פני משה/פסחים/י/ה

פני משה פסחים י ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עד היכן הוא אומר. בהלל ב"ש אומרים עד אם הבנים שמחה כדמפרש טעמא בגמרא דאכתי לא היה זמן הגאולה בתחלת הלילה והאיך יאמר בצאת ישראל ממצרים וב"ה ס"ל כיון שהתחיל אומרים לו גמור:

וחותם בגאולה. מסיים את ההגדה בברכת גאולה ולא מפרש היאך מברכין אותה ופליגי ר' טרפון ור"ע לפרושי למילתיה דת"ק ר"ט אומר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות דכולה חדא הודאה היא ור"ע ס"ל חותמין ג"כ בברוך לפי שמוסיף בה דברי רצוי ובקשה כן ה' אלהינו יגיענו וכו' והלכה כר' עקיבא:

גמ' מתחלה צריך להתחיל. בפסוק בעבר הנהר וגו' ויעבדו אלהים אחרים וזהו הגנות ומסיים ואקח את אביכם וגו' וזהו השבח:

וארב כתיב והה"א קרי ולא כתיב לרמז כמה ריבים עשיתי עמו כמה נסיונות נתנסה עד שלא נתתי לו את יצחק:

ד"א נעשיתי לו אורב. כאורב בדבר מה יהיה זרעו כשר או לא ואע"פ כן אין חטא מיתן ליה ואין זכה מיתן ליה ודורש זה מהפסוק שלאחריו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו וגו' ולמה היה לו ליהושע לספר לכל זה ולהזכיר כאן את עשו אלא מפני שרצה להוכיחם ולהזהירם לעתיד כאמור לבסוף ועתה יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת וגו' ולא תאמרו הרי עשו וזרעו ואפי' כן ניתן להם ירושה ונתקיימו בארצם תשובה לזה מה שאני מקדים לפניכם שכך אמר וארב את זרעו אורב אני וכו' ובין חטא ובין זכה מיתן ליה וזהו מה שנתתי לעשו זכות אברהם ואחריו יצחק גרמו לו אבל אתם יראו את ה' שעמכם בני יעקב ונבחרים אתם הקב"ה מדקדק עמכם והסירו את האלהים אשר עבדו אבותיכם וגו' ועבדו את ה':

א"ל בית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים בתחלת הלילה לשיאמרו בצאת ישראל ממצרים:

אמרו להן בית הלל. א"כ אפי' אלו ממתין עד קרות הגבר וכו'. שהרי עיקר הגאולה ויציאת מצרים ביום היתה אלא מכיון שהתחיל במצות הלל אומרים לו מרק הכל:

התיב ר' אבינא בר סחורא. על הנוסחא דגריס במתני' אשר גאלנו וכו' והגיענו הלילה הזה וכי לא כבר הזכיר זמן על הכוס אחר קידוש היום:

מתניתא אמרה כן. הכי תנינן נמי בברייתא ויליף לה מקרא דכתיב שלש פעמים בשנה וגו' בחג המצות וגו' ושלש רגלים אלי מצויינים הם מזמן לזמן:

תני אידך כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן. ור"ה ויוה"כ בכלל בלבד ולפי שאינן אלא פעם אחת בשנה ולאפוקי שבת דאע"ג שכתוב בו מקרא קודש לא שייך ביה לומר זמן:

ויאות. הוא שהרי מי שראה תאנה ביכורה וכיוצא בה ושמא אינו צריך להזכיר זמן כשאוכל אותה בתמיה אם כן על כל הבא מזמן לזמן שייך ברכת הזמן:

הרי ראש השנה ויום הכפורים ביהודה וכו'. כל זה עד סוף הענין לא שייך הכא מידי ועיקר מקומו לעיל בפ' מקום שנהגו בסוף הלכה א' דפריך על המתני' דהתם ואינו אסור משום בל תתגודדו ומשני בשעה שאלו עושין כב"ש ואלו עושין כב"ה וכו' והדר פריך הרי ר"ה ויוה"כ ביובל ביהודה נהגו וכו' בענין סדר הברכות והתקיעי' וכו' וכדפרישית הכל שם ואגב דאיירי במתני' בפלוגתא דב"ש וב"ה בענין נוסח ההגדה מייתי להא נמי הכא כדרך מעתיקי הש"ס הזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף