג. נפלה לה בהמה בירושה וילדה הרי הוא לבעל דאף אם תמות אין הקרן כולו כלה דאיכא שיור עור' והא דתנן במתני' ואם הותירו הותירו לה היינו שהשביחו הן עצמן כגון שנתיקרו או שהגדילו:

וולד שפח' מלוג לאשה. דחיישינן שמא תמות השפחה ונמצא כליא קרנא:

כולד שפחת מלוג. דחייש למיתה ועורה לא הוי שיור שאם היה רוצה לשחטה אינו יכול ויותר נראה דה"ג חנני' בן אחי יהושע אומר וולד שפחת מלוג כוולד בהמת מלוג וכ"ה בבבלי כתובות פ' האשה וכ"מ בסמוך מהא דמותיב שמואל לרב וטעמא דחנני' דלא חייש למיתה:

הוון ידעין. שר' יוחנן סובר כחנני' בן אחי ר"י לכך קאמר אם מכרן אינן מכורין דהן של אשה לעול' ולגירסתי בסמוך אתיא כפשטא דאר"ל דר' יוחנן אמר הלכתא כחנניה:

רב ושמואל. פליגי:

רב אמר הלכה כרבנן. דאת אמר וולד שפחת מלוג לאשה. ש"מ דס"ל דלשבחא דאתא מעלמא דמי ולא תקינו לי' רבנן לבעל:

מעתה לא יטול הבכור פי שנים. אם הניח להן אביהן פרה וילדה לאחר מיתת אביהן ותניא הניח להן אביהן פרה וילדה בכור נוטל פי שנים והובא' בבבלי פ' יש נוחלין דף קכ"ג:

ומשני הגע עצמך. אמור לנפשך אם הכניס' בהמו' כשהן קטנים והגדילו מי לא מודה שהשבח הוא לאשה ולדברי הכל בכור נוטל פי שנים בשבח זה דה"ל שבחא דאתי ממילא אלא ודאי שאין לדמות נכסי מלוג דאשה לחלק בכור:

הכניסתן. לעבדי' כשהן קטני' והגדילו ונעשו נערים נוטלתן כמו שהן:

הכניסה לו שני כלים. בכתובתה:

היה אחד יפה ככתובתה. שהשביחו הכלים ועמדו כפלים ממה שהיו בשעת נישואין:

נוטלתן בכתובה. והשני שלו דברשותיה אשבחו:

וחורנה. ואידך:

ואפי' היה יפה א' ומחצה ככתובת' וכו'. וה"ה אפי' יפה אחד בכתובתה נמי נוטלת השני לפי שלא עלת על דעת וכו' אלא נקט אחד ומחצה לפי דפליגי בה ר"ה ורנב"י:

מתני' אמרה כן. תניא נמי הכי:

הכניסתן בדמים. ששמו כלי' שהכניסה בדמי' כדתנן במתני' בכתובות פ"ו:

נוטלתן בדמי'. והא ודאי בשהשביחו איירי דאל"כ פשיטא שנוטלתן בלא דמי' שהרי הן שלה:

מלוג מלוג. כענין מליגת התרנגולי' שתולשין הנוצות והגוף קיים כך הבעל אוכל פירות והקרן קיים לה ואין לו רשות לכלותו:

תמן תנינן. בכורות פ"ב:

המקבל צאן ברזל מן העכו"ם. כגון שיש לו מאה צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך במאה דינרין וולדו' חלבן וגיזותן שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע בכל אחת משלך באחרונה הכי מפרש לה בירוש' פ' איזהו נשך:

הוולדו'. של אותן צאן ברזל כשנתגדלו וביכרו פטורין מן הבכורה:

וולדי וולדו'. של צאן ברזל שביכרו ונתנו הבכורו' שהן רביעית לצאן ברזל לכהן:

תמן. בבכורות את אומר הוולדו' לראשון. לבעל הצאן שהוא העכו"ם לפיכך פטורין מן הבכורה:

והכא. בצאן ברזל דמתני' את אמר הוולדות לשני שהוא הבעל דע"כ לא פליגי רבנן וחנני' אלא בוולדות בהמות מלוג אבל בוולדות צ"ב לד"ה הרי הן של בעל:

תמן. בבכורות ע"י שעיקרו שגוף הבהמות הן של עכו"ם הלכך גם הוולדות נקראי' על שמו:

ברם הכא. אבל כאן ע"י שעיקרו לשני שהרי א"צ להעלו' לה מס מהן גם לפעמי' הגוף שלו שאם מתה בחיי הבעל הוא יורשה הלכך הוולדות שלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף