פני משה/עירובין/ו/ד

פני משה עירובין ו ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. אבל לא משתחשך דקסברי ביטול רשות מיקנא רשותא הוא ומיקנייא רשותא בשבתא אסור ובית הלל סברי ביטול רשות איסתלוקי רשותא בעלמא הוא ואיסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי:

מי שנתן רשותו והוציא. אח"כ ברשותו שביטל:

במזיד אוסר. שהרי לא עמד בביטולו ואם בשוגג הוציא עומד בביטולו הוא ואינו אוסר והלכה כר' יהודה ודווקא שאלו שביטל להן לא קדמו והחזיקו אבל אם קדמו הן והחזיקו והוציאו ואחר כך חזר הוא והוציא בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר עליהן:

גמ' מאימתי נותנין רשות כן היא מתני' מאימתי מבטלין רשות וכו'. כלומר דכך צריך לפרש דבביטול רשות עצמו פליגי אם מותר בשבת כדפרישית במתני' דלא תימא לפרש דבזמן נתינת רשות הוא דפליגי דלבית שמאי אם נותן רשותו מבעוד יום נמי מהני ולבית הלל דווקא משתחשך משום דבשעה שתהא חלה הנתינה בעינן וצריכה היא לכך וזהו משתחשך הלכך קמ"ל דבהתירא הוא דפליגי והיינו דמסיים הש"ס כיני מתניתא ב"ה אומרים משתחשך וכלומר דהשתא שפיר מיתפרשא המתני' דבית הלל אומרים משתחשך והיינו אף משתחשך דלא כן דאם תפרש דבזמן שתהא הנתינה חלה הוא דפליגי א"כ היא מתניתא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ואמאי לא קחשיב לה בעדיות אלא כדאמרן:

מי שנתן רשותו והוציא כיני מתניתין מי שביטל רשותו וכו'. כלומר כל מקום שנשנה שנתן רשותו כן צריך לפרש שביטל רשותו ופליגי אימתי הויא חזרה מביטולו כשחזר והוציא אבל אם היה נותן רשותו בנתינה ממש לא היה יכול לחזור בו לעולם:

כיני מתניתא אינו אוסר. כן צריך לגרוס אליבא דר"מ דלעולם אינו איסר כדאמרינן לעיל סוף הלכה א':

תני. בתוספתא פ"ה והועתקה כאן בהיפך וה"ג שם שלשה שהיו שרויין בחצר ומת אחד מהן ונפלה ירושה לאחד מן השוק עד שלא חשיכה אינו אוסר משחשיכה הרי זה אוסר והיינו דקאמר עלה ר' אחא בשם ר' חיננא דבית שמאי היא דבית שמאי אומרים אין מבטלין רשות משתחשך וכו' והלכך כשמת משחשיכה הרי זה אוסר זה שנפלה לו הירושה ואינו יכול לבטל רשותו:

אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דמכיון שזה מת אין ביטול רשות גדול מזה שהרי נסתלק רשותו ממילא ואפילו לבית שמאי כשמת משחשיכה אין כאן איסור דזה שמת עירב הוא וקנה עירובו בבין השמשות והלכך שוב אינו אוסר זה שנפלה לו הירושה שכבר הותר למקצת השבת:

הרי שהיה לאחד מבני השוק וכו'. סיפא דהתוספתא היא שם:

עד שלא חשיכה ה"ז אוסר משחשיכה איני אוסר עוד היא דבית שמאי וכו'. דקס"ד דהאי ש"ס דה"ק הרי זה אוסר עד שיבטל זה רשותו שנפלה לו בירושה והלכך אם מבעוד יום נפלה לו אוסר הוא עד שיבטל ואם משחשיכה מכיון שהוחר למקצת השבת. אינו אוסר אעפ"י שאינו יכול לבטל ולהכי קאמר דגם הסיפא כבית שמאי מיתוקמא דאלו לבית הלל אין חילוק בון מבעוד יום בין משחשיכה:

מהו לבטל רשות משתחשך. בכה"ג הוא דקא מיבעיא ליה שנפלה לו רשות במשתחשך ולבית הלל דס"ל בעלמא מבטלין רשות משתחשך הכא ביורש מאי מי אמרינן דמכיון דאי בעי לערובי מבעוד יום לא מצי מערב ביטולי נמי לא מצי מבטל או דילמא מכיון דבא מכח האי דמת והוה מצי לערובי ולא עירב מצי האי דאתי מכחו לבטל:

שאלין לר' חמא בר יוסף ושרא. ופליגי לקמן היאך הוה עובדא:

שמעון. להן ר' יוחנן כשסיפרו לו המעשה ואמר להן יפה עשיתן ור"ל אמר לא יפה עשיתם:

מה פליגין. אם פליגין הן ובמאי פליגי:

ר' זעירא אמר לא פליגין. לדינא אלא מ"ד יפה עשיתם ששכרתם כלו' דעובדא הכי הוה שהיה עכו"ם שרוי עמהן בחצר אבל לא היה בביתו מע"ש ונכרי כי ליתיה בביתיה לא אסר ובשבת בא ושכרו ממנו הרשות ואמר להן ר' יוחנן יפה עשיתם ששכרתם שמותר לשכור בשבת רשותו:

ומ"ד לא עשיתם יפה שטילטלתם. כלומר דלא סיימוה קמיה דר"ל ששכרו הרשות והיה סבור שטלטלו בלא שכירת רשות ואמר להן לא עשיתם יפה שטלטלתם כך והיה לכם לשכור רשותו ואם כן ר"י ור"ל לא פליגי לדינא דלד"ה שוכרין רשות בשבת והשתא איפשיטא נמי הבעיא דלעיל דאם שוכרין רשות בשבת אף על גב דלא מצי לעירובי ה"ה שמבטלין רשות בשבת אפילו היכא דאי בעי לעירובי לא מצי:

רבי בא אמר פליגי. רבי יוחנן ור"ל לדינא לר' יוחנן שוכרין רשות בשבת ואמר להן יפה עשיתם ששכרתם וטלטלתם ע"י כך ור"ל אמר לא עשיתם יפה לא למה ששכרתם לפי שאין שוכרין רשות בשבת ולא למה שטלטלתם ע"י כך דלא הועיל לכם זה כלום:

ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן. אהא דלעיל קאי דאמרינן להאי מ"ד דמכיון שהותר למקצת השבת הותרה כולה אם אף לענין מחיצות כן דאמרינן שבת כיון שהותרה הותרה:

היך עבידא וכו'. הך בעיא גרסינן נמי לעיל בפ"ק בהל' ח' והתם שייכא האי לישנא דאמרינן שם אין שיירא פחות מג' ויש להן דין שיירא שחנתה בבקעה ומקיפין כמה שירצו וליחיד ולשנים אין ניתנין להן אלא עד בית סאתים ואם יהיו שנים בע"ש ועירבו עירוב אחד כלומ' שהקיפו בית סאתים אחד ועל שם שמותרין לטלטל בו וכדרך שמטלטלין ע"י עירוב קרי ליה עירוב:

ובא הנכרי. בשבת:

והוסיף. שהרחיב המחיצה יותר מבית סאתים מהו:

כבר כנסה שבת באיסור. מכיון שבשעת הכנסת שבת לא הותרה להן יותר מבית סאתים אין להן יותר:

היו ג' ועירבו שני עירובין. כלומר יותר משיעור בית סאתים ולאו דווקא שני עירובין אלא שיעור עירוב לכל אחד ואחד כדאמר התם לעיל לג' נותנין להן בית ו' ובא הנכרי בשבת ופיחת משיעור ההיתר שלהן וכגון שלא היה שם בית סאתים פנוי דכך הוא הדין בשיירא ובא הנכרי ופינה הכלים משם ונמצא שפיחת להן וגרם האיסור בלי קלקול המחיצה:

כבר נכנסה שבת בהיתר. ושבת הואיל והותרה הותרה מכיון דאיתנהו למחיצות:

חייליה דר' בא. דפשיטא ליה דשבת כיון שהותרה הותרה ולענין ביטול רשות ושכירת רשות אמרינן שאפי' בשבת מבטלין ושוכרין כדאוקי ר' בא לעיל למילתיה דר' יוחנן וסייעתיה מן הדא ברייתא:

כל שבת שנכנסה בהיתר מותר וכו' חוץ מן המבטל רשות. שאעפ"י שלא ביטל מקודם מבטל הוא בשבת ומ"ד וכו' ואיכא למ"ד חוץ מן המבטל והמשכיר ששתיהן מותר בשבת:

מהו לשכור רשות מן הפונדק. נכרי ומשום שסתם פונדק הבית משכיר הוא לנכרי אחר לטפל בו צרכי הפונדק ומהו לשכור רשות מן הפונדק והוא בעל הבית ואע"פ שעכשיו הרשות של נכרי השוכר ממנו:

ושרא. להן לשכור מן הנכרי בעל הפונדק:

שמע רשב"ל ואמר מאחר שהנכרי השוכר להפונדק בא ומוציאני שעכשיו הרשות הוא שלו א"כ לא עשינו כלום:

רבי יוחנן בעי. הקשה על סברת ר"ל שמעתה אין בתינו שלנו שהכל תחת רשותם הוא וא"כ לא יהיה לנו היתר בשבת ואפילו בעירוב מבית לבית שאנחנו דרין בהם מאחר שאין הבתים שלנו:

רבי יוסטי וכו'. כלו' דהאי לאו מילתא היא שאף על פי שאין בתינו שלנו לדור עמנו כלומר שיהא קבועות לדירה עמנו לכל זמן הוא שאין הבתים שלנו הא לצאת אין מוציאין אותנו כ"ז השכירו' ששכרנו מהם אבל בפונדק מוציאין אותנו זה שעכשיו יש לו רשות יכול להוציא אותנו ואף שיש לנו רשות מבעל הפונדק ול"ק על סברת ר"ל בהא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף