פני משה/קידושין/א/ה

פני משה קידושין א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נכסים שיש להן אחריות. היינו קרקעות ועל שם שהמלוה סומך עליהן לפי שקיימים ועומדים וחוזר עליהן לטרוף מן הלקוחות כשלא ימצא כלום ללוה נקראו אחריות מלשון חזרה אחריהן:

בכסף. והני מילי במקום שאין רגילין לכתוב שטר אבל במקום שרגילין לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב השטר:

בשטר. שכותב על הנייר או על החרס שדי נתונה לך שדי קנויה לך ומוסרו לקונה ודוקא במתנה נקנה הקרקע בשטר אבל במכירה עד שיתן את הכסף דלא גמר מוכר ומקנה עד דמקבל דמים אלא אם כן מוכר שדהו מפני רעתה דבהא קני בשטר לחודיה:

ובחזקה. כגון שחפר בקרקע מעט או נעל וגדר ופרץ כל שהוא בפני המוכר ואם היה שלא בפניו צריך שיאמר לילך חזק וקני ובבבלי יליף שהקרקע נקנית בחזקה דכתיב וירשתם אותה וישבתם במה ירשתם בישיבה:

ושאין להם אחריות אין ניקנין אלא במשיכה. דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר שאפשר לתתו מיד ליד אינו נקנה אלא בנתינה מיד ליד:

נקנין עם נכסים שיש להן אחריות. אם מכר מטלטלין עם הקרקע כיון שקנה לוקח הקרקע באחד משלשה קנינים הללו נקנו מטלטלין עמה והוא שיאמר לו קנה אותן אגב קרקע ונפקא לן מקרא דכתיב בד"ה ויתן להם אביהם מתנות רבית לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות:

ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסים כו'. דאף על גב דאין נשבעין על הקרקעות היכא דטענו מטלטלין וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהן ע"י גלגול שבועה ולמדנו זה מסוטה כדקאמר בגמרא:

גמ' בראשונה היו קינין. זה מזה מקח או מתנה בשליפת המנעל כדכתיב וזאת לפנים בישראל:

על הגאולה. זו מכירה ועל התמורה זו חליפין:

תמן אמרין רב ולוי. פליגי בהא:

הקונה. בכליו של קונה נקנה דניחא ליה לקונה דליהוי המקנה קונה הכלי כי היכי דליגמר ליה וליקניה המקח:

וחד אמר המקנה. בכליו של מקנה דבההיא הנאה דמקבל הקונה הכלי מיניה גמר ומקני ליה:

דתני בועז נתן לגואל. דכתיב וישלף נעלו הוא שלף ונתן להגואל וכמ"ד הקונה:

ר"י אומר הגואל נתן לבועז. וכמ"ד המקנה:

חזרו להיות קונים בקצצה. כדמפרש ואזיל שעשו הדבר לסימן ולזכר בשעת המכירה ובשעת החזרה כמפירש לעיל בסוף פרק האשה שנתאלמנה:

חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה. וסמכוהו אמקרא שדות בכסף יתנו כו' כמבואר לעיל הלכה ג':

ר' ירמיה סבר מימר. דוקא בשטר ע"מ שלא ליתן כסף שהוא שטר מתנה אבל בשטר ע"מ ליתן כסף שהוא במכר לא קנה בשטר לחודיה עד שיתן הכסף דלא גמר המוכר ומקנה עד שיקבל מעות:

אפילו לא נתן כסף קנה. בשטר לחודיה:

מתניתא. ברייתא דלקמיה מסייעה לרבי יונה ורבי יוסי:

החזיק בכלן. והוא שנתן לו דמי כלן אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו שטר אלא על אחת לא קנה אלא אותה שדה בלבד:

וכי יש אוני בלא כסף. ואי אמרת דשטר לחודיה אינו קונה אפילו אותה שכתב עליה אונו לא ליקני דהא שטר בלא כסף לאו כלום הוא:

אין תימר בשנתן לו דמי כלם אנן קיימין. כלומר וכ"ת דהאי או שלא כתב לו אונו אלא על אחת מהן אנתן לו דמי כלם קאי וה"ק אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן אי נמי נתן לו דמי כלם ולא כתב אוני אלא על אחת מהן:

לא אמר אלא דמי אחת מהן. כלומר הא לא קתני הכי דהא קאמר לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו אוני משמע או או קאמר דאי ארישא בשנתן לו דמי כלן הכי הוה ליה למיתני לא כתב לו איני אלא על אחת מהן או שלא נתן לו אלא דמי אחת מהן אלא לאו ש"מ או הדא או הדא או כסף או שטר בלא כסף מהני וכרבי יונה ורבי יוסי:

בכסף רבי בא סבר מימר. דוקא בשהתנה על מנת שלא לכתוב שטר הוא דכסף לחוד קונה אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני שהיא במקום שנוהגין לכתוב שטר לא קנה בכסף לחוד דלא סמכה דעתיה דלוקח לקנות עד דנקיט שטרא:

רבי יונה ורבי יוסי פליגין. נמי אהא וס"ל דבכסף לחוד קונה בכ"מ כדמשמע מהאי ברייתא דלעיל דאו או קתני:

אתייא דרבי בא. דס"ל אם התנה על השטר אינו קונה בכסף ולא אמרינן לייפות כחו הוא דהתנה כן אלא לקנין נתכוין ועד שיכתוב לו שטר:

כשמואל. לקמן דלא ס"ל נמי האי סברא דלייפות כחו:

ודרב הונא כרבי יוחנן. בהא דלקמן:

דרבי בא כשמואל דשמואל שאל לרב הונא. הני תרי מילי:

שוחט ונתעסק בקדשים. שוחט ומתעסק בדבר אחר ולא נתכוין לשחיטת קדשים מהו:

אמר ליה לרצונכם. כתיב פרט למתעסק בקדשים שהוא פסול:

כתב מתנה בלשון קנין. ועוד שאלו שטר מתנה שכתב בה לשון קניה ומכר מהו וא"ל רב הונא ארכביה אתרי ריכשי כדמפרש לקמיה דלייפות כחו קאמר ואמר רבי בא עלה ולא קיבלה שמואל הא מרב הונא דלא ס"ל לייפות כחו נתכוין וכר' בא בהא דלעיל:

מהו. השתא מפרש לה מאי האי דקאמר ארכביה כו':

סברין. בני הישיבה מימר דלהרע כחו אמר הכי כמו המביא שני סוסים שוטים ופראים וקושרן לשניהן במרכבה זה מושך לכאן וזה לכאן ונמצא הוא על מקומו ולא הועיל כלום וה"נ כן דלשון מתנה מרע כחו באחריות דקי"ל מתנה אין בה אחריות ולשון מכר מרע כחו לענין דינא דבר מצרא דמכר אית ביה משום דינא דבר מצרא ומתנה לית בה:

אמר רבי יוסי ממלחייא. שם מקום דלא היא אלא ליפות כחו אמר רב הונא שייפה כחו בשני דברים וארכביה אתרי ריכשי כמו הקושר שני סוסים במרכבה להיות רץ במהרה כך הטיל בה שתי כחות:

שיש שיעבוד. אחריות למכירה ואין שיעבוד אחריות למתנה ולכך כתב לו בלשון מכר שיהא לו בו שיעבוד אחריות:

שהמוכר כלומר ובדבר אחר ייפה כחו במתנה שהמוכר לא מכר את הכל כהאי דתנן בפרק המוכר את הבית לא מכר לו לא את הבור ולא את הדות שהמוכר בעין רעה הוא מוכר אבל הנותן במתנה נתן את הכל שהנותן בעין יפה הוא נותן ומדחזינן דלא קיבלה מיניה שמואל משום דלא ס"ל לייפות כחו הוא נתכוין וה"נ בהא דר' בא שאם התנה ע"מ לכתוב לו אונו לא אמרינן ליפות כחו נתכוין אלא עד שיכתוב שטר:

ודרב חונה. דס"ל דאמרינן ליפות כחו נתכוין כר' יוחנן דשמעינן ליה מהאי עובדא דלקמן דס"ל הכי:

חד בר נש מידמיך. בשעת פטירתו אמר ינתנו כל נכסי לפלוני וחזר ואמר כתבו ותנו לו:

אעלון עובדא קומי רבי יותנן. מה הוא אומר בדבר זה משום דאיכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואמר להן ר' יוחנן חזינן אם אמר לזכותו כגון שאמר אף כתבו ותנו לזכותו נתכוין וד"ה זכה דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי ובלאו הכי זכה זה והא דאמר אף כתבו לייפות כחו נתכוין:

ואם לזכותו בכתב. שלא נתכוין אלא להקנותו בשטר זה הכל מודים שאינו כלום דאין שטר לאחר מיתה:

מי מודיע את דברו גרסינן:

תיפתר שהיו שם עדים יודעים. איך ציוה זה ואם ליפות כחו נתכוין:

הגע עצמך שאין שם עדים יודעים. שהעדים שהיו בשעה שציוה לא היו מבינים כוונתו מהו:

לעולם השדה בחזקת בעליה. היורשים וזה המקבל מתנה מוציא מחבירו ועליו הראיה:

עד כדון. שמענו כשהיו במקום אחד כדמשתעי קרא שהיו המתנות בערי בצורות:

היו הקרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא:

אמר להן ר' אליעזר. בפ' מי שמת פליגי התם ר' אליעזר וחכמים במחלק נכסיו על פיו דקסברי חכמים במסוכן לא בעי קנין דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין הן ור"א אומר בין בריא בין מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה ואמר להן ר"א ראיה לדבריו:

במדוני אחד. על שם מקומו:

וביקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות אגבה:

וקיימו את דבריו. ור"א לטעמיה דס"ל שכיב מרע היה וצריך קנין ושמעינן מהא מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שאי אפשר להעמיד עליה כל אלו אלמא לא בעינן צבורין:

ולא שכיב מרע הוא. לדברי ר"א שמביא ראיה מכאן ע"כ שמעינן דשכ"מ היה וא"כ לא שמעינן מידי מהא לענין צבורין דשאני שכ"מ הואיל ומצינו שהקילו חכמים בו לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ"מ אפי' בדברים והוא הדין נמי לענין צבורין לפי שבכ"מ בעינן צבורין ובשכ"מ לא בעינן ואין ראיה מכאן למתנת בריא:

א"ל. ר' ענא לא כר' אליעזר היא וכי שנייא הוא לר"א בין בריא לשכ"מ שהרי הוא שכיב מרע דר' אליעזר הוא בריא דרבנן וכמו לרבנן בריא בעי קנין ה"נ לר"א בשכ"מ ומדלא הצריך צבורין בשכ"מ ה"נ בבריא לא בעינן צבורין:

א"ל. אין ודאי שכ"מ דר"א כבריא דרבנן ושפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:

תמן תנינן. בפ"ג דפיאה קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות:

קרקע כל שהוא מה טב. למאי חזי הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין וש"מ נמי מהכא דלא בעינן צבורין:

תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו. והקנה אותה אגב קרקע כל שהוא זו:

קנה. ובשנתן לו דמי שניהן כדלעיל:

ובניכסי הגר. אם החזיק בשדה אחת לא קנה האחרת אפי' מיצר בנתיים אפילו אין מפסיק בנתיים אלא המיצר בלבד לא קנה חבירתה:

נתכוין לקנות מן המיצר ושרע מיניה. ולמטה הימנה מהו אם יכול לקנות הקרקע בחזקה של המיצר או לא ולא איפשיטא:

על מנת לזכות בצפונן. ולא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה כלום מפני שהאמצע שלא נתכוין לקנות מפסיק בין אותו צד שהחזיק לאותו צד שנתכוין לקנות ואפי' הוא בשדה אחת דדמיא למיצר המפסיק בין שתי השדות:

המחזיק בקרקע חייב בכל. אפי' במעשרות וגרסינן בתוספתא שם בתלוש מן הקרקע פטור בכל:

המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופאה. דקרינן גביה קצירך ופטור מן המעשרות הואיל ואין לו חלק בקרקע ולא קרינן גביה תבואת זרעך וגו':

ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת. בתמיה הא לרב חסדא אפילו החזיק בקמה לאו כלום הוא דכיון שאין לו חלק בקרקע והרי אויר שבין שבולת לשבולת מפסיק ובנכסי הגר לאו כלום הוא:

תמן תנינן. פרק המוכר את הספינה לוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה:

שמואל אמר לא קנה אלא אותו קלח בלבד. שתלש ופריך והתנן במתני' אם תלש כל שהוא קנה וש"מ דכל הפשתן קנה:

נחותא. שהיה רגיל לירד לבבל:

מודה שמואל בניכסי הגר. כלומר כי קאמר שמואל דלא קנה אלא אותו הקלח בלבד בנכסי הגר הוא דקאמר דס"ל כרב חסדא כיון דאויר מפסיק באמצע לא קנה השאר:

המטלטלין. שדרכן להגביהן מהו שיקנו בגרירה ע"ג קרקע:

אמר ר' בא בר ממל. מפרש בעיא דר' יוחנן דמה צריכה ומספקא ליה בעורות הקשים וכבידים שאי אפשר להגביהן בשום פנים אבל בעורות הרכים של עגלים הרכים וקטנים אפשר להגביהן ולא קנה עד שיגביה:

חייב. לשלם שכבר נתחייב בגניבתו קודם השבת ואין תשלומין ומיתה באין כאחד:

אבל אם היה גורר. בכיס ולא הגביהו מקודם ואינו קונה עד שיוציאנו מרשות הבעלים לרה"ר ונמצא שאיסור שבת וגניבה באין כאחד פטור מתשלומין דקים ליה בדרבה מיניה:

הא אם לא חלה עליו. כאחת כגון שהיה מגרר בחול חייב בתשלומין אע"פ שלא הגביה וקשיא לר' בא בר ממל:

תיפתר. באילין כיסים הגדולים שדרכן לגררן ואין דרכן להגביהן והלכך בגרירה קנייה:

מנין למדו כו'. מפורש בפרק היה מביא וע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף