פני משה/סנהדרין/ז/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




פני משה TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עד שיפרש את השם. המיוחד של ד' אותיות ואינו חייב עד שיברך השם בשם שנאמר ונוקב שם השם בנקבו שם שינקוב השם בשם:

בכל יום. כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת העדים היו דנין עמהן ובודקין אותן בכינוי היאך אמר אם כך אמר יכה יוסי את יוסי והאי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא כלומר שהב"ד מכנין בדבריהן כאדם המקלל ותולה באחר וזהו קרי כינוי בלשון חכמים ובלשון מקרא כי לא ידעתי אכנה. ולהכי נקט יוסי את יוסי דאיכא ד' אותיות כשם בן ד' אותיות ומשום דחשבונו של יוסי בגימטריא אלהי"ם:

נגמר הדין. ובאו ב"ד לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות זו ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

אלא מוציאין את כל האדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

וקורעין ולא מאחין. עולמית איחוי אלכסנדרית והיא תפירה שאין הקריעה ניכרת אבל שאר תפירות מותר:

אף אני כמוהו. שמעתי. ואינו צריך להזכיר ברכת השם בשם:

והשלישי. אם היה כאן עד שלישי צריך גם הוא שיאמר כן:

גמ' וכר' ישמעאל. ולדברי ר' ישמעאל דקאמר בדיינים הכתוב מדבר דנקראו אלהים מדכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים:

אתיא בק"ו. פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע במכילתא פ' משפטים ושם גריס ר"ע אומר בדיינין הכתוב מדבר:

אם על הכינוין הרי הוא ענוש כרת. דיקלל אלהיו כתיב:

מאן דאמר על הכינוים אזהרה וכרת יליף לה אזהרה מאלהים לא תקלל דכתיבא אזהרה גבי כינוי ועוד יליף ליה כרת מדכתיב איש איש וגו' ונשא חטאו בכרת וכתיב אלהיו:

ועל שם המיוחד במיתה וכרת. דכתיב ונוקב וגו' ואיש איש וגו' וקסבר דאלהיו אדלעיל על שם המיוחד הוא דקאי ונשא חטאו דבכרת ועל הכינוים באזהרה לחוד:

זאת אומרת שדנין מספק. ממתני' דקתני בכל יום היו דנין בכינוי ואע"פ שעדיין לא שמעו מהעדים שהעידו על ברכת השם המיוחד היו דנין אם כך הוא ואם יאמרו העדים אח"כ כזה חייב הוא:

היך עבידא. כלומר לענין מאי קאמרת זאת אומרת ולאיזה דין אתה רוצה ללמוד מזה:

פלוני הרג את הנפש. קס"ד דשמעו קלא בעלמא פלוני הרג את הנפש תופסין אותו ויהא בידון אם כך היה יהא מתחייב בכך עד שיבאו עדיו ויעידו ויוגמר דינו:

ותפסין בר נשא בשוקא. בתמיה ומבזין ליה על קול בעלמא:

אלא כיני. אנו שומעין ממתני' אם יש עדים שהרג את הנפש אע"פ שעדיין לא חקרו ודרשו להעדים תופסין אותו עד שיבאו עדים לפני הב"ד ובודקין אותו:

ואמרין ליה גדף. אמתני' פריך דקתני אמור מה ששמעת בפירוש וכי אומרין להעד שיגדף את השם:

אלא אותו השם. כלומר בפירוש דקאמר ה"ק שיאמר העד אותו השם שאמרת לפניכם והוא שם המיוחד אותו ביקר ובו בירך בשם הזה וזה בירך דעד שיברך השם בשם:

ואין העדים צריכין לקרוע. ולהכי נקט במתניתין הדיינין קורעין שאין העדים צריכין לקרוע עוד הפעם שכבר קרעו בשעה ששמעו ממנו:

שדינן דין. שהרי הדיינין עומדין קאמר:

את ש"מ שית. מהאי דינא דמתני':

כהאי דאמר רב שמואל בר יצחק. שדנין מספק:

שומע מפי שומע. שהרי הדיינין שומעין מן העד ששמע לברכת השם:

השני אומר אף אני כמוהו. כשר אף בשאר עדות דאלו פסול הוא לא הוי קטלינן לגברא אף על גב דהכא לא אפשר בענין אחר:

מכיון שהיו יודעין. העדים משעה ראשונה וכלומר באותו שעה ששמטו היו צריכין לקרוע והלכך אינן צריכין לקרוע עכשיו:

מקשי. על הא דאמרינן שומע מפי שומע צריך לקרוע והא תנינן בפרק דלעיל הכרוז יוצא לפניו וכו' על שעבר עבירה פלונית וכו' ואם מגדף הוא א"כ צריך שיאמרו זה הפלוני בירך את השם ונמצאו יהו כל השומעים צריכין לקרוע בתמיה:

שמענו שומע מפי שומע וכו'. כלומר דמשני לא שמענו אלא השומע מפי השומע הראשון אבל לא שמענו שהשומע השלישי יהא צריך לקרוע:

שמעינן. וכי שמעינן וכו' בתמיה:

מהו לקרוע על קללת הגוי גרסינן. וכן הוא בפ' אלו מגלחין וה"ג התם על קללת השם מנין ויהי כשמוע המלך חזקיהו וגו' מהו לקרוע על קללת העכו"ם מאן דאמר רבשקה עכו"ם היה קורעין שהרי קרעו על שחירף וגידף:

אני ה' אלהי כל בשר וגו'. ואלהי כל האומות הוא ואם שומעין גידוף מהם צריך לקרוע:

בזמן הזה. שאנו בגלות ומצוי הוא בעו"ה ואם אתה אומר כן נתמלא כל הבגד קרעים כדאמר משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע:

מהו לקרוע על הכינוים. ולא גרסינן בזמן הזה והכי איתא התם:

נישמעינה וכו'. שהי' ר"ל מהלך בדרך ופגע בכותי א' שהיה מגדף ובתחילה היה קורע עד שנלאה וירד מן החמור ונתן לו מכה באגרוף על לבו של הכותי וא"ל בר כותי רשע וכי יש לאמך ליתן לי בגדים המספיקים לי:

מילתיה. דר"ל הדא אמרה דס"ל שקורעין על הכינוים שהרי הכותי הזה לא הוה גמיר שם המיוחד וש"מ ס"ל דאף בזמן הזה קורעין:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף