פני משה/בבא מציעא/ג/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המפקיד חבית אצל חבירו. בבבלי מסיק דרישא ר' ישמעאל דאמר בגונב טלה מן העדר והחזירו למקומו פטור דלא בעינן דעת בעלים וסיפא ר"ע היא דאמר בעינן דעת בעלים:

ולא ייחדו לה הבעלים מקום. בבית השומר לומר לו השאילני זויות זו וטילטלה ונשברה מתוך ידו אם לצורכו נטלה להשתמש בה חייב:

לצרכה. שהיתה במקום שהיא קרובה להשתבר פטור:

אם משהניחה. לאחר שכילה תשמישו החזירה למקומה והיה מקום המשתמר ונשברה אפילו טילטלה מתחלה לצורכו פטור דמשהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה ואינו עליו אלא ש"ח ופטור על אונסה ואע"פ שלא הודיע לבעלים מנטילה וחזרה והא דקתני לא ייחדו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא יחדו לה הבעלים מקום והחזירה למקומה לאחר שנשתמש בה לצורכו שהוא פטור שהרי החזירה למקום שהיתה והמיוחד לה אלא אפי' לא ייחדו לה הבעלים המקום דלאו למקום מיוחד לה החזירה פטור הואיל והחזירה למקום המשתמר דלא בעינן דעת בעלים:

ייחדו לה הבעלים מקום. לעולם הוא חייב אם טלטלה לצורכו והך סיפא ר' עקיבא היא וה"נ לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לא ייחדו שהוא חייב אם טלטלה בתחלה לצורכו אפי' נשברה לאחר שהניחה דהא לא הניחה במקום המיוחד ואע"פ שמקום משתמר הוא הרי מקום זה אינו מיוחד לה אלא אפי' ייחדו לה הבעלים והחזירה למקום המיוחד לה חייב מאחר שלא הודיע לבעלים ואין דעת בעלים בעינן:

גמ' לא כן אמר ר' לעזר וכו'. מילתיה דר' לעזר נלמד מן התוספתא דב"ק פ"י דגריס התם הגונב טלה מן הדיר והחזירו ואח"כ נגנב כל הדיר כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב גונב חבית מן המרתף והחזירה למרתף ואח"כ נגנב כל המרתף כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב. והשתא פריך הש"ס דאמאי ברישא אם משהניחה נשברה אפילו הטלטול לצורכו הי' פטור והא דעת בעלים בעינן וכר' לעזר דמדמי האי דינא לגונב חבית מהמרתף דלעולם צריך להודיע לבעלים בחזרה והכא לא הודיע לבעלי':

אמר. וחוזר ומתמה הש"ס על מילתיה דר' לעזר גופיה דקאמר למה הדבר דומה אמרי שנייא היא הכא בנפקד שיש רשות עליה כלומר עדיין יש רשות בעלים עליה לפי שכשהחזירה למקומה הרי הוא ברשותם כבתחילה שהרי לא יחדו לה מקום וכל מקום המשתמר מקומה מיקרי ושאני גבי גנב דכשגנב משם ברשותו היתה ולפיכך צריך הוא להודיע להבעלים שהחזירה וקשיא לר' לעזר דמדמי להו להדדי:

אמר ר' לעזר אית אמר. כלומר אמר לך ר' אלעזר אנא דאמרי כהאי איכא דאמרי דסבירא להו שיש רשות לשומר עלי' כלומר לאו עומדת ברשות בעלים מיקרי אלא מכיון שטלטלה לצורכו נעשה כגזלן עליה וברשותו היא עומדת ודמיא לגונב חבית ממרתף וצריך להודיע לבעלים ואנא כהאי תנא סבירא לי ומתני' אתיא כמ"ד דלא בעינן דעת בעלים בשומר והיינו טעמא דרישא:

מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים. השתא מפרש סתמא דהש"ס להסיפא וכלומר לדידך דאמרת דרישא בשלא יחדו דמשהניחה לעולם פטור הוא משום דתנא דמתני' ס"ל דבשומר לא צריך דעת בעלים ובלבד שיחזירנה למקומה וברישא בכל מקום המשתמר מקומה הוי א"כ בסיפא דיחדו לה הבעלים מקום וקתני לצורכה פטור וטעמא בעי מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים כלומר מ"ט דפטור בלצורכה אם יחדו לה הבעלים מקום:

באותו מקום. כלומר על כרחך בשהחזירה באותו מקום שיחדו לה מיירי:

אבל במקום אחר בין לצורכו בין לצורכה חייב כצ"ל. ופטור הכתוב כאן בספרי דפוס טעות הוא ואגב שיטפא דלקמן הוא דכיון דתלי טעמא ברישא דפטור משהניחה דמכיון שהחזירה למקומה א"צ דעת בעלים לפ"ז בסיפא לעולם חייב הוא אם החזירה למקום שאינו מיוחד לה ואע"ג דלצורכה טילטלה דמכיון דקפדי הבעלים לייחד לה מקום צריך שיחזירנה למקומו ולצורכו' ה"ט דמיחייב בסיפא ואע"ג שהחזירה למקומה משום דביחדו לה מקום אין לו רשות לשומר לטלטל לצורכו והוי כגונב מרשות הבעלים דבהא צריך דעת בעלים אלא דלצורכה יש לו רשות ובלבד שיחזירנה למקומה. ובאמת הדבר קשה דמאי בעי לן טעמא בפטורא דלצורכה ואם באנו להגיה ולגרוס מהו לצורכו וכו' א"כ צריך ג"כ להפוך כל הגי' והכי מיבעי לגרוס במקום אחר אבל באותו מקום בין לצורכו בין לצרכה פטור:

אית אינון אמרין. ואיכא דאמרי דלעולם אין רשות לשומר עליה לטלטלה לצורכו ביחדו ומכיון שטלטלה כלתה לו שמירתו וברשותו עומדת ולא שנייא לן בסיפא בין שהחזיר' באותו מקום בין למקום אחר לעולם לצורכו חייב ולצורכה פטור ואין חילוק אלא כדמחלק במתני' בין רישא לסיפא דבלא יחדו לה מקום הוי כגונב מרשותו ולא צריך דעת בעלים והלכך משהניח' אפילו לצורכו פטור אבל בסיפא דיחדו לה מקום הוי כגונב מרשות הבעלים והלכך בעינן דעת בעלים ולצורכו לעולם חייב ואפי' הניחה במקומה ולצורכה לעולם פטור ואפילו הניחה במקום אחר:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף