פני משה/נזיר/ה/ג

פני משה נזיר ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ומצאה שנגנב'. ובשעה שנדר היו לו בהמות ואדעתא דהכי נדר שיקריב קרבנותיו מאותן הבהמות ועכשיו שמצא שנגנבו מתחרט מחמת זה על שנדר בנזיר:

הרי זה נזיר. ולא יתיר לו החכם בפתח זה דנולד הוי ואין פותחין בנולד:

אם משנגנבה בהמה נזר. ואמר אלו הייתי יודע שנגנבו בהמותי לא הייתי נודר הרי זה פתח ויתירנו החכם:

זו טעות טעה נחום איש המדי שכשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב. והם נדרו קודם שחרב הבית והתירן מכח פתח זה ואמרו לו חכמים דנולד הוא והלכה כחכמים:

גמ' מה אנן קיימין. המתני' אם בשראה בהמה עוברת בשוק. והיה דעתו לקנות אותה ואמר הריני נזיר על מנת שאקריב בהמה זו שעברה ואח"כ נודע לו שנגנבה ולא מצא לקנותה:

אפילו משנגנבה בהמה נזיר. הוי שהרי בשעה שנדר לא היתה ברשותו ג"כ ואפ"ה נדר:

אם. שטעה וכסבור שיש לו לקנות בהמה ונמצא אחר כך שאין לו ונגנבה דקאמר על המעות שמצא שאין לו במה לקנות ונגנבה בהמה ממנו:

כך אנו אומרים היה עשיר והעני תיפקע ממנו נזירותו. בתמיה וכי אם היה עשיר בשעת נזירותו והעני אח"כ נימא דפקע נזירותו בשביל שאין לו לקנות קרבנותיו:

אלא אכן אנן קיימין. שאומר על הבהמה שיש לי בתוך ביתי ומצאה שנגנבה קודם שנזר דבשעת קבלת הנדר לא היה דעתו אלא על הבהמה שהיא ברשותו וכיון דמצא שלא היתה ברשותו נדר טעות הוי:

החזירוה הגנבים בלילה. מהו אם למפרע חלה עליו נזירות ומונה משעה שנדר או מכאן ולהבא ומשעה שהחזירוה הוא דמונה. ולא איפשיטא:

זו טעות וכו'. מפרש לעיל בפרק ט' דנדרים וע"ש:

עלו. לירושלים ולמאה וחמשים מצא להן שמעון בן שטח פתח להתירן:

תשע מאוון קרבנין. לכל אחד ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים:

אזל לישנא בישא. הלך המלשין לפני המלך וא"ל לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום:

נהירין. זכורין אנו כשהיינו אצלך היה כאן זקן א' שאמר לנו דברי חכמה וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שהמלך ישלח אחריו להביאו:

שלח יהב ליה מילה. נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב"ר פרשה מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתי'. לאחותו של שמעון בן שטח ואשתו של ינאי היתה אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה:

למה אפליתה בי. מפני מה התלת בי לומר שאתה תתן החצי:

ואנא מן אורייתי. שמצאתי להם פתח להתירם ולא היו צריכים לקרבן והרי נתתי להם כמותך:

עד כדון את בקשיותך. עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי:

ומה נימור. וכי היאך אומר אם נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ויאמר המלך יתנו לו לאכול ומשמע דלא אכל פת אלא ירק שהרי לא נטל ידיו ואפ"ה בירך להוציא אחרי' כדלקמן:

חלוקין. חביריו על שמעון בן שטח:

על הראשונה. הם חלוקין שאמר ברוך שאכל ינאי ואע"פ שלא אכל עמהם כלל והא קי"ל דאינו מוציא אחרים אא"כ נתחייב גם הוא:

על השניה. אף על השניה חלוקין הם שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן:

מחלפא שיטתיה דרבי ירמיה. על הא דקאמר רבי ירמיה בפרק שלשה שאכלו קאי דהתם גרסינן לעיל מינה רבי ירמיה בעי אותו שאכל ירק מהו שיברך והתם צריכא ליה לרבי ירמיה דמספקא ליה אם מוציא הוא אם לאו והכא פשיטא ליה דקאמר אין חביריו חלוקין אלא על הראשונה אבל בשניה כדין עשה:

הן דצריכא ליה כרבנן. מאי דקמיבעיא ליה לרבנן הוא כדקתני בברייתא דלקמיה היסב עמהן וטבל בציר אע"פ שלא אכל כזית דגן מזמנין דברי חכמי' ומיבעיא ליה לרבי ירמי' אם האי מזמנין לצירוף קאמר שמצרפין אותו לג' או אפילו הוא מזמן עליהם להוציאן י"ח:

הן דפשיטא ליה. הכא דאין חלוקין עליו ויכול הוא להוציא אחרים אע"פ שלא אכל כזית דגן כרשב"ג הוא דס"ל הכי:

דתני. והא דתני בברייתא שנים בפת ואחד בירק מזמנין ומשמ' דכולן שוין ואפילו אותו שאכל ירק מזמן עליהן:

מתני' דרשב"ג. וכרבי ירמי' דס"ל הכי אליבא דרשב"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף