פני משה/בבא מציעא/א/ד

פני משה בבא מציעא א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' זה שהחזיק בה זכה בה. ודוקא אם היתה המציאה ברשות הרבים דקי"ל אין ד' אמות של אדם קונות לו בר"ה אלא דוקא בסימטא שהוא שביל שאינו של רבים או בצידי ר"ה שם קונות לו ד' אמות שלו כל מציאה והפקר שסמוכין בתוך ד' אמותיו ואין אחר רשאי לתופסו ותקינו לה רבנן כי היכי דלא ליתי לאנצויי. א"נ היכא דנפיל עלה גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני וכדאמר בגמ':

אחר צבי שבור. שאינו יכול לרוץ וכגון שהוא משתמר בתוך שדהו אם לא יטלהו אחרים והוי כמציאה:

זכת לו. שדהו ודוקא שעומד בצד שדהו וכן נמי בעינן שיכול לרוץ אחריהן ולהגיען קודם שיצאו משדהו דכיון דאחרים רצין אחריהן בעינן עומד בצד שדהו ושיוכל לרוץ ולהגיען. בתוך ד' אמות שלו. ברשות הרבים:

גמ' ר' יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו. אין ד' אמות שלו קונין לו בר"ה ועד שתבא לתוך ידו הוא דקונה אותה:

נטל מקצת פיאה. מתני' בפ"ד דפיאה. וגרסינן להאי םוגיא שם ובפ"ח דגיטין הלכה ג'. והנוסחא נשתנית שם:

אין לו בה כלום. ואע"פ שהיא בתוך ד' אמות שלו וקשיא לר"ל:

תיפתר בשלא אמר יזכו לי וכו'. דגלי אדעתיה דבזריק' שזרק מקצת פיאה עליה ניחא ליה דליקני ולא בד' אמות וההיא זריקה לאו כלום היא:

ומור דבתרה. ותאמר הסיפא דהתם וקשיא לך דתנינן נפל עליה וכו'. וקס"ד דהכא הוי ממש בתוך ד' אמות שלו ואפ"ה לא זכה:

עוד היא בשלא אמר וכו'. הכא נמי מהאי טעמא הוא והא קמ"ל בםיפא דאע"ג דתחתיו ממש היא אפ"ה כיון דנפל עליה גלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני וההיא לאו כלום היא:

והתנא ר' חייא בתוספתא דפיאה פ"ב שני עניים שהיו מתכתשין כותשין ומריבין זה עם זה בשביל עומר אחד:

זכה בו. האחר והא הכא לא נפילה איכא ולא גילוי דעת איכא ואפ"ה האחר זכה ולא הם:

עוד היא. הכא נמי משום האי טעמא דבשלא אמרו הוא דכיון שהיו מריבין יחד ולא אמרו כל הקוד' בד' אמות יזכה גלו אדעתיהו דבד' אמות לא ניחא להו דליקנו:

ותנינן ראה את המציאה. וקס"ד דהכא כיון שראה אותה ונתקרב בתוך ד' אמות להמציאה לא איכפת לן במאי שנפל עליה אחר כך ואי ד' אמות קונה אמאי זכה זה שהחזיק בה:

עוד היא. ה"נ כן דמכיון שנפל עליה ולא אמר שיזכו לו ד' אמות גלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני ולאו כלום הוא:

והתנינן קרוב לה מגורשת. בהזורק שם ואסיפא סמיך. וחסר כאן וכדרך הש"ס הזה שהוא מקצר ועולה וסמיך על מה דגריס כבר בפיאה ובגיטין דהתם שנה ר' יוחנן אמתני' דתנינן אם היתה עומדת בר"ה וזרק לה גיטה קרוב לד' אמות שלה מגורשת קרוב לו וכו' וקאמר ר' יוחנן התם עלה זו בגיטין אבל במתנה אין ד' אמות קונין לו בר"ה ומותיב התם ממתני' וכן לענין קידושין וכו' ומפרק עד לבסוף הסוגיא ולא שייכא לכאן:

ר' חזקיה אמר בשכר הליבלר היא מתניתא. הא לא שייכא כלל לסוגיא דלעיל ואגב מייתי ומעתיק לה הכא כדרך הש"ס הזה והתם קאי חזקיה לפרושי הא דקתני במתני' מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ולא קתני סתם אינה מגורשת אלא הא קמ"ל שאם נאבד הגט וצריך לכתוב גט אחר דבעלמא הבעל הוא דנותן שכר הלבלר כדאמר בהאי תלמודא בגיטין וכאן דמחצה על מחצה היה הגט ונאבד ומגורשת ואינה מגורשת מספק היא וכיון דמספק הוא דצריך גט אחר שניהם נותנים שכר הסופר:

התיבון והכתיב וכו'. זהו תשובה לדברי האומר דאין ד' אמות של אדם קונות לו וכן הוא התם בריש הסוגיא דר"ל מייתי ראי' לדבריו מהאי קרא שאמר דוד המלך לשלמה ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וגו'. והיכי מיתפרשא האי קרא אם בנתונין בתוך ידו עשיר הוא ומי שייך לומר על כל העושר הזה ואני בעניי וגו' ואי בשאינן וכו' הוי אומר בנתונין בתוך ד' אמות. על כרחך א"א לפרש הכתוב אלא בענין זה שהיו נתונין בתוך ד' אמות שלו בשעה שהקדישן וברשותו הוא והא דקאמר ואני בעניי לפי שאינם נתונים בתוך ידו ממש ואשמעינן האי קרא דד' אמות שלו קונות לו:

אמר ר' אבין וכו'. וחסר כאן עיקר התירוץ דגריס התם קיימונה להכתוב במקדיש ראשון ראשון. ראשון שבא לידו הקדיש והיינו נמי בעניי ולא מוכחא מידי. ור' אבין ג"כ בא לפרש הכתוב ואני בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא:

שהיה מתענה. מצמצם בסעודתו ודרך עינוי הוא שלא סעד כסעודות המלכים בשביל להקדיש לשמים:

תני. בתוספתא פ"ק:

במציאה שנפל לתוכה. כלומר במה שתפול לתוכה היום. וכן הוא להדיא בתוספתא:

לא אמר כלום. שעדיין לא היתה שם בשעת דיבורו ולא באה לעולם:

יצא שם למציאתו. שכבר נפלה לתוך ביתו דבריו קיימין וזכתה לו ביתו דחצר המשתמרת קונה:

כהדא. עובדא באריסי' דר' בא שמצא גוזלין על דיקלו ולקחום והלך ושאל לרב אם דקלו קונה לו ויפה עשה שלקחום ולא השיב לו כלום:

אזל וחזר. הלך והחזיר הגוזלין למקומן שכסבור היה שלא קנה אותן ולפיכך לא השיב לו רב כלום:

קשייא לן הויתא חזר. כלומר משום דקשיא לן ומסתפקא לן מעיקרא בהאי מילתא ולפיכך לא השיב לך רב עד שיתברר לו הדין ואתה החזרת אותן מיד ולמה היה זה לך לעשות כן שלאחר שלקחתם היה לך לעכבן ותייתר ממציאתו לפי שהם שלך וכבר קנית אותם במציאתן ובלקיחתן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף