פני משה/יבמות/ה/ד

פני משה יבמות ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' חלץ ועשה מאמר. או או קתני ועשה מאמר או נתן גט או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין אחר החליצה וכר"ע וגט דאחר חליצה לא הוי צריך למיתני דאינו כלום דלמאי ליהני דהא כבר מיתסר בקרובותיה מחמת החליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט ולאשמיעינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומין ובהאי גט סגי לה בלא חליצה תנא נמי גט דלאחר חליצה והכא מפרש בבבלי:

או בעל ועשה מאמר. או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמין דגט שאחר הביאה הוי כמגרש אשתו גמורה ולא בעיא חליצה וחליצה שלאחר הביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין ומאמר אחר הביאה לא הוי צריך למיתני דלמאי ליהני הא אפי' מאמר אחר מאמר ביבם א' ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי' דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין וכרבי עקיבא ואין קידושין תופסין בחלוצה תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בבבלי:

אין אחר חליצה כלום. ארישא קאי אחלץ ועשה מאמר ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר כו' הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ולישנא קלילא הוא למיתני חדא והתרת יבמה לשוק עדיפא ליה למיתני והכי מתרץ לה בבבלי:

אחת יבמה אחת. ליבם אחד ואחת שתי יבמות ליבם אחד שוין הן שיש אחר הגט הראשון או אחר מאמר הראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחילה או אחר חליצה כלום:

גמ' אעפ"י שאמרו אין חליצה כו'. לאו דוקא דהא אין לאחר חליצה כלום אלא כלומר דבחליצה אחר חליצה אין אחריה כלום ממש דלמאי תיהני אבל ביאה שלאחריה פוסלה מכהונה:

בלא כך כו'. בתמיה דהא חלוצה היא:

הבא על חלוצתו פסלה מלאכול בתרומה. בתמיה דאע"ג דנבעלה לחייבי לאוין פסולה מתרומה כדדרשינן בהבא על יבמתו מובת כהן כי תהיה לאיש זר הא בעינן דוקא בשזר אצלה מעיקרא וכדאמר שם בבלי ס"ט לאפוקי הכא דלאו זר מעיקרא הוא:

אלא כשבאו אחיו עליה. דחייבי כריתות הן כדלקמי' ובח"כ לא בעינן זר מעיקרא וכ"כ התוס' שם ס"ח ד"ה נכרי:

ופריך ניחא כמ"ד כו'. והאחין חייבין על החלוצה כרת ופלוגתא היא בפ"ק הלכה א':

ברם כמ"ד כו'. דאין חייבין קשיא:

אלא כשבא הוא על הצרה ופריך ניחא כו'. כדאמרינן שם:

אלא כר"ע. דאמר יש ממזר מח"ל ולדידיה חמירא ליה כחייבי כריתות ולא בעינן זר מעיקרא וכדמוכח מתוס' שם:

ור' יוסי משני דאפי' תימא לד"ה וכגון שהיה יבמה כהן ונעשית חללה בביאתו ובחללה ודאי פוסלה מתרומה ואפי' אין זר מעיקרא כדאמר שם:

נתן גט וחלץ כו'. ולא כבר תנינן ברישא אין אחר כו':

ומשני בגין ניתנינה דבתרה. בשביל דתני בסיפא וא' ב' יבמות דאי מרישא ה"א דוקא ביבמה א' אין כלום לאחר חליצה דחלוצתו היא:

אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו בה קידושין. בתמי' ואחלץ ועשה מאמר קאי ואחר חליצה כשירה ודאי לא תפסי בה קידושין דהא אליבא דר"ע קיימינן ואמאי איצטריך למיתני:

ומשני תיפתר אי כרבי ושלא לדעת. היה מאמר וס"ל דהמאמר קונה בע"כ. והדברים הללו קשים להולמן דאי אליבא דר"ע מי עדיפא שלא לדעת מלדעת ועוד דהיא גופה אתא לאשמועינן דכר"ע אתיא ומאי קשיא ליה וכדאמרינן בבבלי דאין הדברים הללו אמורי' אלא לר"ע. לכך נראה דה"ג שמא לא תפסו בה הקידושין דהאי תלמודא לא מוקי למתני' כר"ע ולבתר תירוצא דרבי יוסי דלעיל שהיה יבמה כהן כו' א"נ לעיל דמוקי כר"ע אברייתא דאמרה פסולה מלאכול בתרומה קאי אבל מתני' מוקי לה כד"ה ולא כשיטת הבבלי והילכך פריך שמא לא תפסו בה הקידושין. ובשינויא נמי איפכא גרסינן אי כרבי במתכוין לקנותה לשום מאמר ביבמתו ואינה יבמתו ואי כרבנן שלא לדעת. וה"פ דלרבי דס"ל נמי כרבנן בזה דקידושין תופסין בחלוצה אלא דדוקא שקידשה לשם אישות בקידושין גמורין אבל אם קידשה לשם מאמר ביבמתו אינן קידושין דאינה יבמתו באמת שהרי אין כאן צד יבום וקידושי טעות הוו והכי אמר בבבלי בהדיא דף נ"ב והילכך אם קידשה לשם מאמר אינו כלום ואי כרבנן דרבי דהכא דלא מחלקי וס"ל דלעולם תופסין בה מוקמי מתני' במאמר שלא מדעת ולטעמייהו אזלי דפליגי נמי בעלמא ארבי דמאמר בע"כ לא הוי מאמר. ואי גרסינן למאי דאפכי או דברי הכל ושלא לדעת ולא למחוק כ"כ צריך לדחוק ולפרש דבזה רבי נמי מודה דלא הוי מאמר בע"כ כלום הואיל ואחר חליצה היא ולכ"ע כרבנן דר"ע אתיא. ועם כל זה לא רציתי לשלוח יד ולהגיה כאן:

ותני כן. דפליגי ר' ורבנן במאמר בע"כ. וגרסינן לפלוגתייהו בבלי פ' כיצד דף י"ט:

מה ביאה. ביבמה קונה בע"כ כדדרשינן בפרקין דלקמן מויבמה וטעמייהו דרבנן מסיק התם דניחא להו למילף מילי דקידושין מקידושין דעלמא דמדעתה נינהו:

וכמה דר' כו'. לשון בעיא היא מי נימא דלר' הגט פוטר בע"כ ביבמה כמו המאמר:

ופשוט לה ולמה רבי אומר כו'.כלומר דמה טעם דרבי דמאמר קונה בע"כ דגמר מביאה דגדול כלומר דשייכא ביה דעת. והילכך מאמר שפיר הוא דשייך לילף מביאה דתרווייהו לקנות הן:

אבל ויפטור הגט שלא לדעת וחליצה אינה פוטרת אלא לדעת. דבגט ודאי ילפינן מחלוצה דשניהם לפטור הן ולחליצה צריך שיהו מתכוונין לפטור. ובבבלי לא מצינו בהדיא בדין גט שלא לדעת אלא דמשמע משם דכל גט דפוסל בכהונה פוסל ביבמה וכ"פ הרמב"ם פ"ה מהלכות יבום הלכה א':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף