פני משה/שבת/יב/א

פני משה שבת יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הבונה. שאמרו באבותמלאכות:

כמה יבנה. משום דה"א דאין מדרך לבנות אלא מה שנקרא בנין ולפיכך מפרש בה התנא יותר מבשארי אבות מלאכות שנשנו שלא מצינו ששואל בהם כמה יקצור או כמה יחרוש וכו' וכאן מאריך בלישניה הוא וכדאמרן להשמיענו דהבונה כל שהוא חייב לפי שכך מצינו במשכן שכן קרש שנפל בו דרנא הטיף לתוכי אבר וסותמו:

המסתת את האבן. שמתקנו מן הצדדים ומרבעו וזהו גמר מלאכה כמו המכה בפטיש:

ובמעצד. קורנס של ברזל:

הקודח. במקדת ועושה נקב בכל אלו בכל שהוא חייב:

ומלאכתו מתקיימת. שא"צ להוסיף יותר ועשה כן בשבת חייב:

אף המכה בקורנס על הסדן. הוא כמו עמוד עב של ברזל העומד לפני האומנין אינקלומ"א בלע"ז ועושין כן בשעת מלאכה להחליק את הקורנס נקרא מורטי"ר וזהו כמתקן מלאכה ואע"פ שאינו מן המלאכה ממש מחייב. ואין הלכה כרשב"ג:

גמ' מה בנין היה במשכן וכו'. גרסי' להא לעיל פ' כלל גדול בסוף הלכה ב' וכדפרישית שם עד אדנים בקרקע הן ועד דעביד ספיין חייב משום בונה:

וההן דנקר כיפין. וזה שהוא מנקר כיפי האבנים או לעמודין או לרחיים מקטע פספס מקטע או שהוא קוצץ ועושה פספסין ואח"כ חוזר ומקטע להצדדין ומחליקן כולן אלו תולדות דמסתת הן:

המרכיב מטה של גילה. נקרא מיטה גללניתא והיא עשוייה פרקים פרקים ומפרקין אותה לעת הצורך וכשרוצה לשכב עליה מרכיב הפרקים זע"ז ונעשית שלימה ואם עשה כן בשבת חייב משום בונה:

אמר ר' זעירא. אמאי חייב שהרי אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו ע"ג לבינים אחרים בשבת ולא נקרא בנין אלא כשתוקע בחוזק ומחבר הפרקים זה לזה:

להתיר שולחן של פרקים בשבת. לפרק אותן ולחזור להרכיבן כדי להשתמש בו:

אמרי רב הונא בר חייה הוה עמיה והסכים עמיה להיתר ושמע רב יהודה וכעס ואמר מאן דהורה ליה להיתר לא יליף ולא שימש חכמים דסבירא ליה לרב יהודה כתנא קמא דברייתא דלקמי' דמיהת איסורא איכא להחזיר אותן:

כרשב"ג הורי ליה. דסבירא ליה אם היו רפוים נוטל ומחזיר והלכה כמותו:

דתני וכו' ואם החזיר פטור אבל אסור לכתחלה ואם תקע בחוזק ע"י יתידות ה"ז חייב:

תני. בתוספתא פ"א דב"ב דכלים גבי יתידות המחרישה ושאר הכלים שלה בזמן שהן תקועים חיבור לטומאה שאם נטמא אחד נטמא חבירו:

ולהזייה. שאם הזה על האחד מהן עלתה הזאה על כולן ואם קבועים ולא תקועים חיבור הן לטומאה אבל לא להזייה והתם גריס גם בקבועים חיבור לטומאה ולהזייה אבל הניטלין זה מזה וחוזרין ונותנין עליהן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה קתני מיהת גבי קבועין דחיבור הן לטומאה והכא את אמר הכין בתמיה דדוקא אם תקע ה"ז חייב הא אפילו בקבע חיבור מיקרי תמן דרכן לקבע לא לקבע אינו חיבור. כלומר שאני התם שדרכן בכך אם תקע אותן ואע"פ שלא תקען נוחין הן להשתמש בהן ואם לא קבע אז הוא דאינן חיבור והלכך בקבע תליא מילתא אבל הכא תקיעתן הוא גמר מלאכתן לפי שמדרך לתקוע אותן בחוזק שלא יתפרדו ולפיכך דוקא אם תקע ה"ז חייב:

קרן עגולה. הוא מין כלי זמר ועשוי נקבים נקבים ומכניסין בהן חלילין ומוציאין קולות הרבה ואם היא עגולה דרכן לתקוע בהנקבים בחוזק וחייב ואם הוא פשוטה מכניס אותן בריוח ודרכן לפרקן תמיד ולפיכך פטור:

קני מנורה. המחזירן חייב:

וקנה של ציידין. של הסיידין המלבנין את הבית בסיד ועשוי פרקים פרקים להאריך אותו ולקצר לפי הצורך והמחזירן פטור:

משום בונה. דקסבר ר"א בר' שמעון יש בנין בכלים. מפני שהוא מלמעלן למטן. כלומר אין זה נקרא בנין אלא שלפעמים הוא מאריך ולפעמים מקצרו ואינו מקפיד על הפרקים שבאמצע הקנה אם מה שהוא מלמעלה נתון הוא למטה או בהפך:

הרי החופר בחולות. הרי זה אינו מקפיד למה שלמעלן אם יהיה למטן ואפ"ה את אמר חייב משום חופר:

כאן בקנה של סיידין אינו אלא לשעה בעת שצריך ללבן בו וכאן בחופר הוא לשהות שמתקיים הוא כך:

שמואל אמר המלחם את התריסין וכו'. גרסינן להא לקמן בפ"ק דביצה בהלכה ה' על המתניתין ב"ש אומרים אין מסלקין את התריסין בי"ט וב"ה מתירין אף להחזיר. המלחם וכמו המחלם מלשון הדר חלים לפי שעשוין הן כעין שני פרקים ומחוברין על ידי ציר וכשמסלק מן פתח החנות פותח אותן ומפרקן ומניחן על העצים שלפני החנות ונותן עליהן הדברים למכור וכשהוא מחזיר מחלים ומחבר אותן הפרקים בציר הקבוע באחד מהן ותוחבו בהחור שבשני ומחזירן לסגור את החנות:

וקשיא. לשמואל אם דבר שאלו עשאו בשבת חייב עליו חטאת בזה יהיו ב"ה מתירין אף להחזיר בי"ט:

התירו סופו מפני תחלתו וכו'. ואם לא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י"ט שלא יהיו מצוי לקנות דברים הצריכין להיום ומשום שמחת יום טוב התירו חכמים:

אמר ר' אחא. דאיכא לשנויי אליבא דשמואל נמי בהכי דכשהתירו ב"ה להחזיר לא התירו אלא מחזיר בעלמא ובלבד שלא יחזיר כל צרכו ולתקוע הציר בחוזק שלא ינוד ממקומו וכי קאמר שמואל דחייב עליו בשבת כשמחזיר כל צרכו:

בשאין שם פתח. אחר להחנות אבל אם יש שם פתח בזה לא התירו לסלק ולהחזיר אלא משתמש דרך אותו הפתח:

מתניתא כר"ש. לאו אמתני' דידן קאי אלא בפ"ו דפסחים דגרסינן להא שם בהלכה א' ואברייתא דמייתי התם קאי דתני ר' ישמעאל בנו של ריב"ב בשבת היה מפשיט את הפסח עד החזה וקאמר עלה ר' יוסי בר' בון התם דזה הוא דלא כר"ש דתני בתוספתא פי"ב הגורד שמגרר העץ להחליקו והקודח וכו' ולר"ש דוקא עד שיגמור כל צרכו והלכך מפשיטו עד החזה דזה לא מיקרי נגמר כל צרכו. ואם נפרש דאמתני' דידן קאי צ"ל מתניתא דלא כר"ש ומיהו הא דר' יעקב בר אחא ע"כ דהתם הוא דקאי כדגריס שם:

ואמר ר' יעקב בר אחא. וכן אמר ר יעקב דלא אתיא הך דר' ישמעאל אלא כר"ש דלא עביד מקצת מלאכה ככולה דאלו לרבנן דעבדי מקצת מלאכה ככולה דאף הקודח כל שהוא חייב אפילו עד החזה אינו מפשיט בשבת:

וקשיא על דרשב"ג. דמתני' דקאמר אף המכה בקורנס וכו' וכי מה איכפת שהוא מתקנו למלאכה אילו נטל דבר לקצור ותיקנו להכינו כדי לקצור ולא קצרו שמא כלום הוא והכא נמי הרי לא עשה להמלאכה:

אתיא דרשב"ג כר' יהודה דתני. בברייתא דר' יהודה מוסיף באבות מלאכות דאף השובט והמקשקש שמכה בכלי על האריגה כדי ליישבה ולסדרה בשיווי ה"ז חייב משום שהוא כמיישב בידו לתקנו למלאכה ה"נ לרשב"ג כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף