פני משה/עבודה זרה/א/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
גליוני הש"ס




פני משה TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין משכירין להם בתים בא"י. גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא היא:

ואין צריך לומר שדות. דאיכא תרתי דאיסורא חנייה בקרקע ומפקיעה מן המעשרות:

ובסוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד וקסבר ר' מאיר כיבוש יחיד שמיה כיבוש והלכך במכירה איכא איסורא דאוריית' בין בבתים בין בשדות ובשכירות בבתים לא אחמור בה רבנן למיגזר אטו מכירה אבל בשדות כיון דאיכא תרתי גזרו אטו מכירה:

ובח"ל. דליכא איסורא דאורייתא במכירה דכי כתיב לא תתן להם חנייה בא"י הוא דכתיב הלכך מותר למכור להם בתים ולא גזרינן אטו מכירה בא"י אבל שדות אסור במכירה כיון דאית בהו תרתי גזרו רבנן ובשכירות מותר דלא גזרינן בח"ל שכירות אטו מכירה דמכירה גופה בשדות גזירה היא אטו מכירה בא"י:

ר' יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים. ולא גזרינן אטו מכירה:

אבל לא שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן אטו מכירה:

ובסוריא מוכרין בתים. דקסבר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ואין כאן איסור מכירה מדאורייתא:

ומשכירין שדות. כיון דאית בהו תרתי גזרינן במכירה אטו מכירה בארץ ישראל אבל בשכירות אטו מכירה לא גזרינן דמכירה גופה גזירה היא:

ובחוצה לארץ. כיון דמרחק לא גזרו רבנן כלל ומוכרין אילו ואילו והלכה כר' יוסי והא דשרי להשכיר להם בתים בארץ ישראל דוקא לפחות משלשה ביחד אבל לא ישכור לשלשה נכרים ביחד שלא יעשה שכונה של נכרים:

גמ' לא תתן להם חן. שלא יאמר כמה נאה נכרי זה:

לא תחנם וכו'. וכן דרשינן נמי להנך מלא תחנם מדלא כתיב לא תחונם א"נ לא תחונם שמע מינה כולהו:

והתנינן ר' יוסי וכו'. ואמאי התיר להשכיר בתים בא"י הא עכ"פ נותן להם חנייה בארץ:

בית אין מצוי להתברך מתוכו. ולא אסרה התורה אלא חנייה בשדה שהברכה מצויה מתוכה שאוכל פירותיה בכל שנה ושנה:

הורי ר' יוסי בר' בון. להחמיר אפי' בשכירות מקום קבורה להם בא"י:

והתני. בתוספתא דפסחים פ"ב:

מעשה בר"ג וכו'. דשמעינן שנתן לו מתנת חנם לזה המבגיי:

שאין מעבירין על האוכלין. ולפיכך ציוה לטבי עבדו להגביה את הגלוסקין:

ושחמצו של נכרי מותר לאחר הפסח מיד. לפי שהמעשה היה לאחר הפסח מיד ואם חמצו של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנא' לא היה לו ליתן לנכרי זה דהא איכא טובת הנאה ממנו:

אחר רוב עוברי דרכים. שהן נכרים ולפיכך לא רצה שיאכלו ר' עילאי וטבי מפני חשש פת נכרים שאלו היה יכול לתלות בשל ישראל היה מותר שנוכל לומר שנעשה הפת אחר הפסח:

יש בוטה כמדקרות חרב. ולא כתיב כמדקר אלא דלאחר שנדר מן הככר יש כאן מדקרות לפי שאוי לו אם יאכל ויעבור על נדרו ואוי לו אם לא יאכל והוא חוטא שמצער נפשו:

כגון אהין פסוורוס. כמו מקום הצר הזה שלא היה אפשר לנטות לו מן הדרך ופתאום הביט בה שלא בטובתו. פסוורוס ובברכות פ' הרואה גריס פופסארס. ומלשון פסיא בלעז שאומר אדם לחבירו הפוגע בו בקרן זוית ובמקום צר פסיא ומלשון פסיעה ג"כ הוא ומצינו בפרק השוכר את הפועלים דלא מציא פסיא קניא:

ובירך עליה. מ"מ קשיא מאי דבירך עליה ולא כן וכו' והרי הוא זה כנתינת חן:

מה אמר אבסקנטה. ובפרק הרואה אבסקתה. כלומר וכי מה אמר לה כלום מלשון נשיאות חן וכבוד לא אמר אלא שבח להבורא ברוך וכו'. אבסוונתה כך הוא הכוונה בלעז על חלוקת כבוד ונתינת חן:

גודלת ישראל. המגדלת שער הנשים לייפות אותן:

משום לא תתחתן בם. משום אקרובי דעתא הוא וכל שהוא קירוב הדעת גזרו משום לא תתחתן:

לילך לבית המשתה שלו אסור. כדאמרינן לעיל בהלכה ג' לעשות לו שושבין צריכא למימר בתמיה:

ליתן עליהם בלא תעשה. להנעשים להם שושבינים:

נוטעי כרמים. נטיעות כרמים ושאל לר' יוחנן מהו להשכירם להם:

ושרא ליה ר' יהושע מקום שאין ישראל מצוין. ובדמאי פ"י הל' א' הגי' מבוארת. וגריס שאל לר' יהושע בן לוי ושרא ליה סבר ר' יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצוין כהדא בסוריא. כלומר מכיון שאין ישראל מצווין להשכיר להם דינו כבסוריא שמשכירין להם שדות:

הדא סוריא. והדא סוריא גופה מהו אם הלכה כר' מאיר או כר' יוסי:

נישמעינה מן הדא. עובדא:

לחמץ. שם מקום ומסוריא היתה:

אילין דבר עשתור. בני משפחה זו באו ושאלו לר' חגיי בשביל דאין כאן שוכרין ישראל מצוין ומוכרחין אנו להשכיר לנכרים אם אנחנו צריכין לעשר על ידיהם כדין החוכר שדה מן הנכרי דתנן התם שהוא מעשר ונותן לו ועכשיו הן החוכרין מהו שצריך לעשר בשבילן:

מנה את שמע להשכיר כר' יוסי. כצ"ל וכן הוא בדמאי. מדהשיב לו א"צ לעשר את ש"מ דמותר להשכיר להם שדות בסוריא כר' יוסי דמתני':

ועוד וכו'. שכלן פסקו לענין להשכיר כר' יוסי ולעשר אין צריך לעשר על ידיהן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף