פני משה/ביצה/ד/ד

פני משה ביצה ד ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין פוחתין את הנר. ליטול אחד מן הבצים של יוצר חרש ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר מפני שהוא עושה כלי. ונוסחת המשניות אין פותחין וכך הוא נוסחת הרמב"ם ופירש שני כוסות או שתי נרות שהן מחוברין בתחלת עשייתן אין פותחין אותן לשנים מפני שהוא כמתקן כלי:

ואין עושין פחמין. דאינהו נמי כלי לצורפי זהב:

ואין חותכין וכו'. דפתילה נמי כלי הוא להדלקה שצריכה עשייה ותיקון:

ואין חותכין אותה לשנים. לפי שהוא מתקן כלי ולמעכה ביד שתהא חלקה מותר:

חותכה באור לשתי נרות. שנותן שני ראשי הפתיל' בפי שתי נרות שצריך להדליקן כאחת ומדליק באמצע ונמצאת הפתילה נחלקת בפי שתי נרות. והלכה כר' יהודה:

גמ' תני. בתוספתא פ"ג:

אין פותחין לפסין סתומין ורשב"ג מתיר. לפסים כלי חרס סתומות והן עשויין כמין כדור חלול מבפנים ולאחר שמלבנים אותן בכבשן פותחין אותן באמצע ונעשין שני כלים:

תמן תנינן. בפ"ב דעדיות:

ג' דברים אמרו לפני ר' ישמעאל וכו' ועל לפסים ארוניות. כמו ערוניות שמשתמשין בהן בעיירות ועשויין כדלעיל:

שהן טהורות באהל המת. כל זמן שלא פתחו אותן דכלי חרס אינו מטמא מגבו אלא מאוירו דכתיב וכל כלי פתוח זה כלי חרס שהטומאה מקדמת לפתחו לפי שאינו מיטמא אלא דרך פתחו ואינו מיטמא מגבו וכלים אלו אין להן אויר:

וטמאות במשא הזב. בטומא' היסט שאם ניטלטלו או נתנענעו במשא הזב טמאים אע"פ שאין להן אויר:

מפני שלא נגמרה מלאכתן. דס"ל מה שחותכין אותן זו היא גמר מלאכתן ועד שלא נחתכו לשנים לא נגמרו:

אתייא דיחידאה דהכא כסתמא דתמן. יחידאה דהתוספתא דהכא והוא רשב"ג דמתיר דס"ל דשם כלי עליו אע"פ שעדיין לא נפתח ולפיכך מתיר הוא לפתחו בי"ט דאין כאן מתקן מנא וזהו כסתמא דהתם ת"ק דעדיות דמטמא במשא הזב דנגמרה מלאכתן חשיב ליה מאחר שכבר נתלבנו בכבשן:

ודיחידאה דתמן. ר"א בר' צדוק דלא משוי להו כלי עד שיפתחו זהו כסתמא דהכא והוא ת"ק דהתוספ':

בקעת. בוערת שעל הכירה לאחר שנסתלקה הקדיר' ואינו יכול לכבותה סומכה לכותל שתהא נכבית מאליה ובשביל שלא תכסכס מחמת האש שבתוכה ותתפרק ותתקלקל:

תני. בתוספתא שם:

בשביל לחוס עליה. שלא תבער כולה:

בשאין שם אויר. כלומר שאין לו מקום להשליכה לחוץ על הרוח:

ודיו. כלומר והיא נכבית מחמת הרוח ואין כאן חשש:

א"ר נסא ויאות. בתמיה וכי כן אנן אמרין הדא קלוריתא וכו'. כלומר הרי זה דומה לקילורית של עין שאסור לכחול עינו ממנה בי"ט משום רפואה וכי תאמר בה שמשיף ממנה חוץ לעין וכדי שיכנס הכחול לתוך העין מאליו זה ודאי אסור וה"נ היכי נאמר שמשליכה לחוץ על הרוח שמא נכבית והרי זה כמכבה הוא:

א"ר מנא. לא דמי למשיף בכחול חוץ לעין לפי שכאן לשימור שאינו מתכוין אלא שתהא הבקעת משומרת לו לכשיצטרך ולא עביד מידי שהרי מאליה היא נכבית אבל כאן גבי קילורית אפי' אם משיף הוא בכחול חוץ לעין סוף סוף לרפואה הוא מתכוין שבודאי יכנס לתוך העין וכמאן דעביד רפואה בידים הוא:

ג' דברים נאמרו בפתילה וכו'. תוספתא סוף פ"ג:

ואין מפספסין. אין מהבהבין אותה באור להסיר הצמר והשער סביב:

מועכין אותה. ביד לחלוק הצמר והשער דכלאחר יד הוא:

בצריך לשניהן. כדפרישית במתני':

מוחטין את הפתילה בי"ט. כשנעשה פחם בראש הפתילה ומחשיך האור מסירין הפחם ביד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף