פני משה/בבא מציעא/ט/ז

פני משה בבא מציעא ט ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות אמרינן תכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה:

לא יזרענה חטין. שהחטים מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין:

קטנית לא יזרענה תבואה. שבקרקע שלהן התבואה מכחשת אותה יותר מן הקטנית:

גמ' ניחא. על רשב"ג פריך דאמאי אוסר בשתיהן ניחא שעורין לא יזרענה חטים דאיכא טעמא שמכחישות את הקרקע חטין לא יזרענה שעורין בתמיה ומשני ואתייא כר' לא או כד"ה וכו'. הך מילתא דר' לא ובר פלוגתיה נשנית בפ"ו דדמאי וצריכין אנו לבאר הסוגיא דהתם במקצתה כדי להבין הסוגיא שלפנינו דהתם תנן במתני' ריש הפ' המקבל שדה מן הישראל ומן העכו"ם ומן הכותי יחלק לפניהם החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו א"ר יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נותן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו. החוכר שדה מן העכו"ם מעשר ונותן לו. ומדייק הש"ס התם בסוף הלכה א' על דברי ר' יהודה דלפרש דברי ת"ק קאי. הא מאותו המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו תני ר' חייא מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו מתניתא כרשב"ג מה דתני ר' חייא כחכמים ופליגא אתינן מתני מתניתין במקום פלוני לא נהגו לעשות שעוריים כפליים בחטין מה דתני ר' חייא במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים בחטים. וזה פירושא דלישנא קמא ס"ל דמתני' ור' חייא בתוספתא והוא כחכמי' שהבאתי בהלכה דלעיל פליגו בפלוגתא דרשב"ג וחכמים דהכא דתנא דמתני' ס"ל כרשב"ג דעל המין קפדינן וכדאמר הכא אפי' לזרעה חטים לא יזרענה שעורים והלכך ס"ל להאי תנא דהתם דאם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכי לא הורידו בעל השדה ואם היה נותן לו מאותה השדה ומזה המין שקיבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר מחלקו ואדעתא דהכי הורידו מה דתני ר' חייא דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא במין כחכמים דהכא דלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון א"ל לזרעה חטים והוא זרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישין את הקרקע. ופליגא בהכי כדאמרן:

אית אנן מתני'. איכא דתני להו דלא היא דלא פליגי אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שלא נהגו לעשות שעורים כפליים כחטין והלכך איכא קפיד' במין דבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת קרקע ועכשיו אני מפסיד בחלקי מהחטין והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפליים נמצא זה לא הפסיד כלום והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפי' הוא נותן לו שעורים שזרע' כיון דנותן לו כפליים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטים ומשום הכי ס"ל לחכמים שאין צריך לעשר. וגרסי' שם עוד בריש הלכה א' החוכר שדה מן העכו"ם מעשר ונותן לו ופריך הש"ס הכא את אמר תורם ונותן לו לעיל במתני' בדין דחוכר והכא את אמר מעשר ונותן לו חברייא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו"ם ולא קנסו בחוכר מישראל ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין בחוכר מן העכו"ם ולא תפסה בחוכר מישראל כלומר לדברי חברייא לאו מדינא קאמר דחוכר מן העכו"ם צריך לעשר אלא מתורת קנס כדי שלא יחכור מן העכו"ם ומהנה לו ומפני כך תשאר בורה ועל כרחו ימכרנה לישראל אבל מדינה אין על החוכר לעשר כ"א במקום דאיכא קפידא שנותן לו ממין אחר בהא הוא דאמרו במתני' דלעיל שצריך לעשר. ור' אילא סובר דמן הדין הוא שעל החוכר לעשר ומתני' דהכא מדינא אמרה ובמתני' דלעיל דבחוכר מישראל הוא לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו מדת הדין אלא מכיון שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אמרו חכמי' שאין צריך לעשר ע"כ מהסוגיא דהתם עם ביאורה והשתא קאמר הכא דאתייא כר' לא דשיטתו כלי' קמא במתני' דריש הפרק דהתם דהא איהו קאמר דמן הדין על החוכר לעשר ולא אמרו במתני' דלעיל דהתם בחוכר מישראל שא"צ לעשר ומפני שלא תפסו בו מדת הדין כ"א דוקא בנותן לו מאותו המין ג"כ אבל אם שינה מחטים לשעורים ואפי' במקום דעבדי שעורים כפליים כחטים לאו כלום הוא דכל היכא דאיכא שינוי אוקמוהו רבנן אדינא והיינו דקאמר ואתייא כר' לא דלדידיה לק"מ הא דרשב"ג אוסר בקיבל לזרוע חטין שלא יזרענה שעורים משום דלעולם אסור לו לשנות דעתו של בעל השדה ומהאי טעמא נמי אוקמוהו אדינא לענין מעשר ושמעינן נמי מינה לדידיה ע"כ דמתני' דהתם כרשב"ג דהכא מיתוקמא וכלי' קמא דמפרשי דלרשב"ג לעולם שנוי הוי ממין למין ותני ר' חייא כחכמים דהכא ופליגי:

או כדברי הכל. כלומר או דאמרינן כשיטת חברייא דהתם דאינהו ס"ל דלעולם החוכר א"צ לעשר מדינו ובחוכר מהעכו"ם טעמא משום קנסא הוא ובחוכר מישראל לא קנסו בו והשתא לדידהו הא דאמרינן דחוכר מישראל צריך שיתן לו מאותה השדה ומאותו המין ואז הוא דא"צ לעשר ע"כ טעמא משום קפידא דבעל השדה הוא דהויא ומינה דכל היכא דליכא קפידא ואפי' במשנה ממין למין וכגון במקום שהשעורין עושין כפלים כחטין א"צ לעשר וזהו כלישנא בתרא דהתם לעיל דקאמר דמתני' ותני ר"ח לא פליגי ולכ"ע כל היכא דליכא פסידא וליכא קפידא דא"צ לעשר ואפי' נותן לו מין אחר שזרע באותה השדה אלא דמתני' מיירי במקום שאין השעורין עושין כפליים כחטים ותני ר"ח מיירי במקום שעושין כפליים כחטים וכיון שכן הוא ולהאי לישנא בתרא דל"פ מתני' דהתם עם תני ר"ח וכדאמרן א"כ ממילא שמעת מינה דתרוייהו ככ"ע דהך מתני' דהכא ס"ל והיינו דכמו דאמרינן התם דכל היכא דשינה לו מחטים לשעורים צריך הוא לעשר דבהא מסתמא קפיד בעל השדה ובדלא עבדי כפליים כחטין ובהכי מיירי מתני' דהתם ובמקום שעושין כפליים כחטין דבהא אמרינן דמסתמא לא קפיד בעל השדה אם שינה לו מחטין לשעורין ובהכי מיירי ר"ח א"כ הוא הדין הכא נמי במתני' דהכא דרשב"ג וחכמים ל"פ כלל אלא לדברי הכל במקום שאין השעורין עושין כפליים כחטים אם א"ל חטין לא יזרענה שעורין:

אבל במקום שמעלין שעורין כפליים כחטין. לדברי הכל אם אמר לו חטין זורעה שעורין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף