שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/פו
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה פ"ו
מעין המתגבר, חיילים יגבר, ודבר דבר, מור עובר, ארך האבר האלוף המופלא נ"י ע"ה פ"ה אהובי וחתני כמהר"ר דוד יצ"ו שלומך ישגא וכסא כבודך יעלה במעלות הסולם, ויהיה נכון עד עולם:
על אשר שאלתני באשה שילדה ולד ונתקלקלה על ידי המילדות שלא היתה בקיאה עד שמיום ההוא והלאה בולט לה כמו חלחולת למטה באותה מקום בצד שמאל ויכולה למשמש וליגע באותה בליטה ושם מרגשת כאב וכשהיא בודקת את עצמה מוצאת דם תמיד בצד שמאל ולא בצדדים אחרים ומראית דם אינו אדום ממש אלא כמי שריית בשר ולפעמים תמצא נקייה וטובלת אבל מיד למחרת אחר שימושה נמצא לה דם כשבודקת בצד שמאל ואם לפעמים על ידי רפואות אין אותה בליטה מתפשטת למטה אלא חוזרת למעלה למקומה ולא תמצא דם בבדיקתה וזה לה לפעמים כמו חדש ימים אבל מתוך כך נופלת לחולי גדול והאשה ההיא לה וסת קבוע ולעולם מרגשת כאב ומוצאת דם בצד שמאל ולא בצדדים אחרים והיא כך מקולקלת כשלש שנים זהו תורף דברי שאלתך:
תשובה דבר פשוט הוא הך בליטא שהיא כמו חלחולת שהאשה מרגשת בצד שמאל וכואב לה ובמשמושה יכולה ליגע בה מה שלא היה בה מעולם זהו מיקרי מכה באותו מקום בין שתהיה הבליטה זאת אחת מחולחלת שנקרע הפרוסה או העור לפנים והיא בולטת ובין שתהיה האם עצמה שנתקה ממקומה מיקרי מכה באותה מקום דכיון שכואב לה הרבה באותה צד שמאל שהבליטה שם ואם לפעמים היא חוזרת למקומה על ידי רפואות נופלת לחולי גדול אין לך מכה גדולה מזו אף על פי שדרך האם בטבעה לנטות ולזוז ממקומה למעלה או למטה או לצדדים כידוע מפי נשים בקיאות וכמבואר בתשובת משאת בנימין סימן מ"ט היינו כשאין בה ליקוי וחסרון אז דרכה לנטות אנה ואנה וחוזרת מעצמה למקומה בטבעה ורגילתה אבל כשאינה חוזרת למקומה אלא ע"י רפואות ועל ידי כן האשה נופלת לחולי גדול וגם יכולה ליגע בה במשמושה וכואב לה הרבה כמו שהוא באשה הזאת ודאי דלקותא היא שנתקה ממקומה ואין לך מכה גדולה מזו:
ודין מכה באותה מקום הרבה דברים נאמרו בו בפוסקים קדמאי ובתראי הביאם הרב ב"י והרב בהג"ה "צע מטור י"ד סימן קפ"ו קפ"ז קצ"א והאחרונים בפירוש דברי הטור והש"ע מ"ו ב"ח וטורי זהב ושפתי כהן מיירי ביה טובא ולכולא טעמים וראיות וסברות ישרות זה לקולא וזה לחומרא ואין אני כדאי להכריע ביניהם ואם לפעמים יש להכריע ביניהם אין זה כי אם להלכה ולא למעשה כי אין רוחי גסה ומה שלקטתי מתוך דבריהם בהיתר מכה באותה מקום שהוא מוסכם מכל האחרונים הוא זה:
אשה שיש לה מכה באותה מקום ויש לה וסת קבוע והיא מוצאת דם שלא בשעת וסתה אם יודעת בבירור שמכתה מוציאה דם תלינן במכתה כיון שהיא שלא בשעת וסתה אבל אם אינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם לא תלינן במכתה הן אמת שהרבה מפוסקים סבירא להו ביש לה וסת קבוע יכולה לתלות במכתה שלא בשעת וסתה אפילו בשאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכן כתב נמי הרב בהג"ה ש"ע סימן קפ"ז סעיף ה' שכתב וז"ל וכל זה באשה שיש לה וסת קבוע וכו' עכ"ל, אמנם כיון שהרבה פוסקים חולקים על זה נראה לי שאין להתיר אלא בשתדע שמכתה מוציאה דם דעל זה לא נמצא חולק בין האחרונים:
אבל מכל מקום בראתה ג' פעמים מחמת תשמיש יש לסמוך על אותן פוסקים שמקילין לתלות במכה אפילו בשאינהיודעת בודאי שמכתה מוציאה דם כדי שלא תיאסר על בעלה לעולם וכמה קשה גירושין אבל לענין שתהא מותרת לבעלה מיד או שצריכה להמתין עד שתטהר ותמתין שבעה נקיים אין להקל כל כך אלא צריכה שתדע בודאי שמכתה מוציאה דם, ואז מהני אף על פי שאינה יודעת שדם זה עצמו הוא מן המכה:
ואשה שיש לה מכה באותה מקום ואין לה וסת קבוע או שיש לה וסת קבוע והוא בשעת וסתה לא תלינן במכתה אלא אם כן שיודעת בודאי שדם זה עצמו מן המכה הוא שאז תלינן בדם מכתה ולא חיישינן שמא טפת דם נדה מעורבת בו, אף על פי שבשעת וסתה הוא מקלינן משום דקיימא לן וסתות דרבנן, אבל אם אינה יודעת בודאי שדם זה עצמו מן המכה הוא אף על פי שיודעת שמכתה מוציאה דם לא מהני כיון שהוא בשעת וסתה חיישינן שמא טפת דם נדה מעורבת בו דאם לא כן לא תטמא לעולם כמו שכתבו התוספות בנדה פרק כל היד דף ט"ז ע"א בד"ה ומר סבר וכו' והביאו הרב בה"גה ש"ע סי' קפ"ז סוף סעיף ה' אבל לפי מה שאנו אומרים שצריכה שתדע בודאי שדם זה עצמו מן מכתה הוא שפיר דמי לתלות במכתה אפילו בשעת וסתה ולא תקשה אם כן לא תטמא לעולם שהרי תטמא אם לא תדע בודאי שדם זה יצא מן מכתה וכן כתב בשפתי כהן:
ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותה מקום ותלינן במכתה כמפורש לעיל, ואפילו אם מכתה הוא בבית הרחם עצמו שהוא מקום שנובע שם דם הנדה תלינן במכה ההיא וזה מבואר בהדיא בתשובת מהר"ם לובלין סימן קי"א, ובדברי מ"ו ב"ח בסימן קפ"ח ולא נמצא חולק על זה, אלא שקצת יש במשמעות הלשון הרב ב"י בסימן קפ"ח כאלו ס"ל דלא תלינן במכה כשהמכה היא בבית הרחם עצמו אבל כבר פירש יפה מהר"ם לובלין שם בתשובה סימן קי"א דברי הרב ב"י שגם הוא ס"ל כמוהו דתלינן במכה אפילו כשהיא בבית הרחם עצמו:
ואפילו שהוא בשעת וסתה תלינן במכה שיש לה בבית הרחם עצמה, וזה מוכח מפרק כל היד דף ט"ז דאמר התם הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה וכו', הרי בהדיא קאמר התם אפילו בתוך ימי נדתה היינו שעת וסתה כדפירש רש"י ושם מוכח דבמכה בבית הרחם עצמה מיירי כמבואר בתשובת מהר"ם לובלין סימן קי"א ובדברי מ"ו ב"ח בסימן קפ"ח: אם כן פשוט הוא דתלינן במכה אפילו כשהיא בבית הרחם עצמה ואפילו שהוא בשעת וסתה כמו דתלינן בשאר מקום שבאותה מקום רק שצריך שתדע האשה שדם זה עצמו מן המכה הוא דאם לא כן לא תטמא לעולם כמפורש לעיל:
כלל הדברים בקצרה אשה נאמנת לומר מכה יש לי באותה מקום אפילו בבית הרחם עצמה ששם מקור נביעת דם הנדה ותלינן במכתה בזה האופן, אם יש לה וסת קבוע תולה שלא בשעת וסתה במכתה כשהיא יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם, אף על פי שאינה יודעת שדם זה עצמו מן מכתה הוא, ואם אין לה וסת קבוע או שיש לה וסת קבוע והוא בשעת וסתה צריכה שתדע שדם זה עצמו מן מכתה הוא, אבל אם אינה מרגשת ויודעת בודאי שדם זה עצמו ממכתה הוא לא תלינן במכתה כיון שבשעת וסתה הוא דאם לא כן לא תטמא לעולם:
ועוד יש צד אחר להתיר באשה שיש לה וסת קבוע שלא בשעת וסתה אפילו היכא שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם, אם הוא בענין שמרגשת כאב תמיד במקום אחד באותו מקום, ושם באותו צד במקום שמרגשת כאב מוצאת דם שלא בשעת וסתה, ובצדדים אחרים בכל החורים והסדקין אינה מרגשת כאב ואינה מוצאה דם, ותמיד הוא כן שלעולם אינה מרגשת כאב ואינה מוצאת דם אם היא בודקת בכל החורים והסדקין רק בצד ההוא במקום אחד יש לתלות שהדם הוא מהמכה שבאותה צד וזה מבואר בפסקי מהרא"י סימן מ"ז הביאו הרב בש"ע סימן קפ"ז סעיף ז' ויש להתירה שלא בשעת וסתה:
ומעתה נתבאר לנו נדון דידך יפה שהאשה הזאת אשר שאלת עליה מותרת שלא בשעת וסתה לבעלה בין שתהיה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם ובין שלא תהיה יודעת שמכתה מוציאה דם אם אית לה עדיין כל הני צדדים שזכרתי:
והיינו אם היא יודעת בודאי שבליטה הזאת היורדת לה למטה כמו חלחולת ויכולה ליגע בה במשמושה ומוציאה דם הרי היא מותרת לבעלה אם הוא שלא בשעת וסתה אף על פי שבשעה שמוציאה דם אינה יודעת שאותו דם עצמו ממכתה הוא, מכל מקום כיון שידוע לה שמכתה מוציאה דם די לה כמו שבארנו למעלה בין שתהיה המכה באותה מקום בפרוזדור ובין שתהיה בבית הרחם עצמו וזהו לכל דעות האחרונים ואפילו אם אינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם מכל מקום אי איתנהו כל הכי צדדים כאשר זכרת שהאשה מרגשת שבולט לה כמו חלחולת באותה מקום בצד שמאל ושם באותה צד מרגשת כאב ושם מוצאת דם בבדיקה ותמיד הוא לה כך באותה צד דוקא ובכל צדדים אחרים וחורים וסדקים אינה מרגשת כאב ואינה מוצאת דם רק באותה מקום שבצד שמאל מקום מיוחד לה מוצאת דם אם הוא לה עדיין בענין זה הרי היא מותרת לבעלה אם הוא שלא בשעת וסתה על פי פסקי מהרא"י סימן מ"ז והרב בש"ע סימן קפ"ז סעיף ז':
אמנם לפי שאלתך שבארת שידוע הוא שדם מכתה משונה מדם נדתה והיינו שדם מכתה אינו אדום כל כך אלא כשריית מי בשר אם כן צריך דקדוק גדול בבחינת מראה הדם שתמצא האשה שתהא שוה כמראית דם מכתה ולא כדם ראיית נדתה אע"ג דמסתמא אמרי' שאינו משונה שאני הכא שכבר ידוע שהוא משונה:
הן אמת שהטור והב"י הביאו דעת הרא"ש בי"ד סימן קפ"ז וז"ל כל אדם יוכל לידע אם מראית הדמים דומים זה לזה אף על פי שאין אנו בקיאים במראית הדמים טמאים וטהורים בשני דמים שהם לפניו יוכל להבחין אם הם שוים או משונים במראיתן וכו' עכ"ל וכל האחרונים הסכימו אחריו מכל מקום משמע לי דוקא כששני הדמים הם לפניו כאחת אפשר שיוכל כל אדם להבחין בקל אם הם שוים או לא אבל כשאין לפניו אלא דם אחד צריך בחינה יתירה:
ומסתברא לי למימר שיש להחמיר בכי האי גונא שלא תהיה האשה סומכת על עצמה להכיר הדם במראיתו שהוא מן מכתה אלא צריכה תחלה להראות לחכם שני הדמים דם מכתה ודם ראיית נדתה כדי שיכיר החכם בין שני הדמים בין זה לזה ואחר כך בכל פעם שתמצא דם שלא בשעת וסתה בענין הנזכר בצד שמאל ותרגיש כאב דוקא שם ולא במקום וצד אחר תביא הדם לחכם והוא יבחין אם מראיתו שוה לדם מכתה או לא ולא תהיה סומכת על עצמה כיון שכבר ידוע שיש שינוי בין דם מכתה לדם ראיית נדתה:
ואע"ג דאיתא בסוף פרק כל היד דף כ' נאמנת האשה לומר כזה ראיתיו ואבדתיו ופירש רש"י מביאה דם אחר שלה או של חברתה ואומרת כזה ראיתיו ואבדתיו אם דם זה טהור לא מספקינן ליה בטומאה משום דם האבוד דמהימנא לומר כזה ראיתי והטור הביא ברייתא זו ריש סימן קפ"ח וכתב הרב ב"י בשם הרשב"א הטעם לפי שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה ואמרו חכמים וספרה לה לעצמה וכן אין מחזיקין בטועה בדמיונות מן הסתם עכ"ל, הרי מבואר שהאשה נאמנת לעצמה ולחברתה להכיר בדמים לדמות זה לזה מכל מקום נראה לי דבכי, האי גונא שיש לה בגופה מכה ומרגשת כתב בעצמה שיכולה לתלות הדם שמוצאת במכתה חיישינן בדבר מועט שיהא נראה לה שהוא דם המכה תתלה במכתה אף על פי שלא תכיר יפה שמראה דם זה דומה לדם מכתה כיון שהיא יודעת שיש לה מכה באותה מקום ומרגשת כאב בשעת בדיקתה בקל תטעה לומר שדם זה דם מכתה הוא במעט דמיון שיהא נראה לה לדמות ולא דמי להא דתניא נאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו דהתם אין שום דבר שיהא גורם לה שתטעה ולמה נחזיקנה בסתם לטועה אבל בכי האי גונא שיש לה מכה בגופה והיא מסתפקת אם דם זה הוא דם מכתה או דם ראייתה והיא מרגשת כאב בשעת בדיקתה והוא שלא בשעת וסתה ודאי דאיכא למיחש שתטעה:
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מהא דכתב הרא"ש בפ' האשה שלום הביאו הטור א"ה סימן י"ז ראוהו שנפל למים שאין להם סוף וכו' במה דברים אמורים שראהו העד שנפל שם דכיון שראהו העד שנפל שם אומר בדדמי ואמר שהוא הוא אפילו אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אלא אם כן שראהו מיד אחר שהועלה ומכירו על ידי סימנים אבל אחר שלא ראה שטבע שנאמן וכו' ואפילו בטביעות עין בלא סימנים וכו' עכ"ל הרי מבואר התם כיון שהוא ראה הטביעה חיישינן דבדבר מועט שיהא נראה לו שזהו אמר בדדמי שהוא הוא אפילו שלא יהיה ברור לו יפה הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שהאשה הזאת יודעת שיש לה מכה באותו מקום ועל ידי בדיקתה שמוצאת דם מרגשת כאב והוא שלא בשעת וסתה בקל תטעה לומר שהוא דם מכתה בדבר שיהא נראה לה שהוא דומה לדם מכתה אף על פי שלא תכיר יפה תחלה במכתה לכך לא תהיה סומכת כלל על עצמה אלא תהא מראה לחכם הוא יכיר ויבחין אם דם זה דומה לדם מכתה יתלה במכתה ואם לא תהיה לא יתלה על כן תזהיר אותה שלא תהיה סומכת על דמיונה אלא תהא מראה תמיד לך ואתה תראה אם דם הנמצא לך בדרך הנזכר תהיה דומה לדם מכתה ויהיה שלא בשעת וסתה ותרגיש כאב בעת שתבדוק את עצמה ותמיד תהיה בצד אחד תהיה אשה זאת מותרת לבעלה ואם לא תרצה אתה להכניס עצמך בזה תן רשות לחכם אחר מאן דהוא שיהא הוא רואה הדם לדמותו כנ"ל והוה מראה לו מה שכתב הרא"ש שכל אדם יכול להבחין את זה כדי שלא ירחיק את עצמו מזה וה' ינחנו בדרך אמת ויתן לנו רוממות הנראה לעניות דעתי כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |