פרי יצחק/א/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

פרי יצחק א ט

סימן ט

בביאור דברי הרמב"ם בענין להתפלל של שבת בערב שבת ובדין לקדש מע"ש מבעוד יום:

הנה הרמב"ם בפ"ג מה' תפלה ה"ז כתב וז"ל ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית כל מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה עכ"ל ע"ש והנה בברכות (דף כ"ז) מבואר מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום ש"מ הלכה כר' יהודה ופרש"י ש"מ כר"י ס"ל דאמר מפלג המנחה אזיל ליה זמן תפלת המנחה ועייל ליה זמן תפלת ערבית ע"ש ולפ"ז דברי הרמב"ם צ"ע וכבר עמד ע"ז הלח"מ וע"ש שכתב דמה שהוצרך רבינו לתת טעם לפי שתפלת ערבית רשות אע"ג דבגמ' לא משמע דהוי טעמא אלא משום דקי"ל כר' יהודה דעד פלג המנחה הוי זמן תפלת המנחה ומשם ואילך הוי זמן תפלת ערבית הוקשה לו לרבינו דאע"ג דקי"ל כר"י מ"מ היה להם לקבוע זמן בערבית מעת צה"כ לכך פי' הטעם מפני שתפלת ערבית רשות ע"ש וזהו קצת דוחק עוד הקשה שם הלח"מ מהא דמבואר שם בגמ' רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת כו' ש"מ תלת כו' וא"כ קשה דלימא ש"מ ארבע והוא תפלת ערבית רשות דהא טעמא דצלי של שבת בע"ש נמי משום הכי הוא ע"ש:

אכן נראה לישב ובראש נראה לומר דמה שהוצרך הרמב"ם לפרש הטעם לפי שתפלת ערבית רשות היינו משום דקשה לטעם הגמ' נהי דלר' יהודה דס"ל דתפלת המנחה עד פלג המנחה משם ואילך הוי זמן תפלת ערבית מ"מ זהו שייך דוקא בחול אולם בשבת מאי ענין להתפלל של שבת בע"ש תפלה של שבת בחול מיהו לכאורה יש לומר בפשיטות דהא מבואר שם בגמ' דמי שמתפלל של שבת בע"ש חל עליו שבת וצריך לבדול ממלאכה וכדא"ל רב לר' ירמיה ב"א אין בדילנא ע"ש ולפ"ז מכיון דמתפלל של שבת הרי בתפלה מקבל עליו תוספת שבת מחול על הקדש וחל עליו שבת וא"כ הוי כמו שמתפלל של שבת בשבת. אולם הנה בגמ' שם פריך ומי בדיל והאמר ר' אבין פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ ויצא כו' ע"ש הרי דס"ד דגמ' דרבי לא בדיל ממלאכה ולפ"ז לא קבל עליו שבת בתפלתו ולא חל עליו שבת וא"כ קשה דאיך התפלל של שבת בע"ש תפלה של שבת בחול ולכך צ"ל דהטעם הוא משום דתפלת ערבית רשות. ואף דהגמ' משני ההוא להזיע וקודם גזרה הרי דגם רבי בדיל ממלאכה וכ"ה באמת מסקנת הגמ' דמי שמתפלל של שבת בע"ש צריך לבדול ממלאכה דחל עליו שבת מ"מ נ"מ דאף למאן דלא ס"ל תוספת שבת כלל ולדידיה גם כל עיקר ענין קבלת שבת לא שייך כלל וכמו שהוא שי' הרמב"ם באמת וכמו שנתבאר בתשובה הקודמת מ"מ יש להתפלל של שבת בע"ש משום דתפלת ערבית רשות וכמו דס"ד דגמ' דרבי לא בדיל ממלאכה ולא קבל עליו שבת ומ"מ הרי התפלל של שבת בע"ש ובע"כ דהטעם הוא כנ"ל. ולפ"ז מיושב שפיר קו' הלח"מ הא דלא אמר בגמ' ש"מ ארבע והיינו דתפלת ערבית רשות ומשום דרב לטעמיה שקבל עליו שבת בתפלתו וכדא"ל לרב ירמיה ב"א אין בדילנא א"כ אפילו אי תפלת ערבית חובה שפיר יוכל להתפלל של שבת בע"ש כיון דבתפלתו הוא מקבל עליו שבת והוי כמו שמתפלל של שבת בשבת וכנ"ל אולם הרמב"ם לשי' דלא ס"ל תוספת שבת ולא קבלת שבת כלל וכמש"כ המ"מ בפ"ד מה' חנוכה ולכך הוצרך לומר דמ"מ יש לו להתפלל של שבת בע"ש לפי שתפלת ערבית רשות וכן ה"ה של מוצ"ש בשבת בודאי הטעם הוא מפני שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה וכנ"ל:

וביסוד דברי הרמב"ם נראה שהוציא זה מהירושלמי פ' תפה"ש ה"א ז"ל אמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל בי ר"י אצל פונדק אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של ליל שבת בע"ש א"ר אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך מפלגא על הדא שכן מוסיפין מחול על הקדש עכ"ל הירושלמי. ונראה בביאור דבריו ע"פ מש"כ התו' בברכות (דף ד) ד"ה דאמר בשם סדר רב עמרם דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות וע"ש שכתבו דלפ"ז ר' יוחנן דאמר איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאו"לת של ערבית ס"ל ע"כ דתפלת ערבית חובה, ועפ"ז יתבאר הא דאמר ר' אמי ר' יוחנן פליג והיינו דס"ל דהטעם דמתפלל של שבת בע"ש בחול הוא משום דתפלת ערבית רשות ולכך אמר ר' יוחנן פליג ומשום דס"ל תפלת ערבית חובה כנ"ל ולכך אין להתפלל של שבת בע"ש בחול וע"ז אמר ולא הוה צריך מפלגא על הדא שכך מוסיפין מחול על הקדש ולפ"ז אפילו אי תפלת ערבית חובה יש להתפלל של שבת בע"ש מכיון שמוסיפין מחול על הקדש ומקבל עליו שבת בתפלתו אולם לולי הטעם שמוסיפין מחול על הקדש כמו למאן דלית ליה תו' שבת כלל אין להתפלל של שבת בע"ש רק אם תפלת ערבית רשות וכמ"ש הרמב"ם:

ולפי מה שכתב הרמב"ם וכנ"ל יש לישב בזה סוגי' הגמ' בשילהי יומא דאמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית כו' מיתבי אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה כו' בנעילה מתפלל שבע ומתודה ערבית מתפלל שבע מעין שמנה עשרה רחב"ג אומר מתפלל שמנה עשרה שלימות כו' ופרש"י קתני נעילה וקתני ערבית. ומשני תנאי היא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ כו' בעל קרי טובל והולך עד המנחה ר' יוסי אומר כל היום כולו. ופרש"י טובל והולך עד המנחה אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול אלא ימתין עד שתחשך ויטבול דס"ל לרבנן דתפלת נעילה בלילה ולדידהו פוטרת של ערבית כרב והא דקתני אינה פוטרת ר' יוסי היא כו' אלמא קסבר תפלת נעילה אין זמנה בלילה ולדידיה אינה פוטרת של ערבית ע"ש. והנה לכאורה צע"ג דבפשוטו הו"ל לשנויי דלעולם ס"ל לכ"ע דתפלת נעילת זמנה ביום ומ"מ לא קשה על רב מהברייתא ומשום דרב אזיל לטעמיה דהוי מצלי של שבת בע"ש ומשום דס"ל כר' יהודה דתפלת המנחה עד פלג המנחה ומשם ואילך הוי זמן תפלת ערבית ולכך שפיר ס"ל דתפלת נעילה פוטרת של ערבית דנהי דזמן תפלת נעילה הוא ביום מ"מ הא גם תפלת ערבית זמנה ביום דלאחר פלג המנחה מתחיל זמן תפלת ערבית ויש להתפלל של מוצאי יוה"כ מיד לאחר פלג המנחה וכמו של מוצ"ש בשבת ולכך תפלת נעילה פוטרת של ערבית אולם הברייתא אפשר דס"ל כרבנן דתפלת המנחה עד הערב ואין להתפלל של שבת בע"ש או של מוצ"ש בשבת וכמבואר בברכות שם בסוגי' ולכך ס"ל דתפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית משום דתפלת נעילה זמנה ביום ותפלת ערבית זמנה דוקא בלילה ולכאורה צע"ג אולם לפמש"כ הרמב"ם הטעם דלפיכך מתפללין של שבת בע"ש ושל מוצ"ש בשבת משום דתפלת ערבית רשות אולם למ"ד תפלת ערבית חובה אין להתפלל של מוצ"ש בשבת כנ"ל לפ"ז מיושב שפיר דהנה שם בסוגי' פריך לרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית והאמר רב תפלת ערבית רשות ומשני לדברי האומר חובה קאמר ע"ש ולפ"ז הרי א"א לומר דלעולם ס"ל לרב תפילת נעילה ביום אלא דרב לטעמיה דס"ל כר"י ומצלי של שבת בע"ש וא"כ גם זמן תפלת ערבית הוא ביום ולכך תפלת נעילה פוטרת של ערבית דהא רב קאמר לדברי האומר חובה ולדידיה אין להתפלל של מוצ"ש בשבת וה"ה לא של מוצאי יוה"כ ביוה"כ ולכך הוכרח הגמ' לומר דס"ל לרב דתפלת נעילה זמנה בלילה ולכך פוטרת של ערבית שוב מצאתי בהגהמ"י בפ"ג מה' תפלה שכתב ז"ל ול"נ דאין לדקדק מזה דאית ליה לרב דתפלת נעילה בלילה מדקאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית שהרי גם זמן תפלת ערבית ס"ל שזמנה ביום מפלג המנחה ואילך כדאיתא בפ' תפ"הש דרב צלי של שבת בע"ש כו' ע"ש אולם דברי הגה"מי צע"ג דהא בגמ' מוכח בהדיא דס"ל לרב תפילת נעילה בלילה דהא להכי מוקי לה כתנאי דפליגי אי תפילת נעילה זמנה ביום או בלילה דלא תקשה לרב מהברייתא ומשום דס"ל לרב תפילת נעילה בלילה ולהכי פוטרת של ערבית וכפרש"י:

והנה בברכות שם רב צלי של שבת בע"ש אומר קדושה על הכוס כו' ת"ש דאמר ר"נ אמר שמואל מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס וכן אמר ר"י אמר שמואל מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס ע"ש והנה לענין הבדלה כתב הטור בסי' רצ"ג דר' יאשיה מצלי של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס ופי' רב האי גאון כגון שהיה להם שום אונס שלא היה להם יין להבדיל במוצ"ש או שהיו צריכין להחשיך כו' כ' דבר פשוט הוא שלא היו ממהרין כו' אם לא בשביל אונס ע"ש. וכתב הב"י דמש"כ הטור ופי' רבינו האי כ"כ התו' והרא"ש והר' יונה והמרדכי בר"פ תפלת השחר וכ"כ בשו"ע בסי' זה דמי שהוא אנוס כו' ולהבדיל כו' ע"ש אולם לענין קדוש נראה מדברי הפו' שיכול לקדש מבעוד יום אפילו לכתחילה בלא אונס ועי' בטור סי' רע"א ובב"ח שם שכתב שהוא גם מצוה להקדים קדוש על היין מבעוד יום משום להוסיף מחול על הקדש ועי' בשו"ע סי' זה ובמג"א ס"ק ה' ע"ש:

אכן צע"ג על הפוסקים שלא הביאו דברי בה"ג בזה וע"ש בה' קידוש שכתב וז"ל והיכא דפשיטא ליה מילתא דלבי שימשי לא מתרמי ליה חמרא לקדושי עליה ואיתרמי ליה חמרא במנחה דמעלי שבתא אי נמי יתיב קא שתי בפניא דמעלי שבתא וידע דלאורתא לא משכח חמרא מקדש מבעוד יום ואע"ג דאיכא עדנא טובא ולאורתא כד אתא לביתיה מקדש אריפתא להוציא בניו וב"ב ע"ש וכ"כ בה"ג שם לענין הבדלה דאם פשיטא ליה דלאורתא לית ליה חמרא מבדיל מבעוד יום ע"ש. ומתבאר מדבריו דס"ל דגם לענין קדוש אין לקדש לכתחילה בע"ש מבעוד יום אם לא במקום אונס כגון שלא יהיה לו יין לקדש בלילה וכן בספר אור זרוע בה' ערב שבת הביא דברי בה"ג הנ"ל ועי' בשילטי הגבורים בברכות שם ועכ"פ צ"ע על הפו' שלא הביאו שי' בה"ג בזה:

ונראה לה"ר לשי' זו מפי' הרי"ף ג"כ דהנה בפסחים (דף ק"ה) מבואר תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא הוה קאי עלייהו רב המנונא סבא אמרו ליה זיל עיין אי נגה יומא ניפסוק ונקבעיה לשבתא אמר להו לא צריכתו שבתא קבעה לנפשה דאמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ע"ש ועי' ברי"ף שכתב ולא צריכו למידק אי חשיכה למיקבעה משום דהיא קובעת נפשה הואיל וספק חשיכה כו' פריסו מפה וקדישו כו' ועי' בר"ן דאמרו ליה פוק חזי אי נגה יומא כלומר אם לילה הוא לגמרי ואמר להו לא צריכיתו דהכי אמר רב כו' כלומר שיכול לקדש כיון שהוא ביה"ש ועי' בצל"ח שהביא דברי הרי"ף וכתב דמדבריו למדנו שהמה חשבו שאין לקדש עד שחשיכה והתיר להם ר"ה משמיה דרב לקדש גם בספק חשיכה ומשמע שעכ"פ קודם ספק חשיכה בעוד יום אין לקדש. והדבר תמוה והרי הלכה רווחת ומפורש בשו"ע סי' רס"ז דמפלג המנחה יכול להתפלל ולאכול מיד ובע"כ שמקדש קודם ולא מצינו חולק בזה והוא ג"כ גמ' מפורשת בברכות מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס ע"ש בצל"ח ולכן נראה לענ"ד ברור לישב דברי הרי"ף ע"פ שי' בה"ג הנ"ל דהא דמבואר בגמ' דאומר קדושה על הכוס מבעוד יום היינו דוקא היכי שיש לו אונס כגון שלא יהיה יין לקדש בלילה אבל בלא אונס אין לקדש מבעוד יום כנ"ל ולפ"ז ניחא שפיר פי' הרי"ף דתלמידי דרב לא היה להם שום אונס לכך אמרו ליה לר"ה זיל עיין אי נגה יומא והיינו אם לילה הוא לגמרי והיינו משום שהמה חשבו דבלא אונס אין לקדש לכתחילה מבעוד יום אפילו בספק חשיכה עד שחשיכה ממש ואמר להם רב המנונא משמיה דרב דעכ"פ בספק חשיכה יש לקדש אפילו לכתחילה בלא אונס כלל וז"ב. ואפשר דבאמת מגמ' זו הוציא בה"ג למש"כ כנ"ל ועכ"פ מבואר מזה דבספק חשיכה גם לשי' בה"ג יכול לקדש אפילו לכתחילה אבל מבעו"י הרי מבואר מדברי בה"ג ופי' הרי"ף דאין לקדש לכתחילה בלא אונס:

והנה בספר מעשה רב סי' קי"ז לשון הרב המאוה"ג מוהר"ח מ"ץ עי' סי' רע"א במג"א סק"ה ונ"ל דאם רוצה לקבל שבת מבעוד יום ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון מדאמרינן בברכות אמר ר"נ מתפלל כו' ואומר קדושה על הכוס משמע דוקא כשמתפלל תחילה אז יכול לקדש מבעו"י וכן מצאתי ברר המתפלל כו' בע"ש מבעו"י מקדש נמי על הכוס מבעו"י משמע דוקא כשמתפלל תחילה ע"ש. ולפ"ז אפשר לישב פי' הרי"ף דמשום שלא התפללו עדיין הרי אין לקדש מבעו"י והיו סבורים שאין לקדש אלא כשחשיכה כנ"ל. שוב מצאתי להפרמ"ג סי' רצ"ט שכתב דלדעת הרי"ף קודם ביה"ש אסור לקדש כו' ורב צלי בע"ש תפלה שאני הא קידוש על הכוס ביה"ש דוקא ע"ש ודבריו צ"ע ולכאורה נראה שזה כוונתו כנ"ל ולכאורה אפשר לפרש גם שי' בה"ג ע"פ הנ"ל אולם בבה"ג לא משמע כן גם עיקר הדבר לא נראה כן מדברי הראשונים. ועי' בחי' הריטב"א בחי' תענית (דף יג) ובחי' ר"ה (דף ט' ע"ש) שכתב ותו' זה אינו בדברים כו' אלא בדברים של קדושת היום או בקידוש או בתפילה:

ומה שדקדק הגאון מהא דמבואר בגמ' מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס משמע דוקא כשמתפלל תחילה כנ"ל אין מוכרח כ"כ כמובן מיהו בכ"ז נראה לישב דהנה בעיקר הדבר דמיבעיא בגמ' רב מצלי כו' אומר קדושה על הכוס או אינו אומר כו' צ"ל הא דמיבעי להו בקידוש היינו משום דקידוש הוא מן התורה משא"כ תפלה והא דמסקינן באמת דיוכל לקדש מבעו"י קודם הלילה צ"ל משום דתוספת שבת הוא דאורייתא לכך כיון שמקבל עליו תוספת שבת יוכל לקדש מבעו"י ועי' ברא"ש שכתב דלענין מצה היה אומר הר"י מקורביל שאין לאכול עד שתחשך ומשום דכתיב בפסח בלילה הזה ולילה ממש בעינן ומצה איתקש לפסח ולא שייך כאן תוספת ולפ"ז גב' קידוש דכתיב זכור את יום ודרשינן זכרהו בכניסתו כו' יוכל לקדש בתוספת שבת וכ"כ בס' אור זרוע ע"ש וכ"ה בשיטה מקובצת ברכות ואם תשאל וקדוש דאורייתא היכי מצי למימר מבעו"י הא אמרן דתוספת מחול על הקדש דאורייתא ע"ש ועי' במרדכי בפ"ב דמגילה ע"ש. והנה המג"א בסי' רע"א סק"א כתב דמדאורייתא בקידוש שאומר בתפלה סגי ע"ש. ולפ"ז ניחא שפיר דהא דאמר ר"נ מתפלל חדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס רבותא קמ"ל דאף שהתפלל מבעוד יום מ"מ יוכל לקדש ג"כ ומשום דאם יתפלל בלילה הרי יהיה יוצא יד"ח קידוש מן התורה בתפילה שיאמר בעיצומו של שבת ממש ולענין קדוש על הכוס דרבנן בודאי יוצא מה שמקדש מבעו"י ולכך קמ"ל דאף בשכבר התפלל ג"כ מ"מ יוכל לקדש ג"כ מבעו"י דיוצא באמת יד"ח קדוש דאורייתא מבעוד יום ומשום דתוספת שבת מחול על הקדש דאורייתא וכנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף