ערך/שמיטה ויובל

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי שמיטה ויובל

השבתת הארץ

מן התורה הצטוונו לשבות ממלאכה בשנת השמיטה. מקור המצוה מן הפסוק בפרשת בהר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה, ב) איסור זה כולל שביתה מארבעה מלאכות הארץ והן: זריעה, קצירה, זמירה, ובצירה. ומקורה מן הפסוק: "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה, ד) ממנה דרשו בגמרא (מועד קטן ג.) שכל אותם מלאכות הינן אבות, ושאר מלאכות נחשבות כתולדות ומותרות מן התורה ואסורות מדרבנן.

תוספת שביעית

חובת השבתת הארץ מתחילה מערב שביעית, והיא הנקראת בכל מקום תוספת שביעית. מקור דין תוספת שביעית עומד במחלוקת בגמרא יש סוברים שנדרש מן הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לד, כא) ויש סוברים שהוא נלמד הלכה למשה מסיני (ראש השנה ט. מועד קטן ד.) מלבד תוספת שביעית מן התורה, גזרו חכמים תוספת נוספת, והיא נוהגת בשדה אילן מחג השבועות, ובשדה הלבן מפסח (שביעית א, א שביעית א, ב). באופנים מסויימים התירו חכמים לעבוד בתוספת שביעית אפילו מן התורה, כגון בנטיעות צעירות שעלולות להפסד (שביעית א, ו) בזמן הזה תוספת שביעית אינה נוהגת, משום שרבן גמליאל ובית דינו ביטלו את תקנה זו (מועד קטן ג:)

הפקר פירות

חלק ממצוות השמיטה כוללת בתוכה חובת הפקרת פירות. מקור דין זה נלמד מן המקרא "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כג, יא) ומכאן למדו שמצווה להפקיר את הפירות. מלבד זאת יש איסור לשמור את הפירות על ידי נעילת החצר, או מניעה מאנשים מלהכנס לחצר. איסור זה מופיע בתורת כהנים הדורש מן הפסוק "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" ממנה דורש התורת כהנים 'לאכלה ולא מן השמור'.

קדושת פירות

שנת השמיטה נותנת קדושה בפירות, ולכך כל הגדל בשנה השביעית יש לנהוג בו קדושה, ולבערו בשעת הביעור.

ברכה על ספירת שמיטין ויובלות

הרמב"ם (עיין פ"י משמיטה ויובל ה"א) השמיט דין זה, ודקדק מדבריו רבי עקיבא איגר (שו"ת מהדו"ק סימן כט) שאין מברכין על כך. אך עי' דרך אמונה (שמיטה ויובל פ"י ה"א) שדחה שידוע שהרמב"ם לא הזכיר אלא מה שמפורש בגמרא.

ובתוס' במנחות (סה: ד"ה וספרתם) כתבו ושמא בית דין סופרין ומברכין. ובמשנה למלך (פ"י משמיטה ויובל ה"א) כתב שהיו מברכים והביא כך בשם התוס' הנ"ל, אך הם רק הסתפקו בזה. אמנם בתוס' בכתובות (עב. ד"ה וספרה) כתבו בפשטות שסופרים.

והראב"ד בפירושו לתורת כהנים (פרשת בהר פרשה כ'? ספ"א אות א)^{[השלם מקור]} כתב אף הוא שמברכים. וכ"כ הר"ש משאנץ בפירושו לתו"כ שם^{[השלם מקור]}.

ערכים קשורים

*שמיטה, *יובל

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף