פני משה/בבא מציעא/א/ה

פני משה בבא מציעא א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הקטני'. מפרש בגמרא כל שהוא סומך על שלחן אביו אפילו הוא גדול קרי ליה קטן ומציאתו של אביו משום איבה והבת בין קטנה בין נערה מציאת' לאביה דהתורה זכתה כל שבח נעוריה לאביה:

הכנענים. שהרי גופן קנוי לו דכתיב והתנחלתם אותם:

מציאת אשתו. תיקנו לו רבנן משום איבה:

שגירשה אע"פ וכו'. מפרש בגמרא:

גמ' בשאינן טפולין על אביהן. הא דקתני במתני' דמציאת בניו הגדולין לעצמן בשאינן סמוכין על שולחן אביהם אבל אם הם סמוכין על שלחנו דינן כמו קטני' ומציאתן לאביהן משום איבה:

ר"ל אומר וכו'. כמו שהבאתי לעיל בהלכה ד' כדפליגי בפ"ד דפאה:

א"ר יוסא צ"ל. וכן הוא מקשי בפאה שם אלא ששם נשנית בהיפוך במקצת:

לא דאמר ר"ש בן לקיש אכן. כלומר הא דר"ל לאו בפירוש איתמר אלא דנשמע זה מכלל דבריו ממה דקשיא ליה על הא דר' אושעיה כדמסיק:

דתני ר' הושעיה בתוספתא. השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מה שירצה בה"ב מציאת הפועל הוא של בה"ב שיכול לומר לו גם זה בכלל מלאכה הוא שבשעה שאתה עוסק ומטפל במציאה בטל אתה ממלאכה:

אמר ר"ל. והשתא מסיק מה שלמדין אנו מכלל דבריו דאמר ר"ל ותמה על הא דר' אושעיה וכי אדם שיש לו רשות לחזור בו כדין פועל שהוא יכול לחזור בו תהא מציאתו לבעה"ב בתמיה הרי הוא יכול לומר חוזר אני משכירות שלך וא"כ לא יהא אלא אחר ואין מציאתו לבה"ב שמעינן מיהת דס"ל דאין אדם זוכה לחבירו במציאה:

מה בין עבדו וכו'. לפרושי טעמא דמתני' קאי והרי הם עכשיו עבדי אמאי אין מציאתן שלו וקאמר מפני שאינו יכול לשנותו ממלאכתו שהוא ראוי לעשות בה ולא לקח אותם ללקט מציאות אבל בכנענים שהן ברשותו ויכול הוא לשנותן ממלאכתן ולצוות אותם ללקט מציאות והלכך מציאתן שלו:

התיבון הרי אשתו וכו'. דתנינן תמן פ' אע"פ כופה לעשות בצמר דוקא שהיא מלאכ' הנשים אבל לא למלאכה אחרת ואמאי מציאת' לבעלה:

טעם אחר יש באשה. ולא מפני שהוא ברשותו:

מפני הקטטה. משום איבה שהרי מזונותיה עליו ואם תעכב מציאת' לעצמה תהי' קטטה ואיבה ביניהם:

שלא תהא מברחת. ותגנוב מנכסי בעלה ותאמר מציא' מצאתי:

התיבון בעדים. חסר כאן ובכתובות ריש פ' מציאות האשה גרסינן להאי סוגיא ופריך הגע עצמך שנתן לה אחר מתנה כלומר דאכתי אי חיישת למברחת א"כ תאמר זה נתן לי פלוני במתנה ומה הועילו חכמים בתקנתן ומשני קול יוצא למתנה אם היה אחד נותן לה מתנה היה מפורסם אבל אין קול למציאה הלכך למציאה לבד הוא דאיכא למיחש שלא תהא מברחת. ועלה קאמר התיבון בעדים דהגע עצמך שיש עדים במציאה שמצאת וכמה היא המציאה והרי אין כאן לחוש במידי ואמאי תקנו חכמים אפי' במציאה בעדים שהיא של בעלה:

לא אסרו זה. במציאה בעדים אלא מפני זה משום מציאה שלא בעדים דלא פלוג רבנן:

עד שיתן לה פרוטה אחרונה. כל זמן שלא שילם לה כל כתובתה ואפי' פרוטה אחרונה חייב במזונותי':

מתניתא אמרה כן. תנינן נמי במתני' כן וכדדייק ר' הושעיא:

מציאת אשתו שגירשה. אע"פ שלא נתן לה כתובתה ולמאי איצטריך לאשמעינן דמציאת' שלה אם גירשה ועוד מאי אע"פ שלא נתן לה כתובתה דקתני:

שלא תאמר וכו'. וכלו' אלא ה"ק אע"פ שלא סילק לה עדיין כל כתובתה וכל זמן שלא סילק לה חייב במזונותיה ושלא תאמר הואיל וחייב במזונותי' א"כ בדין הוא שתהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא לאשמעינן דאפ"ה שלה הוא מכיון דהשתא לא חיישינן לאיבה וש"מ דחייב במזונותיה הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף