פני משה/יבמות/א/ב

פני משה יבמות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' וכולן אם מתו. שמתה בתו קודם מיתת אחיו או שמיאנו בו ובגמ' מפרש לה היכי משכחת לה מיאון בבתו והרי הוא קיים ואין מיאון אלא ביתומה:

או שנמצאו איילונית. לאו דוקא נמצאו אלא אפי' הכיר בה כדמפרש בגמרא:

איילונית. לשון איל הזכר מן הצאן שאינה יולדת וסימני' מפורשים בבבלי פ' הערל פ':

שאין את יכול לומר כו'. שכבר ילדו מאחר קודם שנשאו לאחיו ולאו איילונית נינהו ומיאון נמי ליכא שהרי גדולות הן דבנים כסימנים הן ואין ממאנת אלא קטנה ואעפ"י דקטנה בשנים היא מ"מ כגדולה מיחשבא והכי מסיק בבבלי והך סיפא דמתני' ר"ע היא דאי לר' ישמעאל משכחת לה מיאון בחמותו בקידושי קטנות. וכדמפרשינן בגמרא. וכ"כ התו' במתני':

גמ'. ר' יוחנן אמר כו' הך סוגיא גרסינן לקמן ריש פ' ב"ש ושם הגי' עיקר עם מה שהגהתי מכאן מריש הסוגי':

ממאנת היא ביבם. אם לא מיאנה בבעלה יכולה עדיין למאן ביבם לעקור הזיקה ולהתיר הצרה דלמפרע לאו צרת ערוה היא:

וכלה לחמי'. אממאנת נכרית קאי דמותרת לאביו כשתמאן ביבם:

אינה ממאנת. ולקמי' מפרש במאי פליגי:

כב"ש. דאמר לקמן ריש פ' י"ג דממאנת בבעל ולא ביבם ורב ור"ל דלא כב"ה בתמי':

ומשני דהכא במילתא אחריתא פליגי וכ"ע אליבא דב"ה כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין פלוגתייהו אם באומרת כו' כל עמא מודיי שהיא עוקרת גרסינן דהא אומרת ולא בנישואי אחיך ועוקרת הזיקה והיינו כעולא דאמר בבבלי ק"ז דממאנת ביבם לב"ה ואפי' לא עשה בה מאמר אלא אף לזיקתו:

אלא כן אנן קיימין. פלוגתייהו באומרת אי איפשי גרסינן דאומרת סתם אי איפשי בנישואין:

דר"י אמר כאומרת כו'. דמסתמא אמדינין דעתה שנתכוונה ג"כ לעקור זיקתה מנישואי אחיו שמת. ורב ור"ל סברי דכאומרת אי איפשי בנישואיך לבד אבל בנישואי אחיך רוצה אני. כלומר אם הי' קיים הייתי רוצה בנישואיו וזיקתה קיימת:

מתני' פליגא כו'. וקתני מיאנו דומי' דנתגרשו:

נתגרשו ולא הימנו. בתמי' דע"כ דהימנו ודכוות' מיאנו הימנו אבל לא ביבם וקשי' לר"י:

תני ר"ח כן גרסי'. בתוספת' ריש פ' א' דתני נמי הכי דדוקא אם מיאנו בחיי הבעל כו' וזה הכל מהקושי' דאלמא אינה יכולה לעקור זיקתו:

ומשני ר' יודן מתני' תיפתר בשמתו ולא מיאנו:

דמתני' אמרה גרסינן:

כל כו'. כלומר האי ולא מיאנה מפרשינן שמתה אבל אם היא קיימת יכולה למאן השתא:

אפי' תימר בקיימת. ולא קשיא על ר"י דמיירי שאין שם יבם אלא אביה ומש"ה צרת' לא מתייבמת משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו וכדרמי בר יחזקאל בבלי י"ג:

בלבד מן האירוסין. לאו אמיאון קאי דהא פלוגתא דב"ש וב"ה היא לקמן פ' י"ג אלא אאיילונית קאי. וה"פ דר' יונה קאמר דדוקא שנמצאו איילונית מן האירוסין כלומר שמת אחיו קודם שנשאה דאיכא למימר שלא הכיר בה שהיא איילוני' והוי מקח טעות והילכך צרתה מותרת אבל אם נשאה אמרינן דמסתמא הכיר בה כדאמרי' בכתובו' חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ונתרצה בה והרי היא אשתו וצרת' אסורה וכרב אסי לעיל בהא דמוקי למתני' בשלא הכיר בה:

אף מן הנישואין. והכיר בה אפ"ה צרתה מותרת כדמפרש לקמן:

במחזירה תנינה. כלומר במהדורא בתרא של רבי יוסי חזר מדבריו:

לא כן למדנו רבינו. דאפי' מן הנישואין:

והיא כו'. יתד היא שלא תמוט בתמי':

קומי. לפני ר' מנא:

יאות. שפיר אמר ר' יוסי השתא דבשלא הכיר בה מיירי:

עד לא יחזור בה. בתמיה. כלומר דאת מתמה עוד על שחזר מדבריו. א"נ דכולא מילתא בלשון תמי' היא על תחלת דבריו של ר' יוסי דמה אלו בתו מן הנישואין כו' צרתה מותרת בתמיה אלא דע"כ בשלא הכיר בה מיירי וטעמא דמקח טעות הוי ולא הוי כצרת בתו:

א"ל. לעולם אפי' מן הנישואין והכיר בה דאיילונית כמי שאינה בעולם דמה אלו כו':

שמא פטר בחברתה כלום. בתמיה. דהרי לאו בת חליצה ויבום היא:

הוי. ע"כ איילונית כו' כלומר כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אעפ"י שאינה ערוה נמצאת שאין זיקה עליה כלל והויא לה הכא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ומותרת. וכן מסיק בבלי י"ב דאפי' הכיר בה צרתה מותרת:

בתו. דקתני במתני' שמיאנה ובתו ממאנת בתמי'. שהרי נישואי תורה היא כו'. אם אביה השיאה וגיטא בעיא ואם היא קדשה נפשה אפי' מיאון אינה צריכה:

ומשני ר' הונה תיפתר כו'. דכיון שנישאת אין לאביה רשות בה ואח"כ קדשה היא את עצמה לאחי אביה ויוצאת במיאון. והכין מפרק לה בבלי פ' האיש מקדש מ"ד:

זאת אומרת. אמתני' קאי דקתני ואי את יכול לומר בחמותו כו' שאין קטנה יולדת:

דלא כן. דאל"כ תמתין עד שתגדיל ותמאן כו' כלומר שתמאן בקטנות' ותמתין עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאוני' ראשונים דס"ל להאי תלמודא דחיישינן שמא תחזור משתגדיל וכשמואל בבלי ק"ז:

כלתו כו'. ובבבלי נדה נ"ב גריס בתו כלו' דר"י פליג דס"ל דאפי' בקידושי קטנות יכולה היא למאן אחר שילדה וכדמוכח שם דלאו דוקא בקידושי טעות הוא הא דאמרי' בעלמא אליב' דר"י דממאנ'. ולא מיתוקמא מתני' דהכא כוותי':

אמרו דבר א'. כדתני בברייתא דלקמי' עד אימתי כו' והובאה בבבלי שם. כלומר דלר' יודה עד שירבה השחור והיינו בריבוי שערות ואפשר לה שכבר ילדה וכן לר"ש דאמר עד שתתפשט הכף וכן גריס לה בתוספתא נדה פ"ו דברי ר"ש גבי מיאון ובבבלי יוצא דופן מ"ז תני לה גבי סימני בגרות עד שתתמעך הכף והוא מקום תפוח למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך והולך:

ויהא השחור רבה. דתרווייהו בעינן ולפעמים משכחת לה זה בלא זה:

על הלבן. כן היא גי' התוס' שם לבן הוא הבשר:

הלכה כר"י. וכן אמר ריב"ל:

דאית לי' אולפן. שהוא מקובל כן:

לציפורייא. לאנשי ציפורי:

הלכה כר' יודה. והיינו מה דאמר לעיל דר"י ור' ישמעאל אמרו דבר א' דאפילו אחר שילדה:

ולית היא כן. דלא אמר ר' חנינה הכי וכדמסיק:

מאי כדון. מאי טעמא משום דפליגי חברייא בני הישיבה ור"ז בהא:

שאם נבעלה כו'. דהך ביאה הוי קידושין גמורין שהרי גדולה היא ובידה לקדש עצמה וכן אמר בבבלי שם לר"י:

על דעתי' כו' השתא מסיק למילתי' דר' יוחנן דבשלמא ע"ד דר"ז דאמר בנתקדשה בגדלות תליא מילתא אבל אם נתקדשה בקטנותה אעפ"י שנבעלה לאחר מכאן ממאנת דאמרינן על דעת קידושי הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:

ניחא. דשפיר משכחת לה דילדה וחי' היא וממאנת לר"י:

על דעתין דחברייא כו'. אלא אליבא דידהו דבנבעלה תליא מילתא לר"י ואינה יכולה למאן אם לא שנבעלה קודם שהביאה ב' שערות:

וזה אימת כו'. כלומר דע"כ עיברה קודם ב' שערות דאז תוכל למאן והא דנקט וילדה לאו דוקא אלא משום דמסיק הקושיא וחי' היא כלומר דשתיהן ודאי לא מצית אמרת דהא לאו חי' היא ואם ילדה לאחר מכאן עכ"פ בנה מת וכדלקמן:

וחי' היא. בתמי' ולא משכחת לה דתמאן לאחר שתלד:

לא כן אמר ר' רדיפא כו'. דגבול יש לה:

איתא עיברה. אשה שנתעברה כו':

משהביאה כו'. וזהו לאחר הזמן דרבה בר ליואי בבלי פירקין י"ב וכן פי' התוספות שם. ואע"ג דמשכחת לה שעיברה קודם ב' שערות וילדה לאחר מכאן דהיא חיה. משום דעיקר הקושי' על הא דאמר לעיל דר"י כר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפה ממאנת וזה לא משכחת לה לחברייא אליבא דר' יודה. ומשמע מהכא דס"ל דתוך הזמן היא ובנה מתים ודאי אבל בבבלי שם עלה דמקשי על רב ביבי מחמותו דמתני' מסיק דשמא תמות וחמותו אי אתה מוצא כו' שכבר ילדה ובנים הרי הן כסימנין כדפרישי' במתני':

מאי כדון. היכי מפרשי' השתא אליבא דחברייא הא דאמרן לעיל אמרו דבר א':

ה"ג ר' ישמעאל כר' יודה עד שירבה שחור כר"ש כו'. כלו' הא דאמרי' דאמרו דבר אחד לאו דר' יודה סבר להא דר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפ' כו' אלא ר' ישמעאל הוא דסבר כר' יודה וכר"ש בזה דאפי' נתגדלה יכולה היא למאן על קידושי קטנות כדמפרש טעמא דאמרי' על תנאי קידושי הראשון הוא בועל וכדלעיל:

והשתא פריך אבריית' דלעיל על דעתי' כו' ניחא. דקבעו חכמים זמן עד שתביא סימנין הללו דאז גדולה היא ואינה יכולה למאן ואפי' לר"י אפשר נמי דלא ס"ל דאף בגדלותה תמאן דעל דעת קידושי ראשון כו' אלא דלא מיקרי גדולה עד שירבה השחור:

ע"ד כו'. אלא לר"ש דאמר עד שתתפשט הכף ואפי' לאחר שריבה השחור דודאי גדולה היא וטעמי' דעל קידושי הראשון הוא בועל כדמסיק:

דו אמר. כמו דאמר:

לכשיוסיף בה קנין אחר. כלומר הא דאמרן עד שתתפשט א"כ מעתה אפי' גדולה היא תוכל למאן לעולם על קידושי קטנות בתמי':

וקאמר ר' יצחק וכיני. כן הדבר באמת לר"ש אלא שתיקנו תכמים זה הזמן כדי שלא יתפרצו כו' ואם היא גדולה כ"כ אינה יכולה למאן:

אתא עובדא לפני רבי יוסי. בקטנה שלא מיאנה והגדיל' ועמדה ונישאת הויא כדמוכח מדלקמן:

אמר יבדקו דדיה. אם נראו בה סימני בגרות כדתנן פ' בא סימן משיטו הדדים וכדמסיק:

מה כרבי יודה כו'. כלומר דמתמה מה דעתיך כר"י דאמר עד שירבה שחור דאז מיחשבא גדולה והכא ספק ריבה שחור ספק לא ריבה הויא כדלקמ' ולכן צוה לבדוק בדדי' כדמפרש ואזיל:

הוא דאמר ריב"ל כו'. כלומר דמעתה מסימני בגרות נוכל להבין מאימתי חלפו ימי הנערות ואע"ג דלר"י אין כאן סימנים מ"מ לגדולה מחשבין לה דחיישינן שמא נשרו:

ואמר ר' אבהו כו' אין עושין מעשה. מסקנת הקושיא היא דאין חוששין שמא נשרו אם בדקו ולא אשכחו סימנין לחשבה כגדולה. וכרב פפי פ' יוצא דופן דף מ"ו:

ומשני הדא דתימר בתוך הזמן. תוך שנת י"ב אבל לאחר הזמן עושי מעשה לחשבה כגדולה דחיישינן שמא נשרו. וכדמסיק שם דהיכא דקדשה בתוך הזמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא דחוששין והכא נמי כדמסיק:

ברם הכא. לר' יודה נמי דספק ריבה כו' היתה בההיא עובדא:

כופו אני. להשני ליחן גט משום דספק אם היתה גדולה ואינה יכולה למאן ואין נישואיה כלום ספק לא:

רבה השחור. דודאי גדולה היא:

אינו נוגע בגט. דמשנבעלה אח"כ חלו קידושי ראשונים ואינה צריכה גט משני. וזה מסתייע למאי דפרישית לעיל דלר"י לא סבירא ליה דעל דעת קידושי ראשונים הוא בועל. וכן מוכח ממסקנת הבבלי שם לדידן דב' שערות הוו סימני נערות ואם בעל לאחר שגדלה לא אמרינן על דעת קידושי ראשונים הוא בועל וכרב בבלי מכילתין דף ק"ט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף