פתח הבית - דבר בעתו/פסחים/קא/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פתח הבית - דבר בעתו פסחים קא ב

בתוס' ד"ה אלא וכו'. כבר כתבו האחרונים ליישב כל קושיות תוס' דנהי דיין טעון ברכה במקומו מ"מ זה דוקא אם שתה כשיעור. וא"כ לדעת הגאונים שהביא השולחן ערוך (ס"ס רע"ג) דאם שתה רביעית הוי מקום סעודה א"כ ע"כ לעיל לא איירי ששתה רביעית דא"כ אמאי קאמר שמואל דלא יצאו ידי קידוש עי' אבן עוזר ואשל אברהם וכעת אינם תחת ידי.

ועי' מג"א סימן הנ"ל שכתב דמלשון תוס' לעיל ע"א ד"ה ורבי יוחנן אמר אף ידי יין וכו' שכתבו דאיירי ששתו בבית הכנסת א"כ מוכח דבעי דוקא שישתו רביעית ע"ש.

ועי' בספר דרך אניה שכתב דמוכח מתוס' דחלוקין על סברת הגאונים חדא ממ"ש תוס' לעיל (ק.) ד"ה ר"י אומר וכו' שהקשו לר"י הא בעי קידוש במקום סעודה וכו'. ואמאי לא תירצו ששותה רביעית יין או שתי כוסות אלא ודאי דכל זה לא מהני. וכן הרא"ש הקשה לקמן על הרי"ף שכתב דאם גומר סעודתו מברך ברכת המזון ואח"כ מקדש ת"ל אין קידוש וכו' ע"ש.

וכ"ז יש לדחות די"ל דהיה קשה להו דהיה לו להשמיענו זה וק"ל. אך מה דמוכח לכאורה דא"כ מה פריך הש"ס ולשמואל ל"ל לקדושי בבי כנישתא וכו' ואמאי לא משני ששותה רביעית וכו' זה אפשר ג"כ ליישב די"ל אפשר דבאמת אסור לשתות בבית הכנסת רק מה שהוא כדי טעימה לקידוש שצריך לטעום אבל לא יותר.

והנה לדעת הגאונים ע"כ צ"ל דסוברים דלקידוש די ברוב רביעית דאל"כ לא משכחת קידוש שלא במקום סעודה וע"כ בכה"ג ששתה פחות מרביעית וסברי דצריך רביעית לברכה אחרונה וא"כ מה ששותה יותר אסור בבית הכנסת וק"ל:

ולפ"ז לכאורה יש למחות ביד החזנים שראיתי נוהגין במוצאי יום הכיפורים לשתות כוס הבדלה בעצמם וק"ל. אך עי' מג"א (סימן רסט) שכתב להדיא דאם אין קטן ישתה גדול רביעית ע"ש:

יד) בגמ' כשהן יוצאין טעונין וכו'. עי' מהרש"א שהקשה לפי' רשב"ם שכתב כש"כ חזרו ומה פריך ת"ל כיון שכבר בירכו ברכת המזון פשיטא שצריכין לברך לפניו ע"ש. ולכאורה יראה כוונתו רק על לשון הרשב"ם שכתב כ"ש שחזרו אבל עכ"פ הקו' פריך הש"ס שפיר בלא"ה כיון דס"ס מוכח דהפסק קובע ברכה אפילו אחרונה ומכל שכן ראשונה. וכן צ"ל לכאורה לדעת בעל המאור שסובר ג"כ דהפסק קובע ברכה לאחריה ע"ש. ובדעת הרמב"ן במלחמות יש לספק קצת דמלשונו משמע קצת דסובר דהפסק קובע וכו' ועי' במ"ש דהוכחת הש"ס מעקרו וכו' היינו דדברים שאין טעונין במקומן א"צ לברך כלל למפרע לא במקום אחר ולא כשחזרו ע"ש. א"כ משמע אבל דברים הטעונין וכו' אף כשחזרו צריך ברכה לאחריה תחילה. א"כ משמע דקובע וכו'. אך צ"ע א"כ בדברים שאין טעונין וכו' אמאי לא יהא הפסק. גם הרי כתב הטען בבעל המאור משום שמא ישכחו וא"כ כשחזרו מה טעם. ודוחק לומר דחכמים החמירו משום לא פלוג דלעולם יברך תחילה למפרע. א"כ תיהדר קושיית מהרש"א הנ"ל לדוגתיה דמה פריך הש"ס ושוב לא שייך מ"ש לעיל וק"ל.

גם ממ"ש הרמב"ן אח"כ דהגי' לקמן תניא כותי' דר"י. ואף דאיתותב לעיל היינו דוקא בלא חזרו וכאן מביא סיוע לדבריו בחזרו וכו' והרי כיון שצריך לברך תחילה א"כ ודאי צריך לברך אח"כ ברכה ראשונה. גם הרי הרמב"ן פוסק כרי"ף דאחר קידוש צריך לברך המוציא והיינו דסבר ברכת המזון א"צ לברך דהפסקי אין קובע וכו' וכתב הרמב"ן לדחות ראיית בעל המאור מהב לן ונבריך וכו' ושאר ראיות ע"ש משום דהפסק אין קובע ע"ש.

ואף שכתב שם דמשינוי מקום אין ראיה דגרע וכו' והיה משמע לכאורה דכוונתו כמו דקיימא לן ג"כ (עי' סימן קע"ח) דשינוי מקום גרע וקובע אף לאחריו וגרע משאר הפסקות ע"ש מ"מ יראה דאין כונת הרמב"ן [כן] אלא ג"כ [פירושו] דשינוי מקום גרע דלכתחילה צריך לברך לאחריו מיד משום שמא ישכח וכו'. וא"כ לפ"ז מש"כ דדוקא דברים הטעונין צריך לברך למפרע בין לא חזר ובין חזר לשון חזר צ"ע. וצ"ע בכ"ז היטיב:

טו) בתוס' ד"ה כשהן יוצאין וכו' והיה טורח להם ליטול וכו'. עי' מג"א או"ח (סי' קס"ד ס"ק ו') שנ' שם דתיכף אחר אכילה אם חוזר ואוכל אינו צריך ליטול אם שמר ידיו. וקשה מכאן לכאורה וק"ל:

מעבר לתחילת הדף