פני משה/בבא מציעא/ב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים


פני משה TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלו מציאות. מצא פירות מפוזרין. דמסתמא ידעו הבעלים מהן שנפלו ממנו וכיון שאין בהם סימן ודאי נתייאשו והפקר הן וכן במעות מפוזרות והיינו טעמא דכולהו דחשיב במתני':

כריכות. עמרים קטנים. מאלמים אלומים מתרגם בירושלמי מכרכן כריכן:

ברשות הרבים. שהכל דשין עליהן ואפי' היה בהן סימן נפסד:

ועגולי דבילה. אין בהם סימן:

וככרות של נחתום. כל ככרות הנחתומין שוין הן אבל של בעל הבית יש להם סימן:

וחתיכות של בשר. כשנוהגין לעשות החתיכות שוין במשקל:

הבאות ממדינתן. כמות שהן גזוזות כשאר כל גיזות המדינה ולאפוקי הבאות מבית האומן כדקתני סיפא:

ואניצי פשתן. רישט"א בלשון אשכנז ובלע"ז פופי"ר:

ולשונות של ארגמן. צמר צבוע ארגמן וסרוק ומשוך כמין לשון:

גמ' מנין ליאוש בעלין מן התורה. יאוש בעלים שקונה באבידה מנין:

כן תעשה לחמורו וגו'. מסיפיה דקרא קדריש וכן תעשה לכל וגו' ואשר תאבד ממנו קרא יתירא הוא אלא לומר לך:

את שאבוד לו ומצוי לך. אינו אבוד אלא ממנו אבל מצוי הוא לך ולכל אדם שחוזר אחריה ומוצאה:

את חייב להכריז. ולהחזיר למי שיתן סימן לפי שלא נתיאשו הבעלים שהרי יכול לחזר אחריה עד שימצא:

ואת שאינו אבוד לו וכו'. כלומר שאינו אבוד ממנו לבדו אלא שאבוד ממנו ולכל האדם וכגון אבדה ששטפה נהר שאין אדם מצוי לחזר אחריה ומסתמא נתיאשו הבעלים הימנה ואם מצאה אחד אינו חייב להכריז והרי היא שלו:

תני. בתוספתא פ"ב:

כריכות בר"ה אינו חייב להכריז. דמכיון דקטנות הן מתגלגלין ברגלי העוברין בר"ה ממקום למקום ואין זה יכול ליתן סימן במקום שנפלו תחלה:

ברה"י. יכול הוא ליתן סימן המקום שנפלו שם:

והאלומות. עומרים גדולים וכבדים ואינם נדים כל כך מחמת רגלי העוברים אפי' בר"ה חייב להכריז:

עגולי דבילה. דקתני במתני' הרי אלו שלו:

הדא דתימר באילין עיגוליא רברביא. עיגולין הגדולים שהם נעשים בכל מקום ומצוין הן ואין בהם סימן:

ברם באילין זעירייא דאתיין מבצרה. ניכרות הן כמו שעושין אותן בבצרה וקטנות הן:

חייב להכריז משום סימני מקום. לפי שיש בהן סימנים כמו שבאים ממקום בצרה ויכול זה ליתן בהם סימן ולפיכך חייב להכריז:

חתיכות של בשר ובתוכן כבד א' או כוליא אחת. סימן הוא וחייב להכריז:

ובתוכן ירק אחד או לכיס אחד. שמות מיני דגים שבים הם ובפ"ק דכלאים הלכה ו' גבי מרביע מיני חיות שבים קאמר מייתי חוט וקשר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין והכא כיון שאינם מצוין הן וכשישנן בתוך מחרוזות של דגים אחרים כבר יכול ליתן בהם סימן וחייב להכריז:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף