פני משה/מועד קטן/א/ח

פני משה מועד קטן א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ההדיוט. שתופר לצורך המועד תופר כדרכו. הדיוט נקרא כל שאינו יודע לכוין השפה לבגד שתהא שוה ומכוונת בו אלא מעקם לכאן ועושהו רחב במקום זה וקצר במקום אחר:

והאומן מכליב. עושה תפירות כעין שיני הכלב שאינן שוות זו כנגד זו אלא אחת למעלה ואחת למטה לפי שהאומן צריך לשנות במועד:

מסרגין את המטות. אורגין אותן בחבלים שתי וערב:

אף ממתחין. אם היה ארוג מכבר ורפו החבלים וממתחין אותן ולא מסרגין. והלכה כת"ק:

גמ' כדרכו\. נקרא שממלא את המחט בתפירות ומותח את החוט. ומכלב נקרא שתוחב את המחט אחת אחת:

ר' יוחנן אמר. כדרכו נקרא כשהוא אחת אחת ומכלב נקרא כשהוא מפסיע תפירות הרבה בתחיבה אחת:

מתניתא. ברייתא מסייעא לר' יוחנן דקתני הרצענין מכלבין במועד. אלמא דמכלב מפסיע והיא שינוי דאין תימר אחת אחת הלא כך היא אומנותו לתחוב אחת אחת אלא כי אנן קיימין לפרש מכליב היינו מפסיע. כל שהוא מזווג את האומריות. משווה את השפות של הבגד כדפרישית במתני':

ר' סימון אומר בתופר כיסין היא מתני'. כלומר אין זה הסימן כדר' יוסי בן חנינא. דלפעמים אף מי שאינו אומן מזווג את השפה ומכוון לעשות שוה אלא מתני' מיירי בתופר כיסין של הבגד וזהו נקרא מעשה הדיוט שא"צ אומן לכך ותופר במועד לצורך המועד וכדרכו:

איתפלגון חזקיה ור' יוחנן. בפירושא דמילתא:

ר' חייה בר בא. אמר דלא כר' יסא אלא הכל מודין בסירוג שהוא שתי וערב דאי לאו הכי לא נקרא סירוג כי פליגי במיתוח מהו נקרא דבזה אמר חזקיה או שתי או ערב נקרא מיתוח ור' יוחנן אמר זהו אם היה רפוי ממתחו:

הורי לשמואל בר חנינה שסירוג הוא שתי וערב והתירו לעשותו במועד:

ולא ידעין. אנחנו אם ר' יוסא עבד כשמעתיה דמפרש לפלוגתייהו בהכי והורי כחזקיה או אם כהדא דר' חייא בר אבא שחזר ר' יסא ומפרש כר"ח בר בא והורה לו כדברי הכל:

מתניתא. דפרק י"ט דכלים:

אמרה כן. דסירוג הוא ע"י שתי וערב דתנינן שם החבל מאימתי היא חיבור למטה שאם נטמאת המטה ניטמא נמי החבל משיסרג בה שלשה בתים וכי אית לך למימר דסירגו זה או שתי או ערב בתמיה הא בתים קאמר ועוד כי זה חיבור הוא וכדמסיים ואזיל מהו להעריב ולסרג וכלומר מהו הוא זה אם עושה הערב לבדו ומסרג בו ודאי ולא כנוס הוא אנא ודאי סירוג נקרא כשהוא שתי וערב:

רב הושעיה וכו'. נראה דהנכון לגרוס זה בתר מתניתין דלקמן דאיירי בענין זה:

אית ליה קמח וטחן חטין. כלומר אף על פי שהיה לו קמח לצורך המועד אפ"ה טחן חטין שיהא לו הרווחה במועד:

פוק זבין לן שיחורין. מין תבואה לדכנה לדוך אותו למועד:

וא"ל אית לן פילחא דמועדא. כלומר חתיכה די והותר יש לן לצורך המועד ואיקפד עלוי ר' זעירה שאעפ"כ מותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף