פני משה/בבא מציעא/ו/ג

פני משה בבא מציעא ו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' השוכר את החמור וכו' בבקעה והוליכה בהר. בראש ההר ואע"פ שהדרך חלק וישר חייב כדמוקי לה בגמ' שמתה מחמת אויר שלא הוחלקה ולא הוחמה אלא מחמת האויר הואיל ושנה בה יכול הוא לומר לא מתה זו אלא מחמת שלא היתה למודה באויר הר וקשה לה או לא היתה למודה באויר בקעה וקשה לה ומשום ה"נ לא מפליג הכא בין הוחלקה להוחמה כדמפליג בסיפא:

והבריקה. שהתליעו רגליה:

או שנישאת באנגריא. שנלקחה לעבודת המלך:

אומר לו. משכיר לשוכר הרי שלך לפניך שאף מזלך גרם ונפסיד שנינו:

מתה או נשברה. שמפסיד כל שכרו:

חייב. המשכיר למכור העור והנבילה ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור או ישכור לו אחר בדמי הנבילה או יחזיר לו שכרו:

בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור. שבהר היא ראויה להחליק יותר לפי שראש ההר חד ומשופע לצדדין ואם הוחמה חייב שמחמת הבקעה הוא לפי שהבקעה מעלה הבל וההרים סביבים לה ואין האויר שולט בה:

ואם מחמת המעלה. שהוחמה מחמת העלותה בהר חייב שהמעלה גרם לה והוא שינה והוליכה בהר:

לחרוש בהר וכו'. וכל כלי המחרישה לבעל הבקר ונעריו הולכין עם בהמתו זה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד היתד בקרקע שבו הברזל והוא קנקן דמתני':

בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן חייב. שההרים קשים לחרוש מן הבקעים מפני הסלעי' שיש שם:

ודש בתבואה פטור. אם החליקה:

גמ' ניחא בהר והוליכה בבקעה. קס"ד דמדלא מחלק הכא בין הוחלקה להוחמה כדמחלק לקמן ע"כ שלא הוחלקה ולא הוחמה אלא שמתה כדרכה מיירי והלכך פריך ניחא בהאי חלוקה ששכרו להוליכה בהר והוליכה בבקעה שחייב משום דאיכא למימר שמחמת עייפות ויגיעת הדרך עם המשאוי שעליה מתה ואלו הוליכה בהר כמו שהתנה עמו לא היתה מתייגעת לפי שהרוח והאויר שולט שם וס"ל להאי סתמא דתלמודא דסתם בהמה האויר יותר נוח לה ממה שטורח עליית ההר קשה לה ולפיכך אם שינה מהר לבקעה בדין הוא דחייב:

בבקעה והוליכה בהר. בתמיה אמאי חייב:

בשמתה מחמת אויר. מחמת שינוי האויר שלא היתה למודה באויר הזה והלכך לעולם חייב הוא כששינ' דאמרינן זה היה מכיר בבהמתו ובזה האויר שהורגלה התנה עמו וכל היכי ששינה תולין שמחמת שינוי האויר מתה:

שהכישה נחש. ולפעמים מצוין הנחשים בהר יותר מבקעה ולפעמים איפכא והלכך כל ששינה ממה שהתנה עמו חייב:

ר' יוחנן אמר ר' מאיר היא. לעולם שמתה כדרכה ומתני' כר"מ דס"ל כל המשנה על דעת בעל הבית נקרא גזלן וקמה לה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה:

והבריקה דבזק. שהתליעו רגליה וה"נ פי' רבא התם אבזקת. ומלשון סדק הוא כדאמרי' בפ"ב דיומא דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא. וכן הבריקה מלשון ברקא חלילה המוזכר בריש פ' המוכר את הבית כן הוא גי' הערוך שם:

אית תניי תני אנגריא כמיתה דחייב להעמיד לו חמור ולא פליג אמתני' כדמפרש ואזיל:

באותו שיכול לפשר. שהיה המשכיר יכול להתפשר עמם שלא יקחו אותה לעבודת המלך ולא רצה להתפשר ולפיכך חייב להעמיד לו חמור ומתני' דקתני אומר לו הרי שלך לפניך מיירי שאינו יכול לפשר עמם ואומר לו מזלך גרם:

תני. בתוספתא פ"ז:

בדרך הליכתה. שהאנגריא מוליך. הבהמה בדרך שהיה זה רוצה להלך:

אין חייב להעמיד לו חמור אחר. שכן דרך האנגריא נוטל חמורו של זה עד שפוגע באחר ונוטלו ומחזיר להראשון את שלו והלכך אומר לו הואיל ואף מזלך גרם שכור לך חמור אחר ותלך אחר האנגריא עד שיפגע בחמור אחר:

בקפנדריא. הא דקאמר ר"ש בן אלעזר שלא בדרך הליכתה חייב להעמיד לו חמור אחר מפרש לה ר"י ב"ח דלטעמיה דרשב"א מחלקינן נמי אפי' שלא בדרך הליכתה ממש דמ"מ לפעמים אין חייב להעמיד לו חמור וכגון שהאנגריא הולך בקפנדריא והוא שביל שמקצר הדרך דבזה ודאי בדרך הליכה מיקרי שהרי אין לזה טורח לילך אחריו ואע"פ שלא היה בדעתו בתחילה לילך בדרך הזה:

בסילקי. בדרך עלייה וסביבה. ויעל משה תרגומו וסליק משה. וכלומר דלפעמים אף שדרך הליכתו הוא מ"מ מכיון שהאנגריא מסבב והולך דרך עליה וסביבות ההרים וכיוצא בזה לאו דרך הליכה מקרי שזה אומר איני יכול לטרוח כ"כ ולעלות ולסבב ולחזור אחריו:

ר' אבהו בשם ר' יוסי ב"ח אגרא מיכא ללוד וכו'. כלומר דכן נמי שמעינן ממילתיה דר"ש ב"א לחלק בכה"ג דאם שכרה לילך מכאן ללוד ונלקחה באנגריא שהולך גם כן עד לליד אין חייב להעמיד לו חמור וכגון שהשוכר הזה א"צ להחמור אלא בחזרה להוליך המשא שיש לו בלוד וא"ל מאי איכפת לך בלוד יקח האנגריא חמור אחר ויחזיר לך חמורך אבל אם השוכר הולך מכאן ללוד ונלקחה באנגריא לצור בזה חייב להעמיד לו חמור אחר דלאו דרך הליכה הוא:

כשאמר לו חמור סתם. וכגון שעדיין לא קבל המשכיר דמי השכר ממנו והלכך מחלק ר' יוחנן דהא דקתני חייב להעמיד לו חמור ומשמע שאם מעמיד לו אחר משלם לו שכרו בשהשכיר לו חמור סתם אבל אם א"ל חמור זה אני משכיר לך יכיל השוכר מימר ליה לדין בעית לזה הוא שהייתי רוצה:

אייתי ליה קומין. הביאהו לפני וכלומר והואיל וזה מת או נשבר איני רוצה בחמור אחר ואין זה יכול לכופו ליקח האחר וליתן לו שכרו:

רב הונא אמר חייב ליטפל בו באותו מקום. ר"ה דין אחר אתא לאשמעינן שאם אמר לו חמור סתם וכדלקמן ומת בחצי הדרך ואין לזה חמור אחר להשלים דרכו חייב ליטפל בנבילה באותו מקום ולמכרה בכדי שיהא בדמיה להשלים דרכו ורב הונא סתמא קאמר ולא מפריש לה באיזה ענין הטיפול הזה עד לקמן. ומשום דפליג עם ר' זירא בהא מקדים מילתיה דר"ז והדר מסיים רב הונא למילתיה:

א"ר זירא אם יש בטפילה וכו' ר"ז ס"ל דאפילו אם לא ימצא בכדי הטפילה של הנבילה ליקח אחר שאין בה חלא כדי לשכור אפילו חמור קטן להשלים דרכו ישכור:

גיידור. בלשון יון חמור גידר"ו. הערוך. ודוגמתו בסוף פ' אין בין המודר גרדנא זוטרא:

אינו חייב להעמיד לו חמור אחר. וכלומר דדין זה בשלא אמר לו חמור סתם שהרי אם אמר לו חמור סתם לעולם חייב להעמיד לו אחר כדקתני במתני' אלא דא"ל חמור זה וכשזה צריך לו ורוצה להשלים דרכו וכשימצא לשכור אחר בדמי הנבילה ישכור ואינו חייב לו יותר מזה וקמ"ל דאע"ג דמכליא קרנא הוא שמוציא הדמים לשכור אין בכך כלום:

אמר ר' הונא. דלא היא דלא כך אמרתי חייב ליטפל בו אלא אם יש בנבילה כדי ליקח גיידור קטן וכו' אבל לשכור אל ישכור דס"ל דלא מכלינן קרנא שכשמוציא הדמים אין לזה הנאה של כלום:

ואם לאו וכו'. וכלומר דהא דקתני במתני' חייב וכו' כשמתה בעודה בביתו ובזה הדבר תלוי דאם מוצא ליקח בדמי הנבילה יקח אחר ואז פטור ממנו ואם לאו יוסיף בדמים עד שיקח ויעמיד לו חמור אחר ולאפוקי להוציא הדמים בשכירות חמור אחר דלא מכלינן קרנא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף