פני יהושע/קידושין/עז/א

פני יהושע קידושין עז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משנה בת חלל זכר ופרש"י ז"ל דוקא נקיט כדקתני ואזיל כו'. ולכאורה נ"ל בכוונת רש"י ז"ל דלשון חלל זכר קשיא להו דזכר ייתור לשון הוא דהא חלל לחוד נמי לשון זכר הוא וע"ז כתב רש"י ז"ל דוקא נקיט וכוונתו דדוקא הזכר לחוד הוא חלל ולאפוקי מדר' דוסתאי בר ינאי דקאמר דלעולם לא מיפסל אלא בחלל שנשא חללה דוקא וע"כ דתנא דידן הכי ס"ל ומש"ה קתני זכר ואע"ג דקתני לה בסיפא להדיא חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה הא מסקינן בגמר' דהך בבא דסיפא לא קתני לה אלא איידי דמציעתא ויותר דלשון זכר דקתני אלעולם קאי דלעולם בת זכר האחרון פסולה כדמסיק רש"י ז"ל בדיבור שאחר זה:

רש"י בד"ה ראב"י אומר לית ליה האי דינא דלקמן כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה לשון רש"י ז"ל תמוה בזה דבדיבור הקדום מפרש בלשון קצרה דטעמא דכולהו תנאי דפליגי בגירותם מפרש בגמ' וא"כ מה האריך כאן יותר בדראב"י ונ"ל ליישב משום דלכאורה מילתא דראב"י תמוה ביותר דלא אשכחן כיוצא בזה בשום דוכתא דהא כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר וביש עבירה הולד אחר הפגום שבשניהם משא"כ הא דקאמר ראב"י בגר וגיורת דהולכין אחר הכשר שבשניהם ואע"ג דלר' דוסתאי בר ינאי אשכחן נמי כה"ג ויליף לה מקראי בסמוך א"כ הוא גופא תיקשי דהא משמע דראב"י גופא לא ס"ל הא דר' דוסתאי מדלא פליג ברישא לענין חלל שנשא בת ישראל לכך הוכרח רש"י לפרש טעמא דראב"י כן נ"ל:

גמרא ישראל שנשא חללה מנה"מ אמר רבי יוחנן משום רשב"י נאמר כאן כו'. הא דאיצטריך קרא אף על גב דבלא"ה כללא הוא דכל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר כדאיתא לעיל ס"פ האומר מ"מ איצטריך למילף הכא מקרא דאל"כ ה"א דולא יחלל זרעו סתמא משמע דהא בן בתו נמי זרעו מיקרי ועי"ל דהא דקי"ל בפ' האומר האי כללא היינו נמי לבתר דילפי' הכא מקרא דאפי' היכא שיש חשש פסול בא' מהם אפ"ה הולך אחר הזכר והיינו מה"ט גופא כיון דיש קידושין ואין עבירה משא"כ אי לאו האי קרא דהכא ה"א דלעולם אין הולכין אחר הזכר לגמרי אלא בכשרים גמורים כגון בכהנים ולוים וישראלים דכתיב בהו למשפחותם לבית אבותם אבל היכא דאיכא צד פסלות ופגם לעולם הולכין אחר הפגום אע"ג דאין עבירה מש"ה איצטריך קרא ועיין מ"ש בזה שם במשנה דפ' האומר:

שם אלא מעתה בתו של כ"ג תשתרי. אף על גב דכתיב בהדיא חללה לא יקח אפ"ה כיון דאיכא ג"ש אית לן למימר דחללה לא יקח היינו אותה אשה גופא שנתחללה בביאת א' מהפסולים דנהי דילפינן לה מכי תהיה לאיש זר אפ"ה איצטריך הכא ללאו ואיצטריך נמי לאלמנה לכ"ג גופא ואע"ג דלאו זר אצלה מעיקרא אפ"ה אסורה לכהן הדיוט משום חללה כן נ"ל ובחנם נדחק מהר"י מטראני ז"ל בזה בחידושיו:

שם בת בתו תתסר א"כ גזירה שוה מאי אהני ליה. ולכאורה יש לתמוה דקארי ליה מאי קארי ליה דהא מהן ג"ש גופא סליק וכן הקשה מהר"י מטראני ז"ל. ולענ"ד דהשתא ס"ד כיון דפשטא דקרא דלא יחלל זרעו משמע דאיירי אף בנקיבות דומיא דלו א"כ ע"כ נאמר דהך ג"ש דזכרים ולא נקיבות אעיקר איסור חללה דחלל מותר בכהנת דלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין והיינו נמי מה"ט דכתיב בטומאה בני אהרן ולא בנות אהרן כדפרישית בפ"ק דף ל"ה ע"ב. ואהא משני שפיר א"כ ג"ש מאי אהני ליה דמשמע ליה דכיון דעיקר ג"ש דבעמיו כתיב בקרא דלא יחלל זרעו בעמיו משמע דעיקר ג"ש היינו לענין חילול זרעו גופא דבת בנו פסולה ובת בתו כשירה כן נ"ל. ובזה יתיישב ג"כ מאי דקשיא לי לרבי דוסתאי בסמוך דדריש מבעמיו דדוקא בעם א' הוא דמחלל בחלל שנשא חללה א"כ גזירה שוה למה לי ולמאי דפרישית א"ש דרבי דוסתאי ודאי מפיק לה להא מילתא גופא דכהנת כשירה מותרת לכתחלה לינשא לכהן חלל והיינו מהך ג"ש כדפרישית מיהו בלא"ה נ"ל דאיצטריך הג"ש לרבי דוסתאי דלא נימא דחלל אסור לישא חללה כיון דלמאי דס"ל ע"י כן מרבה זרעו חללין וקס"ד דשייך לגביה ולא יחלל זרעו קמ"ל מהן ג"ש כשר דומיא דטומאה דלא הוזהרו חללים על כך כדדרשי' מבני אהרן הכהנים ולא חללים כן נ"ל נכון ודו"ק:

שם ת"ר לא יחלל זרעו היא עצמה מנין אמרת ק"ו מה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא עצמה שעברה עבירה אינו דין שמתחללת. לכאורה יש להקשות ממזר יוכיח דאע"ג שלא עבר עבירה נפסל מלבא בקהל והאשה גופא אם הממזר שעברה עבירה לא נפסלה מקהל אלא דאיכא למימר דאיסור כהונה שאני וכדמשמע לקמן בדף הסמוך בפלוגתא דר' יהודה ורבי יוסי לענין בת גר זכר דמאן דפליג אדרבי יהודה דלא שייך כלל למילף פסולי כהונה מפסולי קהל לענין מה הצד דא"כ יוכיח נמי לא עבדינן מיניה כן נ"ל:

שם וכי תימא איכא למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה כו'. והקשו בתוספת ישנים תימא אמאי לא אמרינן נבעלה לפסול לה יוכיח שאין יצירתה בעבירה ופסולה כו' וכוונתו אסוגיי' דפ' אלמנה לכ"ג דילפינן מקרא דוכי תהיה לאיש זר דנבעלה לפסולי קהל היכא דזר אצלה מעיקרא פסלה ועיין במהרש"א ז"ל ולע"ד נראה ליישב קושייתם דכל כמה דלא ידעינן באלמנה לכ"ג גופא דאף ע"ג דאין יצירתה בעבירה פסולה א"כ לא הוי דרשינן נמי קרא דכי תהיה לאיש זר לענין פסול כהונה דהאי קרא לא איירי אלא לענין פסול תרומה דנהי דמסקינן בפרק אלמנה לכהן גדול דילפינן בק"ו ולא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא י"ל דהיינו דוקא לבתר דגלי קרא דשייך פסול כהונה אע"ג דאין יצירתה בעבירה כדאשכחן באלמנה לכ"ג משא"כ אי לאו דרשה דאלמנה לכ"ג ה"א דסברא פשוטה היא דלא שייך כלל לאסור אשה לכהונה כ"א היכא דיצירתה בעבירה וא"כ לפ"ז ודאי ליכא למילף כלל מפסול תרומה ולא הוי גילוי מילתא בעלמא דודאי אשכחן טובא דמיפסלי לתרומה דבי נשי ולא מיפסלי לכהונה כגון בת כהן שניסת לישראל ויש לה זרע ממנו וכיוצא בו כן נ"ל נכון ומה שיש לדקדק בדברי מהרש"א ז"ל דפשיטא ליה דהנך דמיפסלי מכי תהיה לאיש זר לאו בכלל חללה הן אבאר לקמן ע"ש:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.